תופעת הראווה לא חלה , כמובן , על כל תחומי אדריכלות המגורים בישראל . שיכונים שאינם מיועדים לראווה , המוקמים בפרברים העממיים של הערים ובערי הפיתוח , מצטייינים עדיין בפשטותם ובעליבותם . פה ושם מצויים נסיונות "לשפר" את האדריכלות , כלומר את חזות הבניינים , באמצעים צנועים ובלתי יקרים , ומשום כך הם אינם מעוררים את התנגדות המימסד . לפי ההגדרות המודרניות , האדריכלות היא אמנות התכנון והעיצוב של החלל האנושי . משום כך יש לבחון כל יצירה או סגנון אדריכליים כפי השימוש הנעשה בחלל ולפי המשמעויות המוקנות להם על ידי התכנון והעיצוב האדריכלי . כשאנו בוחנים את השכונות היהודיות של ירושלים מן המאה שעברה , אנו רואים את האופי הקולקטיבי של החלל המרכזי , ואת משמעויותיו לגבי סדרי החיים סביבו ובתוכו . מתרחשים בו אירועים ותהליכים של חיי יום יום , אך גם אירועי חג . הוא משמש מקום משחק לילדים , מקום מנוחה לזקנים , ונתון לסקירה ולבקורת ישירה של האמהות ושל אנשי השכונה . למרחב כזה יש אופי מובהק של "מרחב מוגן , " לפי ביטויו של חוקר השיכונים האמריקני אוסקר ניומן . במונח זה התכוון ניומן לציין שהמרחב מבוקר ונשלט על ידי הגרים ...
אל הספר