המהנדס שמציע פתרונות טכניים לתכנון ולביצוע השיכון , נמצא כיום בדילמה : ככל שהוא משכלל את הטכנולוגיה של בניית השיכונים כן הוא יוצר בעיות חברתיות ואנושיות המצויות מחוץ לתחומי הידע והמיומנות שלו . האדריכל של ימינו נעשה יותר ויותר מודע לעובדה שהעיצוב האדריכלי , פרי יצירתו , אינו מקדם את השיכון ואינו משפר את גורלם של המשתכנים . הסיבה לכך היא שהוא רואה את בית המגורים ראיה פונקציונלית וטכנולוגית , כפי שלימדוהו לראות . בעיניו , הבית אינו אלא חפץ בעל ערך כספי שניתן להשתמש בו - מעין "מכונה למגורים , " כדברי לה קורבוזיה ( בשנות ה 20 של המאה . ( עם כל רצונו הטוב אין הוא יכול אלא לחפש ולמצוא ואריאציות נוספות על אותו נושא , המוכתב על ידי גורמים שאין לו שליטה עליהם . מתכנן הערים , האורבאניסט ( להבדיל מן המתכנן , , Planner שתכנונו נובע מניתוח ולא מתפישה עיונית , ( יכול אומנם לתכנן עיר אידיאלית לפי מושגיו , אך הוא מודע לכך שעיר זו אינה ניתנת למימוש , ויהיה טיבה מעולה ככל שיהיה , שכן הרכבה ועיצובה תלויים בגורמים שאין לו שליטה עליהם . המשתכן מודע לכך שמאווייו האישיים אין להם כל השפעה על מה שקורה בארגון ...
אל הספר