אתה חוזר ואומר שאנו מתקדמים לעבר צורה חרשה של חשק . עם זאת אנו עומדים כאן בפני העתיקה שבבטיות - האבטלה . מדוע היא כה שונה ממה שעבר עלינו בעבר ? וכיצד עלינו להתמודד עמה ? יכולנו לדאוג לכך שכל אחד יעבוד , אילו רצינו לשלם את המחיר . מלחמה , למשל . זהו אמפטאמין כלכלי - אבל , כמו הדבר האמיתי , זה יכול להרוג אותך . אפשר גם ליצור לא עבודות ולשלם לאנשים שיבצעו אותן . המשק כבר מלא בהן . הסוביטים הם אמנים ביצירת תעסוקה מלאה על ידי התחבולה הפשוטה של ריבוי לא עבודות ביורוקרטיות . הניגוד המערבי לאבטלה , לפחות מאז קיינס ורוזוולט , הוא צמיחה . אבל גם אפילו לא דאגנו בשל אופ"ק והאינפלציה , לא סביר שמדיניות של צמיחה כשלעצמה תחסל אבטלה ברמה גבוהה . כי בעיית האבטלה איננה סתם כמותית . כבר אין היא רק השאלה כמה מישרות יש לנו , אלא איזה מין מישרות , היכן , מתי , ומי יכול למלא אותן . זוהי שאלה איכותית . אם אינך מתמודד עם השאלה האיכותית , אינך יכול לפתור את הבעיה הכמותית . המשק דורש מיומנויות מסוג שונה , יותר מאשר אי פעם , ודרישות המיומנויות ממשיכות להשתנות בקצב מואץ . כוח העבודה הוא יותר רבגוני . כל המשק עצמו ...
אל הספר