מנחם ברינקר ההבחנה המסורתית בין כתיבה היסטורית לכתיבה בידיונית נעשתה בידי אריסטו . ההיסטוריון - אמר אריסטו - מתאר את הדברים שקרו ואילו המשורר מתאר את סוג הדברים שעשויים לקרות ( תשל"ז : ט , . ( 33 יש לדון בהצלחתו או בכישלונו בהתאם לקטגוריה של "המסתבר" ולא בהתאם לקטגוריות של האמת והשקר . הבחנה זו שהניחה יסוד לאוטונומיה של שיפוטים אסתטיים נבעה מרצונו של אריסטו להגן על השירה ועל כל האמנויות המימטיות מפני המיתקפה האפלטונית עליהן בשם " האמת . " בגללה נחשב אריםטו במשך שנים רבות , ובצדק , לאבי ביקורת הספרות . אך אריסטו לא רק הפריד בין כתיבה פיוטית , "פואסיס , " לכתיבה היסטורית וקבע לכל אחת מהן את תחומה . הוא גם רומם את הראשונה - על פני האחרונה , ועשה כך דווקא מפני שבניגוד להיסטוריה אין לשירה עניין ישיר באמת . ההיסטוריון עוסק אמנם בעובדות ממשיות ואילו המשורר באפשרויות והסתברויות שהן פרי הדמיון . אולם דמיונו של המשורר , דווקא מפני שהוא עוסק באפשרי ולא בממשי ( דהיינו " אילו סוגי דברים יאמר או יעשה אדם בעל איכות מסויימת לפי ההסתברות או ההכרח" ( שם , שם , ( עוסק בתנאים הכלליים יותר של ההתרחשות האנו...
אל הספר