המחזה הלירי

[ א ] אחד מסימני ההיכר המובהקים של המחזה הלירי היא העדיפות שניתנת בו לפירוש המתרחש על המתרחש עצמו . עדיפות זו משמעותה , מבחינה טכנית , מתן מקום נרחב יותר לטכניקות פרשניות מאשר לטכניקות דראמאטיות . פרייטאג מציין , בצדק , שהמונולוג מהווה את היסוד הלירי במחזה , כשם שדברי השליחות של השליח מהווים את היסוד האפי , ואכן , פרשנות לירית מתגלה במונולוגים , עד שבפואימה הדראמאטית הולכת ומתבטלת הפעולה הדראמאטית , והיצירה עומדת כולה על יסוד הדו מונולוג הפיוטי . אנו לא נדון ביצירות שבהן היסוד הדראמאטי הוא מסגרת חיצונית בלבד , אלא באותן יצירות מחזאיות , שאינן מגיעות לכלל המחזה של נושאיהן משום שהביטוי הבלתי אמצעי של הנושא מתגבר על ההמחזה . ההבעה המונולוגית של הנושא במסגרת דראמאטית עשויה להיות מסאית-רפלקטיבית או פיוטית לירית . קטעי מונולוג מעין אלה יהיו קשורים אל הפעולה קשר רופף בלבד . בקטעים הנוטים אל הלירי נוצר הלך נפש , שבו סובייקט ואובייקט משמשים בעירבוביה : האובייקט מופנם והסובייקט מושלך חוצה והמציאות נתפסת כאחדות . הלשון מתאימה עצמה לצורכי ההבעה והיא מרוכזת , ציורית וריתמית . המחזה הלירי קרוב למחזה...  אל הספר