העליה במורכבות של החברה ושל המדינה המודרנית מובילה בהכרח להתרחבות התכנון לכל סוגיו . אפשר לומר בפשטות שכל תכנון מכוון ליעול של המערכות הקיימות , להפחתת הבלתי צפוי והאקראי , ובמלים אחרות , להעלאת רמת הארגון . הדבר גורר בהכרח הקמת מנגנוני מחקר , תכנון , פיקוח , רישוי , מעקב וכדומה , כלומר - גידול המנגנון הביורוקרטי והרחבת תחומי השפעתו על חיי היום יום של האזרח . התערבות זו של הממשל בחיי האזרח מגבילה ממילא את חירותו ומצמצמת את האוטונומיה שלו . לכך יש להוסיף הערה חשובה לענייננו , שהוא עניין השיכון : ההטרונומיה מביאה לכך שהשכבות השליטות בחברה מכתיבות בהשפעתן החזקה את מושגיהן ואת ערכיהן על מנגנוני השלטון ובאמצעותם על החברה כולה . עקרון מלחמת המעמדות של מארכס ואנגלס אינו הבסיס הבלעדי לתפישה הגורסת השתלטות של השכבות החזקות בחברה על תרבות החברה כולה . קשה למצוא כיום תיאוריה אנתרופולוגית שאינה מזהה במבנים החברתיים ובתרבויות העמים שליטה של קבוצות בעלות עוצמה ( כלכלית או צבאית ) שסולם ערכיהן נקבע כסולם הערכים של החברה כולה . בנושא השיכון יש לכך חשיבות מרובה , שכן הנורמות , הכללים והחוקים הנוגעים לו...
אל הספר