א . ב , 1920 ארבע שנים בטרם עלה ארצה מאורסה , כתב ביאליק את מאמרו "האמנות הטהורה . " במאמר זה ביטא המשורר את תמיכתו הנלהבת במגמה הכפרית החדשה של אמני התחייה הלאומית : אמנות ( ביאליק התכוון בעיקר לתיאטרון ) המתעדת בארץ ישראל את חיי הכפר , "באווירם של יגיע כפיים ועבודת האדמה ובקרבתו של 'ריח השדה אשר ברכו " . 'ה וביתר שאת : "אמנות ובעלי אמנות מעורים בקרקע , גדלים באווירו הטהור של הכפר , מצמידים פיהם לשדי אדמה ויונקים ממנה - מה נפלא החזון " ! ביאליק הבחין בין "האמנות הטהורה" כביכול אשר בכרך , שהינה לדבריו אמנות מזוהמת ומסואבת , מאופיינת במופעים שעל גבול בתי מרזח , בתי קלון ומערת פריצים , המבהמים ומטמאים את נפשות הצופים ( ביאליק הרחיק לכת אף יותר מזאת בביטויי סלידתו מהאמנות העירונית ) - לבין האמנות הטהורה באמת , אמנות שהינה משעשעת , מחנכת ומשגבת , ואשר תצמח בזכות האוויר הטהור של השדה והכפר . כידוע , טעה ביאליק בחזונו הרומנטי ( השואב מתפישת האמנות של ליאו טולסטוי . ( האמנות הארצישראלית נוצרה והתקדמה בעיר , לא בכפר . הסיפור ההיסטורי של התרכזות סופרים , מוזיקאים , אנשי תיאטרון ואמנים בתל אביב...
אל הספר