חוקרים שעסקו במבנה המינהלי של ארץ ישראל בתקופות הרומית והביזאנטית , תמימי דעים באשר לדרום השרון . מקובל , שרצועת החוף השתייכה לאפולוניה , ואילו המרזבה המזרחית - לאנטיפטריס , וקו הגבול בין שני המחוזות עבר באזור גבעות המרכז , מצפון לדרום . החלק הצפוני של המרזבה המזרחית השתייך לתחום קיסריה , על פי המקורות המזכירים את כפר סבא ונחל פולג כגבול הדרומי של תחום זה . הממצא שתואר בפרק ג' לעיל , לפיו עד התקופה הרומית 11 התקיימו באזור שתי רצועות התיישבות - בחוף ובמרזבה המזרחית - וביניהן הפריד מרחב הגבעות המיוערות הריק מיישוב , מתאים לחלוקה מינהלית מסוג זה . סביר להניח , שהתחום המינהלי של אפולוניה בתקופות אלה היה מצומצם למדי וכלל רק את מרחב החוף שבסביבתה המיידית . אולם , מהתקופה הרומית המאוחדת ואילך הלכה והתפתחה המערכת היישובית כלכלית הזאת . ירידתם של המרכזים העירוניים בתל קסילה ובאנטיפטריס ( ששמרה עם זאת על חשיבות מסוימת כמרכז ובצומת דרכים , ( הבליטה את מרכזיותה של אפולוניה כגלעין של המערכת באזור כולו . התפתחות דרכי הרוחב שהובילו אליה , הגידול הניכר בעודף היישובי שלה ובעיקר חיסול החלל היישובי בגבעו...
אל הספר