א באפריל 1966 אושפזה לאה להב , אחותו של נתן אלתרמן , בבית חולים העמק שבעפולה . זה זמן שלאה הרגישה שמקננת בה מחלה , אולם לאחרונה החמיר מצבה מאוד והיא נזקקה בדחיפות לבית חולים . האשפוז נמשך כמה חודשים , כשהרופאים מתקשים להגיע לאבחנה ברורה בנוגע למחלתה . לאה היתה חלשה מאוד , לעתים קרובות תקפו אותה כאבים , אך היא לא נפלה ברוחה . המבקרים הרבים שבאו אליה הופתעו מן הרוח האיתנה שלה ומן האופטימיות שהקרינה . השכיבה הממושכת בבית החולים העניקה לה הזדמנות נדירה להתפנות לקריאת ספרים : היא קראה את ספר סיפוריו הראשון של עמוס עוז , ארצות התן , ואת ספרו של סול בלו , הרצוג , שהופיע אז בתרגום עברי . את רשמי הקריאה שלה אהבה לחלוק עם בנה הצעיר אקי , שהיה אז חייל בשירות סדיר . עמוס עוז עשה עליה רושם , היא התלהבה לגלות סופר צעיר כל כך שהוא יליד הארץ , ואפילו חבר קיבוץ . ממש אחד משלנו . בלו עניין אותה גם כן , אבל הרבה פחות . זה כבר לא העולם שלנו — אמרה לאקי — זהו עולם של תלישות , של ניכור , האופייני כל כך לסופר יהודי באמריקה . מחלתה של לאה הכתה את אלתרמן בהלם . הוא היה קשור בכל נימי נפשו לאחותו , שהיתה צעירה מ...
אל הספר