בימי מלחמת העולם הראשונה , כשנעשה השלטון על ארץ ישראל סלע המחלוקת בין המעצמות הגדולות , מלאו ארבע מאות שנה מאז היתה המלטת העותומאנית לשליטה בגורלן של סוריה וארץ ישראל . פרט להפסקות קטנות , שלא היה בהן משום בקיע עמוק בחייה של הארץ — כגון בשנת 1800 עם מסע הניצחון של נאפוליאון ובשנים 1840—1832 עם התקוממותו של הפחה המצרי מוחמר עלי—שלטה קונסטאנטינופול בהשקט ובבטחה על ארץ ישראל , שעוררה תמיד את התעניינותן של מעצמות אירופה ואף גירתה את יצריהן . במהלך ארבע מאות השנים האלה נעשתה תורכיה מעצמה פוליטית גדולה וקדמת אסיה הפכה לזירה של פעילות תרבותית , מדינית וכלכלית של כל הרשויות החילוניות והכנסייתיות שבעולם , שהתחרו כאן זו בזו . מה היתה משמעותה של מציאות השלטון התורכי לגבי היישוב היהודי ואיך השפיעו ארבע מאות השנים הללו על התפתחותו של כלל ישראל , אשר למרות פיזורו הרגיש ושאף כי יהיה מורגש לכול , כי מרכז הכובד של חייו היא ארץ חירותו לשעבר . תחילתו של השלטון התורכי בארץ ישראל פתחה פתח לתקוות טובות . השעה שבה ניצח סלים הראשון את השולטן הממלוכי וצירף את ארץ ישראל לממלכת תורכיה היתה שעת גורל בתולדות ישר...
אל הספר