על האמנות - מסה לסוף מ'לניום וראשיתו וידוי אוטוביורפי מיניאטורי : , 1970 השנה שבה התחלתי לעמול על התואר השלישי בפילוסופיה , היתה גם השנה בה התחלתי לעסוק בהיסטוריה של האמנות הישראלית . מעולם לא למדתי אמנות באורח מוסדי , אבל , בין באספן זוטר ובין כצייר מזערי עוד יותר , נמצאתי מרותק למחסני אמנות , שמתוכם יצאתי בעוונותי הרבים "איש אמנות . " מאז , ולאורך שנים ארוכות , לא הרפתה ממני השניות הזאת - האמנות והפילוסופיה , וסיפור חיי ה"מקצועי" הוא הניסיון לגשר ביניהן . ראשית שנות השבעים היטיבו עם ניסיון מסוג זה . מלבד עצם הנושא שבחרתי לדיסרטיציה הפילוסופית - "הגדרת האמנות" - הלמה עמדתי הפרפורמטיביסטית ( אמנות היא מה שמוצג כאמנות בתנאים מסוימים ) את המהלך האמנותי המערבי והישראלי באותה עת , המהלך הרואה בךדי מייד של דושאן ובקופסאות ה"ברילו" של אנדי וורהול מעין מודל אמפירי להגדרה הפילוסופית . האמנות המושגית , זו שאימצה לעצמה את השם "אמנות אידיאה , " סיפקה לגיטימיות גבוהה לחיבוק הפילוסופיה והאמנות . חיבוק זה , בעיניו של הפילוסוף ארתור דאנטו , נתגלה בחיבוק דוב , אשר החניק את האמנות עד מוות : "החשיבות הה...
אל הספר