ב 5 בפברואר 1794 חזר היידן ללונדון . הפעם שכר דירה ברחוב ב ְּ יו ּ רי מספר , 1 לא הרחק ממעונה של ידידתו רבקה שריטר , שגרה ברחוב ג'יימס מספר , 6 ולכן לא נזקקו השניים לשלוח זה לזה מכתבים , כבעבר . עם בואו ללונדון מיהר היידן להיפגש עם ידידו הכנר סלומון . הלה שמח אף הוא להיפגש עם היידן ששימש כאמן המרכזי בתוכניותיו המוזיקליות . הייתה זו פגישה נרגשת , ולאחר חיבוק עז שאל אותו סלומון : " איך הצלחת לעבור את היבשת עד קאלה ? הרי צבאות המהפכה משוטטים בכל מקום ומחפשים בוגדים כמוך " . " זה יכול היה להיות רק תודות לרכב המצוין שמסר לי ואן סוויטן . הוא התמצא היטב בדרכים , ויכולתי לישון בשקט . לא פגשנו אף גדוד מהפכני למרות ששוטטנו גם בדרכי צרפת " . " האם לא פגשת אף לא גדוד צבא אחד בדרכך " ? שאל סלומון . " גדודי צבא לא פגשתי " , אמר היידן , " אבל קצינים פרוסים פגשתי , וכאן יש לי סיפור פיקנטי בשבילך : באחד הפונדקים שבדרך , שמעתי בחדר הסמוך נגינת פסנתר . הטיתי את אוזני והקשבתי בדריכות ופתע שמעתי נקישת תוף ואחריו נגינה מלווה בשירה . הם שרו את האנדנטה מתוך ' סימפוניית ההפתעה . ' הסתקרנתי ונכנסתי לחדר . במקו...
אל הספר