איוה גלבוע-שכטמן , צופי מרום זיגמונד פרויד , אבי הפסיכותרפיה , ראה בטיפול הפסיכולוגי ענף של מקצוע הרפואה . ואכן , כמאה שנה לאחר פרסום עבודותיו , הפסיכולוגיה מוכרת הן כתחום טיפולי הן כמדע . ברחבי העולם התקבלה התפיסה , שרווחה נפשית היא חלק בסיסי ממושג הרווחה הכולל , שמצוקה נפשית כמוה כמחלה גופנית , ושהפרעות נפשיות דורשות תשומת לב , הבנה וטיפול . כמו כן , כל אוניברסיטה רואה כיום בפסיכולוגיה תחום מחקר חשוב ומרכזי , שצבר ידע מדעי רב , ואשר שמור לו מקום של כבוד בזירה האקדמית לצד בתי ספר לרפואה ובבסיס מדעי החברה . עם זאת , הפסיכותרפיה איננה יכולה להתהדר באותה רמה של לכידות אקדמית ומעשית כמו הרפואה . הרפואה המוסדית בכל העולם מסכימה על דרכי טיפול בסיסיות למגוון רחב של מחלות , ואף על השיטה לצבירת הידע המשמשת להן בסיס . לעומתה , הפסיכולוגיה הטיפולית מציעה גישות שונות בתכלית לשאלות של בחירת הטיפול הפסיכולוגי , לאופן רכישת הידע הרלוונטי , ואפילו להגדרת הבעיה ומטרות הטיפול . גישות אלו אינן מצויות רק בשולי המקצוע הממוסד ; הן במרכזו , ובלב דיון ער ואף סוער . החינוך הפסיכותרפי והגישה לשאלת בריאות הנפש ...
אל הספר