1 א 1 בגלל תנאי ההתפתחות המיוחדים של המחזאות העברית תופסים הסוגים שנידונו עד כאן מקום מרכזי בספרותנו , אף על פי שאינם אופייניים לספרותנו בלבד . הסוג שנדון בו להלן שגור למדי במחזאות האירופית , והוא נדון בהרחבה במחקרי המחזאות ההיסטורית . יוליוס פטרסן , למשל , הבחין , בעקבות פון דן פפורדטן , בין מחזה היסטורי אפי לבין מחזה היסטורי באלאדיסטי : הראשון , אומר הוא , נוטה יותר אל התיאור של הזמן ההיסטורי , והשני נוטה אל האל זמני והמיתי . וכבר קדמוהו הטנר ופרייטאג שדנו בשאלה זו מתוך עיון בדוגמאות מובהקות משל המחזה הגרמני . הטנר המתכוון ל'גץ פון ברליכינגן' של גיתה , מדגיש שהקומפוזיציה של מחזה 'דברי הימים' היא אפית : הווה אומר , העיקרון המאחד אינו טמון בעלילה , אלא בהיקף ההיסטורי , המודגם במבחר של תמונות . פרייטאג גורס , שמחזות אלה הם היסטוריה בדיאלוגים ; צירוף של אפיזודים שהקשרים ביניהם אינם מנומקים כל צורכם בפעולה . מחזה מסוג זה מאותה על ידי 'אידיאה' היסטורית החשובה בעיני המחבר מן האידיאה הדראמאטית . חוקרים כאואן , שדנו בדברים מתוך עיון ביצירותיו של ג . האופטמן , הבחינו ביצירתו בין יצירות כגון פל...
אל הספר