פרק חמישי במזלה של דיאוניסיות: שופנהויאר, ואגנר, ניצשה

המוסיקאליות שלב טולסטוי נרתע כל כך הימנהמורשה אסתטית רצידיבית היא במחשבה ובאמנות בגרמניה . על כוחה המיסתורי של המוסיקאליות עמדו גם שופנהויאר וגם ניצשה , ונובאלים היה מתגעגע אליה עד כלות הנפש . המוסיקה , לשופנהויאר' היא מקצב נשיימה לגורל המיטאפיסי המתגלגל בעולם התופעות ומתרחש בכל הליכות האדם שנחתכו לו מראש ברצון החיים מטעם אותו הגורל . וכן הוא אומר : ' עלינו לראות את העולם הפינומנאלי , או הטבע , ואת המוסיקה כשני ביטויים שונים של אותו דבר , שהוא עצמו איפוא המכ שיר היחיד לגזירה שווה בין שני הביטויים האלה ו ולמען הבין את האנאלוגיה הזאת מצווים אנו לרכוש לנו ידיעה באמצעי הזה . ובכן , המוסיקה אם היא נראית ארשת לעולם , שיא דרגה היא של לשון אוניברסאלית' אכן—גם מיוחסת לאוניברםאליות של מושגים , ואף אם הללו קשורים הרבה בפרוטרוט של דב רים . אולם האוניברסאליות שלה לעולם אינה האוניברסאליות הריקה של ההפשט , כי אם מין אחר לגמרי הקשור במסוימות גמורה וברורה על ידי יחוםה זה של המוסיקה לטבע האמיתי של כל הדברים תתחוור גם העובדה , שמוםיקה אמי תית המלווית איזה מחזה' עלילה' מאורע או סביבה , נראית לנו מגלה א...  אל הספר
מוסד ביאליק