בפרק זה נכיר את הצורה הבסיסית של הדיון הדיאלוגי בתלמוד : הצגת סתירות בין מקורות תנאיים , והצעות שמעלים אמוראים ליישוב הסתירות האלה . במהלך הפרק נתוודע אל אופני הצגת הבעיות ואל דרכי הפתרונות , ונראה כיצד הלימוד והחקר של מקורות במסגרת של עימות ופתרון בעיות מעוררים ומקדמים חשיבה יוצרת . בחלק הראשון של הפרק נכיר את התכונות האופייניות לעימות התנאי , נבחין בין רמות קושי של סתירות מסוגים שונים , ונעמוד על כוחו של העימות לקדם חשיבה חדשנית ויוצרת . חלקו השני של הפרק יסקור את שיטות הפתרון שפיתחו האמוראים ליישוב סתירות , ויעמוד על הפוטנציאל היצירתי של שיטות אלו ככלים יעילים לפתרון בעיות בימינו . הצגת העימות סוגיות עימות תנאי דנות בסתירה או בניגוד שבין מקור תנאי ( משנה וברייתא ) סתמי לבין מקור תנאי סתמי אחר ( או יותר . ( מקור סתמי מוסר הלכות בלי ציון החכם שקבע אותן : " סתם משנה" או " סתם ברייתא . " בצורה הקלסית התלמוד מצביע על סתירה בין מקורות בהכרזה " ורמינהי : " " והטל אותן" ( את המשניות ) זו כנגד זו , עמת אותן , והראה שיש סתירה ביניהן . נעיר שגם המונח הלועזי פרובלמה , שמקורו ביוונית , מכיל יסוד...
אל הספר