"הפוליטיקאים של הלשון": לשון ומטא-לשון בשירתו של דוד אבידן

מאיה פרוכטמן מאמר זה מעלה אספקט אחד ממחקר מקיף בלשון השירה העברית בת זמננו , ובתוכו פרק העוסק בהשפעת הגומלין בין הספרות ללשון בימינו , וביתר דיוק , בקשר לשון-שירה-לשון ; רוצה לומר , מועלית במחקר שאלת המודעות הלשונית של הסופרים והמשוררים הכותבים את יצירותיהם הספרותיות , הביטוי שמודעות זו מקבלת ביצירות , השפעתה על יצירותיהם של היוצרים ועל רצונם לחדש ואף להשפיע על הלשון , וכן נבדקת השאלה אם אמנם יש גם השפעה חוזרת של הספרות , ובאופן ספציפי של השירה , על לשון זמננו . הדיון להלן מוקדש לבחינתה של שאלה אחת הקשורה למודעות הלשונית , על פי שירים אחדים של דוד אבידן , משורר ישראלי מובהק , שנוי במחלוקת אך מוכשר ומבריק , ששירתו , בעיקר שירתו המוקדמת עד אמצע שנות השישים , השפיעה רבות 2 על שירת דורנו . הוא עצמו נפטר בעליבות , 1995-ב ומותו סימן בקיצוניות רבה גם את מצבה של השירה כיום . השאלה שברצוני להעלות כאן מכוונת לפונקציה השירית של שירים , שאפשר לכנות אותם מטא-לשוניים , וכן להערות מטא-לשוניות ( metalinguistic ) בתוך השירים . למונח "מטא-לשון" הגדרות שונות , מכיוונים שונים . בדרך כלל מקובלות בספרי הבלש...  אל הספר