ניצה בן-דב שירה , גיבורת הרומאן האחרון של עגנון הקרוי על שמה , היא האשה האולטימטיווית , זו שממזגת בתוכה את כל הניסיונות שעשה עגנון ביצירותיו לעצב טיפוס של אשה חדשה , משוחררת מכל אבק של נשיות סטריאוטיפית , זו שמשיכתה בדחייתה , דחייה אמיתית או מדומה שהיא מעוררת אצל הגיבור החושק בה עד כלות . עגנון כמו היה מודע לתיאוריות הפמיניסטיות כשעיצב את דמותה של שירה , האשה האחרונה בגלריית נשים חזקות ומשוחררות . אולי חוץ ממקצועה - אחות שום סטריאוטיפ נשי לא מתלווה לדמותה הגברית . נשים רבות שמקצוען אחות מאכלסות את יצירותיו של עגנון ( בריגיטה שימרמן מ"עד הנה , " דינה מ"הרופא וגרושתו , " עדה עדן מ"עד עולם" ועוד ) ואם כי אצל כולן אין מקצוען מאפיל על אישיותן , הרי אצל שירה נעשה מיזוג נדיר בין מקצועה הנשי כאחות רחמנייה לבין עיצובה הגברי , הנחוש והנועז . חדירתה החצופה לרומאן ולחייו של מנפרד הרבסט , המתוארת בעמוד הראשון של הרומאן , היא בבחינת הטרמה לה ולכוח האצור בעצמאותה , במוחלטותה , באסרטיביות הקיצונית שלה ובגסותה ( או מוטב , בעדינות הנשית הנעדרת שלה . ( כשבפתח הרומאן מביא מנפרד הרבסט את אשתו , הנריאטה , ל...
אל הספר