כוונתם של פרקים אלה היתה להאיר את הבעיות הצורניות , אשר העלינו בפרק ' בעיות מבניות / מנקודת ראות חדשה . אנו למדים שדרכי האיפיון במחזה העברי מיטלטלים בין שערותיה של המוסכמה התיאטרונית המסורה לבין סכנותיה התיאטרוניות של האליגוריה . בזויטו אץ המהוה מעלה אלא שיגרות מהלכות , שאינן מקבלות משמעות חדשה על-ידי צירוף חדש או לבושים חדשים ( לנדא , ( ברומו - מתגלגלות דמויות אלה ומקבלות עוצמה וממשות על-ידי סביבתן החיונית וצירופן המעניין ( סקלר . ( הוא הדין במחזות המחשבה : בעידית שבמחזות אלה ( שוהם והזז ) ניטל עוקצה המושגי של האליגורית על-ידי כוחם המעצים של האפקטים ושל מערך היחסים הבץ-אידיאי המורכב שאינו מאפשר תפיסה פשטנית של עולם המושגים ; באחרים ( י . כהן ונ . ביסטריצקי ) מתמעטת המשמעות וניטלת עוצמתה הדראמאטית בגלל הצגתם הפשטנית והחד משמעית של המושגים ושל הגיבורים הנושאים אותם . מה שנגלה בדרכי עיצוב הפעולה בקשת הגוונים שבין 'הפעולה העיונית' דרך ' המחזה העיוני' ועד למחזה ה'תיאטרוני' הולך ונגלה גם 'בדרכי האיפיון : ' במאבק עם השיגרה המסורה , שלא עוכלה כל-צורכה במסורת עצמאית , ועם המשא האידיאי שלא הוג...
אל הספר