נקדים ונאמר : הסוגיה של יחסי הנצרות והאמנות הישראלית אפופה בעייתיות . עוד בטרם התייחסות ישירה לנושא , נדרש החוקר לכמה קשיים , ההופכים את הסוגיה לחמקנית ומורכבת : לדוגמה , מוטיב "היהודי הנצחי" ( או "היהודי הנודד , ( " שאותו קל לאתר בציור היהודי ציוני של סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים ( שמואל הירשנברג , ליאופולד פיליחובסקי , חנוך [ אנריקו ] גליצנשטיין , אפריים משה ליליין ואחרים , ( ככל שהנקיטה בו יהודית וציונית במובהק , יסודו , כידוע , במיתולוגיה אנטישמית נוצרית . לפיכך , האם הוא שייך לסוגיה הנוצרית של אמנות ישראל , כן או לא ? או נושא שכיח דוגמת המדונה והבן : הרבה ציורים של אם ובן יאותרו בציור הישראלי , מיעוטם מובא בהקשר הישיר של ה"פייאטה" הנוצרית . מתי רשאים או נתבעים אנו לזהות אם וילד עם המדונה והבן ומתי לא ? התשובה אינה פשוטה . דוגמה נוספת : מוטיב האפוקליפסה הנוצרית . כאשר מצהיר יעקב פינס ב 1946 על מוטיב זה בסדרת חמישה חיתוכי עץ אקספרסיוניסטיים , המאיירים במפורש את הכתוב ב"חזוךיוחנן , " העניין פשוט . ברם , דימויי האסון והקץ , שיציפו את האמנות הישראלית מאז שנות השמונים של המאה ...
אל הספר