רוב הקרקעות במדינת ישראל בתחילת העשור השני של המאה ה-21 היו בבעלות המדינה והקק"ל.
על פי חוק ובהתאם לתקנות הקק"ל אסור למכור קרקעות אלה והן לחכירה בלבד.
'מחזון לחוזה' מתמקד ביסודותיה ובשורשיה של החכירה בישראל ומתחקה אחר תהליך התגבשותם של חוזי החכירה שבין הקק"ל לבין המתיישבים במושבים ובקיבוצים. הספר בוחן את השינויים במרכיבי חוזה החכירה, את הסיבות להם ואת אופן יישומם ואכיפתם של מרכיבים מרכזיים בהם. זאת, מאז ייסוד הקק"ל בראשית המאה ה-20 ועד להקמתו של מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1960.
הספר מתבסס על חומר ארכיוני רב. על ידי ניתוח גרסאות של חוזה חכירה וחומרים רבים אחרים, הוא מראה כי התגבשות דגם היסוד של חוזה החכירה הייתה ממושכת ומורכבת. בשינויים שחלו בחוזה במשך השנים באו לידי ביטוי אינטרסים ותפיסות עולם של מוסדות ואישים – בראש ובראשונה של הקק"ל ומקבלי ההחלטות בה. בתולדות החוזה משתקפות סוגיות אידאולוגיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות, הקשורות במפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל, בכלכלה ובתולדות המשפט בארץ ישראל.
עוד מתברר כי דפוס חוזה החכירה של הקק"ל בסוף שנות ה-50 העמיד את תשתיתו של חוזה החכירה של מנהל מקרקעי ישראל. חלקים מהמורשת החוזית של קק"ל מוסיפים להתקיים עד ימינו.
לספר גם חשיבות במישור המעשי-העכשווי: היישובים עצמם, משרדי הממשלה, הקק"ל והמערכת המשפטית נדרשים לעתים, גם היום, לסוגיות שונות מתחום ההסדרים שנקבעו בחוזה החכירה לגלגוליו.
אל הספר