"פולמוס בבל והתנ"ך, שפרץ בתחילת המאה העשרים, הסעיר את התיאולוגים ואנשי המדע במערב ועורר הדים רבים גם בציבור ברחב - בגרמניה ומחוצה לה. בפולמוס השתתפו גם רבנים בעלי השכלה אקדמית - אורתודוקסים ורפורמים - וכן חוקרים ואנשי עט יהודים מכל הזרמים. המגיבים היהודים נרתמו להגן על מה שהצטיירה בעיניהם כמתקפה קשה ובלתי נסבלת על כתבי הקודש ועל תרומתה של היהדות לתרבות המערב. שלושה נושאים עיקריים הם הרקע לתיאור הפולמוס בספר: התגברות מעמדו של התנ"ך בתרבות היהודית במאה התשע-עשרה; התגובה היהודית להופעתה של אסכולת ביקורת המקרא ("תורת התעודות"); העניין הרב שעורר הגילוי של התרבות המסופוטמית הקדומה. במעורבות היהודית בפולמוס בולט המעמד החשוב שיוחס לעקרון המקוריות, כלומר לטענה שהתרבות והדת היהודית של עם ישראל בתקופת המקרא היו פרי של יצירה מקורית, סגולית ונשגבת המשקפת את "רוחו של עם ישראל". המחברים מזהים בפולמוס את ראשית התהוותו של מה שהם מכנים "פונדמנטליזם מקראי חילוני", כלומר את ראשיתה של התפישה המייחסת למקרא, בראש ובראשונה, מעמד של עד מהימן להיסטוריה הלאומית של עם ישראל. הספר חושף כר נשכח בהיסטוריה האינטלקטואלית היהודית המודרנית והוא בבחינת מבוא הכרחי וחיוני להבנת "מהפכת התנ"ך" בתרבות היהודית במאה העשרים.
אל הספר