העיסוק הספרותי בסיפורת המסורתית נעשה בעיקרו בשלושה מישורים : ליקוט , עיבוד , ויצירה מקורית . יודל רוזנברג עשה בשלושתם . את עבודתו בליקוט הסיפורת המסורתית הזכרנו למעלה . העיון במלאכת העיבוד שלו הוא מורכב יותר . ראשית יש להבליט את העובדה שרוזנברג עצמו היה מודע לסתירה בין הנאמנות למקורות והחופש האמנותי לעבד את החומרים שנשאלו מהם . ב'הקדמה' ל'ספר אליהו הנביא' אומר רוזנברג : ועל דבר הדרכים והאופנים אשר על פיהם חיברתי החיבור הזה מצאתי את עצמי מחויב להודיע להקוראים הנכבדים , כי כל דבר חדש אשר ימצא הקורא באיזו עניין אשר לא ידע אותו עד עתה , אל ייבהל ברוחו לחשדני כי ח"ו בדיתי זאת מליבי . רק יידע כי כל אלה קבצתי מן המדרשים המפוזרים בהרבה מקומות . וראיתי מה שחסר זה השלים זה . ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר . והרבה פעמים מצאתי עניין אחד המובא באיזו מקומות , ובכל אחד מהם נמצא רק איזו תיבות חדשות המורים על העניין החדש . וצירפתי הכל אחת לאחת במקום אחד ( עמ' . ( 4-3 לשון אחר , רוזנברג רואה בצירוף המקורות ועיבודם מלאכה לגיטימית , שאינה בחינת בריאה חדשה אלא 'שיחזור' הטקסטים ששרדו במקורות ב...
אל הספר