השלב הבא בשיח הפמיניסטי מתבונן באימהות ומוצא בה מקורות של כוח ועוצמה . רעיונות אלה מוצגים בעיקר מהמחצית השנייה של שנות השבעים . ההוגות הפמיניסטיות הוסיפו נדבכים , הארות ותוכנות חדשות לגבי האימהות , תוך שהן מתייחסות לתיאוריות מהשיח הפסיכואנליטי , הסוציולוגי והמרקסיסטי . הפסיכואנליטיקאיות דורותי דינרסטיין וננסי צ'ודורו , וההוגות אדריאן ריץ' ושרה רוריק מייצגות מגמה חדשה זו בחשיבה הפמיניסטית . חשיבה זו לא ביקשה לשלול את האימהות ולא גרסה שאימהות היא בהכרח מקור דיכוי לנשים , אלא ראתה בה גם מקור כוח חשוב וראשון במעלה . לראשונה , הושם דגש על עוצמת האם המגדלת את ילדיה ומעצבת את תודעתם בשנים המכריעות ביותר של החיים . באמצעות הוגות אלו נוצרה אבחנה בין האימהות הציבורית לאימהות האישית . מתוך התבוננות פוליטית על הכוח שבאימהות , הובן הפוטנציאל העצום הטמון בחשיבה האימהית , שביכולתה לחולל שינויים חברתיים ומדיניים . בספרה נענה ! העריסה והשליטה בערלם משנת , 1978 שהושפע באופן ברור מהאסכולה הפרוידיאנית של "יחסי אובייקט" - מונח אותו טבע דונלד וויניקוט - ( Ticineto Clough , 1994 : 43 > תיארה רורותי דינרסטיין...
אל הספר