מחבר:

שנת ההוצאה: 1998

מילות מפתח: ממלוכים

ההיסטוריה של ארץ-ישראל" היא סידרה המביאה סקירה שלמה, ראשונה ויחידה מסוגה של ארץ ישראל לתקופותיה. בית ההוצאה "כתר" בשיתוף עם מערכת מדעית של יד בן-צבי וטובי החוקרים בישראל חברו יחד להביא לפני כל שוחרי הארץ ולומדי עברה תמונה רחבת היקף, מעמיקה ורצופה של תולדות ישראל כחטיבה היסטורית אחת. נפרסות בה תקופות ידועות יותר וידועות פחות, על היבטיהן השונים: היסטוריה מדינית, פני הארץ וישובה, ריבודי החברה, המבנה הכלכלי והמנהלי, ההרכב הדמוגרפי, חיי תרבות ורוח ועוד.
כרך זה מתאר את:ארץ ישראל במדינה הממלוכית ובאימפריה העותומנית עד סף העת החדשה. אל הספר

נושא/נושאים: , העת החדשה

תוכן הספר:

• שלטון הממלוכים והעות'מאנים

• תוכן־העניינים

• פתח־דבר

• חלק א ארץ־ישראל במדינה הממלוכית (1516-1260)

• פני התקופה: ארץ־ישראל במדינה הממלוכית

• 1. הממלוכים ודרכי־שלטונם

• סגנון לבושם, כלי־נשקס וגינוני החצר של הממלוכים. תמונת קרב מגולפת על "קערת הטבילה של לואי הקדוש?,"? שזמנה ?.1316-1290? בקטע נראה אמיר ממלוכי רם־מעלה, אולי הסלטאן עצמו (במרכז?,(? עטוי מעיל עליון ולראשו קסדה, כשהוא מכוון את קשתו אל עבר יריבו (בצד שמאל?,(? המניף את חרבו.

• 2. ארץ־ישראל בימי השלטון הממלוכי (1516-1260)

• בימיו של סנגיר אל־גיאולי ?1315)? לערך) קיבלה עזה תנופת בניין. נציב העיר קיבל עידוד לפתח את העיר מן הסלטאן אנ־נאצר מחמוד. בתמונה נראית חזית הכניסה אל ה"קיסיץה?,"?שוק בפיקוח המדינה,של העיר. המבנה נמצא סמוך למסגד הגדול.

• בנצניס עברה דרך הדואר שהוליכה מקהיר אל דמשק והיתה לנתיב המרכזי של ארץ־ ישראל. מטמון מטבעות ממלוכי שהתגלה בחולות ליד נצנים נכללו בו 303 מטבעות ברונזה, בין השאר מימיהם של בךקוק ?(1399-1382)? ופךגי בנו ?.(1412-1399)?

• 3. המעמד המנהלי ומפעלי־הבנייה

• החלוקה המנהלית של ארץ־ישראל בתקופה הממלוכית

• צריח מסגד נבי תבין. את הקבר והצריח הקים מושל עזה בשנים ?.1437-1436?

• מצודת זרעין הצלבנית שופצה בתקופה הממלוכית ושימשה תחנת דואר ממלכתית ואכסניה לנוסעים.שני נתיבים הוליכו מזרעין: האחד מזרחה אל בית־שאן ומשם אל עבר־הירדן המזרחי ודמשק?-,?האחר — צפונה אל עבר ים כנרת וצפת.

• מנזר המצלבה בירושלים. המנזר נמצא ברשות הגיאורגים ונתפס בימי ביבךס ?(1270)? על־ידי שיחי קנאי מדמשק, שסגר את המקום לנוצרים והפכו למסגד. בזכות התערבות דיפלומאטית הושב המקום לבעליו הגיאורגים בראשית המאה הארבע־עשרה. לפי האגדה הנוצרית צמח כאן העץ שממנו נעשה הצלב לצליבת ?שו.

• רישום משנת 1880 של חורבות הכנסייה הצלבנית של לוד (כיום — משוקמת?,(? שעליהן משקיף צריח מסגד. מבנה הכיפה משמאל הוקם בימיו של ביבךס ?,(1272)? על־ידי עלי אד־ךין אס־סואק, בונה גשר גינךאס. נראה שגם הצריח נבנה אז.

• צילום אוויר של מקאם נבי מועא, כהסתעפות הכביש מירושלים ליריחו. הוא הוקם בשלהי התקופה הממלוכית (בשנים ?(1480-1470? ושימש יעד לעלייה לרגל עממית (ז?ארה) של מוסלמים.

• 4. פני הארץ: יישוב, חברה וכלכלה

• תמורות דימוגראפיות

• כלכלת ארץ־ישראל בשלטון הממלוכי

• העיר בארץ-ישראל

• פרשים ממלוכים בארץ־ישראל, מלווים בכלי־נגינה?-.? חצוצרות ותופים. כך תיארם בךנךד פון ברידנבך בספרו משנת ?.1486?

• ירושלים בתקופה הממלוכית

• 5. מעמדה הדתי של ארץ־ישראל

• ארץ־ישראל וירושלים בעיני מוסלמים

• העדות הנוצריות ותנועת הצליינות

• .6 הקהילה היהודית בשנות־ הדמדומים של שלטון הצלבנים

• 7. התבססות היישוב במאה הארבע-עשרה

• הקהילית והנהגתן

• יישובי היהודים בתקופה הממלוכית

• זיארה, עלייה לרגל ומקומות קדושים

• העליות לארץ-ישראל

• חלוץ חוקרי ארץ־ישראל. שער ספר "כפתור ופרח" לחתולי הפךחי, ונציה ?.1549? הספר נדפס על־פי כתביך לאור שהיה חשב בקהיר את השם בספרייתו א?^'?תורי של לכינ הנגיד וי. רי אישיותו יצחק הכהן ההיסטורית שולאל. של שם הפךחי המחבר הוארה לא נדפס לראשונה בשער רק לפי כמאה שהמוציא שנה לאחר הדפסתו של הספר, על־ידי ההיסטוריוגראף רי דוד קונפורטי.

• לוח אלפבית עברי ושמות האותיות בתעתיק לאטיני, מתוך ספרו של בריךנבך "מסע לארץ־הקודש" ?.(1486)? לוחות של אותיות בשפות זרות רווחו בספרי־מסע אירופיים למזרח. בריךנבןל צירף לספרו לוחות של רוב הלשונות המדוברות באגן הים התיכון. את הלוח קיבל מאשכנזים בירושלים או בגרמניה, כפי שמעידה הקריאה של האות צי בתעתיק הלאטיני ?")?צח־יק?("? והאות ת?,'? הנקראת "תף" ולא "תו?."?

• 8. התמורות במאה החמש־עשרה

• ספינת־סוחר גדולה,כנראה גליאה איטלקית ?ו" , מן המאה החמש־עשרה. ציור מתוך ספרו של ברילנבן ל, "מלוע לארץ־הקודש" ?.(1486)? ספינה זו, כשאר הספינות הגדולות שנבט במאה החמש־עשרה, מאחדת בתוכה את המעלות של שני טיפוסי הספינות שהפליגו אז בימים: ספינות הים הצפוני (פנמיות וגרמניות) וספינות הים התיכון (איטלקיות, צרפתיות וספרדיות?.(? לספינה שלושה תרנים. בראש התורן המרכזי נקודת לחימה. לתורן האחורי יש "מפרש לאטיני?."? בירכתייס ו הגה חדיש (במקום משוט, ששימש בדגמים העתיקים יותר) וצריח מגורים ולחימה.

• נמל יפו, מתוך הספר "מסע לארץ־הקודש" של אנטוניו דל קאסטילו, משנת ?.1699? התמונה משקפת את מצכו של הנמל מן התקלפה הממלוכית ועד לסוף המאה השבע־עשרה. במרומי הגבעה עומד מבצר, ששימש את חיל־המצב ?,(a)? לצדו - חורבות יפו ?,(0? ולמרגלותיו - מערות ששירתו בית־מכס, מחסנים, אכסניה זמנית לעולי־רגל ומחסה למשך היום לחיילים, לפקידים ולרוכלים שהגיעו מדי יום מרמלה ?.(B)? הספנים השתדלו לקצר ככל האפשר את שהותם בנמל ההרוס. היו חברות ונציאניות שאסרו על ספינותיהן לשהות בנמל מעבר לזמן הנדרש להורדת הנוסעים ולפריקת המטענים

• יהודי ירושלים

• מפת־ציור של ירושלים, מן השנים ?,1472-1469? מתוך כתב־יד לאטיני של ספר הגיאוגראפיה של תלמי. המפה צוירה בידי צייר המיניאטורות הפלורנטיני 9טרו דל מסיו. היא משקפת את מצב העיר במאה החמש־ עשרה. שטח הר ציון נכלל בתוך העיר, והחומה פרוצה בצפון־מזררו והרוסה כליל בדרום העיר. השכונה היהודית היתה כנראה בהר ציון בסביבת ה''קנאקולוס?,"? המצויר בדרום־מזרח המפה.

• ''שולחני סוחר בירושלים" - כותרת התמונה בספרו של 1ירידנבך. היהודי שבתמונה הוא למעשה חלפן יהודי בגרמניה, כפי שעולה מלבושו של האציל הגרמני (הלווה) ובעיקר מפרטי לבושו של היהודי, לרבות "כובע היהודים 11 (סרוח על גב השולחני?,(? שהוא אות־ קלון הנהוג רק בארצות הנוצרים. התמונה צורפה לספר כדי להמחיש לקוראים את קיומם של שולחנים יהודים בירושלים.

• קהילות הערים והכפרים

• 9. מפנה התקופה: עלייתו של היסוד הספרדי

• חלק ב ארץ־ישראל באמפריה העות'מנית עד סף העת החדשה (1516 - 1804)

• פני התקופה: כיבוש ופיתוח, עלייה וירידה

• 1. שילוב במסגרת האימפריה: השתלטות, דפוסי מנהל ודרכי שליטה

• ללא כותרת

• ימין: "מטביע הנוצץ [זהב?,[? אדון העוז, בעל הניצחון ביבשה ובים?."? מטבע זהב מימי סלימאן "המפואר?,"? שנטבע ב־1520 בדמשק. שמאל: אריה שזנבו מתפתל כלפי מעלה. מטבע נחושת מימי סלימאן, שנטבע בדמשק בשנת ?.1520? עיצובם המפואר של המטבעות העותימאניים החל במאה השש־עשרה, בהשפעת אירופה.

• הנצחת שם סלימאן, משקם חומות ירושלים. כתובת משער יפו: "בשם אלוהים הרחמן והרחום. את החומה המבורכת הזאת ציווה להקים אדוננו הסלטאן הגדול מכל, אדון התורכים והערבים והפרסים, הסלטאן סלימאן בן סלים חיאן, ינציח אלוהים את מלכותו?...?שנת ?."[1539-1538] 945?

• npibnn המנהלית של ארץ־ישראל למחוזות (קו מרוסק) ולנפות (לפי הרשימה) במאה השש־עשרה

• החלוקה המנהלית של ארץ־ישראל במאה השמונה־עשרה

• אבטחת דרכי החגי. ? פרש ספאהי. הספאהים קיבלו אחוזות "פיאודאליות" חלף שירותם הצבאי.בארץ־ישראל הוטל עליהם תפקיד מיוחד: ליווי שיירת החגי השנתית.

• חייל מיחידת היניצ'ךים

• fD בשנת ?.1668? בסוף המאה השש־עשרה היתה יפו עיירה קטנה, ורק ב־1654 בנו בה הנזירים הפראנציסקאניס אכסניה לצליינים. לעיירה הקטנה שבתמונה הוסיף הצייר חומות ומבצר, שניבנו רק ארבעים שנה, לערך, מאוחר יותר.

• ראשיתה של ירידה. הסלטאן מךאד השלישי ?,(1595 -1574)? שבימיו היו גילויים ברורים של אי־סדרים בממלכה העותימאנית.

• 2. מסלים הראשון ועד ג'זאר: קורות הארץ

• מימיג' נברדי אל־גזאלי ועד לימי אבן פרוח'

• בן למשפחה הדרוזית החזקה אל־מץן, ניצל פרזיר אד־ךין השני את חולשת השלטון המרכזי. הוא הרחיב את שלטונו על ארץ־ ישראל כולה, להוציא ירושלים, וקיים צבא עצמאי.

• דאהר אל־עמר ''מושל הגליל"

• מצודת ךאהר בטבריה.כמה פעמים בנה דאהר וחיזק את חומותיה של העיר,שהיתה אתר מפתח בשליטה על הדרך לדמשק ועל עמק הירדן והגליל. החומות עמדו במצור ממושך ובהפגזות של נשק ארטילרי של הצבא העות'מאני, שניסה פעמים מספר לפרוץ אותן ולכבוש את העיר.

• מפרץ חיפה, תחריט משנת ?.1681? המפרץ שימש מקום מעגן לסוחרים שבאו לפרוק ולטעון את סחורותיהם, בעיקר בנמל עכו. נמלה של עכו היה רדוד מדי לספינות של אותם ימים, ולפיכך עגנו מחוצה לו. בחורף מצאו מחסה ליד חיפה.

• אחמד ג'זאר פאשא — מושל עכו והגליל

• מעוזה של משפחת אל־עמר: הכניסה למצודת דיר חנא. סעד אל־עמר, אחיי של דאל'ר, בנה על פסגה זו שבמזרחה של בקעת סחינין מצודה גדולה, מוקפת חומה ומחוזקת במגדלים ובמוצבי־חוץ. דאהר עשה אותה לבירתו וממנה שלט בגליל עד לכיבושה של עכו. בני המשפחה בנו עוד מצודות דוגמתה ברחבי הגליל.

• עכו בשנת ?.1686?על אף היותה כפר דייגים קטן ועלוב,עלתה חשיבותה המדינית והמסחרית של עכו אחרי הכיבוש העותימאני. רק בימי דאהר אל־עמר היתה לעיר־נמל חשובה בחוף הים התיכון ובחודשי האביב והקיץ פקדו אותה ספינות־סוחר מאירופה, בעיקר צרפתיות. הצייר הבליט במיוחד את ארמונו של מפקד ההוספיטלרים ואת כנסיית המנזר, שהיו הרוסים בימיו, ממש כמו החומה והמגדל שצייר.

• המצור הצרפתי על עכו, מפתו של הקולונל זיקול\ן מ־?.1799? בים סומן מקומן של ספינות־המלרומה הבריטיות, שחיפו באש תותחיהן על העיר. על המפה צוינו גם כיוון התקפת־ההסחה הצרפתית ?(a)? וכיוון ההתקפה הצרפתית הראשית ?(B)? כן סומנו קווי העמדות הצרפתיות ?(e ,d ,c)? וסוללות תותחי המצור של הצרפתים ?.(R? במזרח העיר נראים מבצרו של ג'זאר ?Chateau)? ומסגד גיזאר ?.imosquee)? תל נפוליאון ?(poste)? נמצא ממזרח, רחוק יותר מן העיר.

• תותח קטן ?")?טירוס?("? ששימש את הצבא העותימאני בסוף המאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה. הוא ירה כדורי־ברזל חלולים, שמולאו אבק־שריפה והתפוצצו לאחר הצתתו של פתיל־ההשהיה. טווח התותח היה כ־?300-200? מטרים בכינון ישיר ועוד 600 מטרים בירי מסלולי. כך תיאר אותם הרוזן לואיגיי פךננדו מךקילי ?,(1730-1658)? איש בולוניה, בספרו על הצבא העותימאני.

• מסע נפוליאון לכיבוש הארץ: "קרב תבור?."? ליד הכפר אל־פולה שבעמק יזרעאל הותקף גיס צרפתי רגלי על־ידי פרשים ויחידות חיל־רגלים עותימאניים.עד בואה של התגבורת התגוננו הצרפתים — בפיקודו של קלבר - במערך של ארבעה ריבועים.

• 3. פני הארץ: יישוב, אוכלוסיה וחברה

• גיאוגראפיה יישובית

• שכונות ירושלים במאה השש־עשרה

• האוכלוסיה המוסלמית והנוצרית

• תושבי ירושלים במאה השש־עשרה, על־פי תוצאות המפקדים העות'מאניים

• העיר עזה היתה ממרכזית של ארץ־ישראל בתקופה העותימאנית. האס־סראיה אל־קךימה היה מבנה ממלוכי מפואר, ששימש במשך התקופה הממלוכית והעות'מאנית מרכז השלטון באיזור.

• ארבעה פרשים ממלוכים, מתוך כתב־יד מצרי, ?.1366?

• בניין הקבר של סת תנשק מסוף המאה הארבע־עשרה, מערבה למתחם הר־הבית.

• "רהט קאיתבאי?,"? שהוקם בידי הסלטאן קאיתבאי בשנת 1482 ושופץ ב־?,1883? הר הבית, ירושלים.

• למעלה : מבט כללי על מערב הרחבה של הר־הבית. נראים בו, משמאל לימין: כיפת הרוחות, קיר קשתות, כיפת העלייה לשמים, שני זוגות קשתות עם כיפות, שלוש קשתות.

• מימין: שער האריות, שנבנה על־ידי הסלטאן סלימאן ה"מפואר" ב־?.1539-1538? משמאל: אחד הברדלסים הקבועים משני צדי פתחו של השער, המיוחסים לסלטאן בייברס.

• למעלה: צרירו שער השלשלת (מנארת באב אס־סלסלה?,(? שהוקם בשנת 1329 על־ידי האמיר תנכז,

• מבט אל עבר פנים כיפת הסלע : עיקר הקישוטים מימי הסלטאן אנ־נא^ר מחמד משנת ?.1320-1319-1 1319-1318?

• יבוש סבון בשכם, לפי המקובל למן התקופה העותימאנית.

• משמאל: חייל תורכי, סוף המאה השמונה־ עשרה.

• ?4 u? ?u -? ?z ?? ?_J?.?<$? ־ ?u X? ־u

• . השש־עשרה המאה בסוף איטלקי נזיר על־ידי כנראה צויר. באיטלקית הסברים מלווה, ירושלים של ידור> צ

• למעלה: רמלה ונצרת, תחריט נחושת צבעוני מתוך ספר שיצא לאור בשנת 1657 באמסטרדאם.

• מימין; קברו של גיזאר פאשא בתוך מבנה שבחצר מסגד ג'זאר בעכו. על המצבה מופיע תאריך מותו.

• למטה ו מזכירו של גיזאר, שאת עינו האחת ניקר אדונו, מציג בקשה של אחד הנתינים, הכורע ברך.

• פרמאן סלטאני משנת ?.1792? עניינו — גביית מסים מיהודי ירושלים.

• החברה המוסלמית

• שיחי אל־אקזלאם, ראש ההיירארכיה הדתית של האימפריה. הוא מינה את הקאדים שנשלחו מן הבירה לארץ־ישראל ולמחוזות אחרים.

• מיעוטים לא־מוסלמיים

• ימין: בישוף ארמני, תחריט משנת ?.1646? העדה הארמנית היתה השנייה בגודלה בירושלים בין נוצרי העיר והיחידה ששמרה על הרובע שלה למן המאה החמישית. בהשפע־ תם של בנקאים ארמנים בבירת הממלכה במאה השמונה־עשרה הסתייעו המבקשים לשלוט בארץ־ ישראל.

• שמאל ן הפאטריארך היווני, תחריט משנת ?.1646? העדה היוונית־האור־ תודוקסית היתה הגדולה והחשובה מכל העדות בירושלים. היא ניהלה מאבק מתמיד עס בני הדתות האחרות.

• 4. התפתחותה הכלכלית ותוצאותיה המדיניות

• דרך־המלך ומרכזי השלטון בארץ־ישראל העות'מאנית

• על דרכי הסחר והעיקריות בנו העותימאנים תחנות לגביית מכס. הן שימשו גם חיאנים, לנוחותם של הנוסעים ובהמותיהם. מקומו של החיאן בג'לגיוליה, שבצפון בקעת אפק, נקבע על דרך השיירות ממצרים לסוריה.

• קטע מתוך מפה, ששורטטה בראשית המאה השמונה־עשרה על בד משי > היא נמצאת במוזיאון "טופקאפי סראיי" באיסתנבול. המפה כוללת את האגן המזרחי של הים התיכון, אנטוליה ומזרחה עד לטיבט ולהודו. הקטע של ארץ־ישראל מציג בבירור את הדרכים הראשיות שעברו בה י דרך הרוגי בין דמשק למכה, על תחנותיה; "דרך־הים" מדמשק לקהיר; הסתעפות הדרך לירושלים מחיאן את־תגיאר. על חוף־הים מסומנים מבצרים בחיפה, ביפו ובעזה; בארץ פנימה מודגשים מבצרי ירושלים, בית גיבךין, שכם וגינין.

• 5. דרכי ייצור ותרבות חומרית

• עומק החדירה של המחרשה הכבדה הגיע עד 30 ס"מ. היא שימשה בעיקר בעמקים, שאדמתם כבדה, ובהרי הגליל.

• המחרשה הבינונית שימשה בחבלים ההרריים של הארץ, בייחוד בהרי יהודה. היא נגררה בצמד שוורים או גם בצמד כלאיים. משקלה היה ?1.5? עד 2 ק"ג, אורכה ?45-40 —? ס"מ ועומק החרישה שלה ?18-16—? ס"מ.

• 6. דמותו של היישוב היהודי

• 7. צמיחתו של היישוב היהודי והתפרוסת היישובית שלו

• צמיחת היישוב

• היישוב היהודי במחצית הראשונה של המאה השש־עשרה

• היישוב היהודי במחצית השנייה של המאה השש־עשוה

• היישוב היהודי במאה השמונה־עשרה

• העלייה

• היישוב היהודי בירושלים במאה השבע־עשרה

• פריסת היישובים

• מצבת־קברו של מנחם מנדל מויטבסק, ממנהיגי החסידות במזרח־אירופה, שהגיע לארץ בשנת 1777 בראש קבוצה של חסידים. תחילה ישב בצפת וב־1781 עקר לטבריה. נפטר בה בגיל ?.58?

• שרידי העיר והחומות של טבריה בשנת ?;1681? תחריט של הצייר ההולנדי קורנליוס דה ברוין. היישוב היהודי חודש בעיר בשנת ?,1740? לאחר שבשנת 1622 לא נותר בה אף לא יהודי אחד.

• חלוקת יהודי ירושלים לפי שכונות־מגוריהם

• מוקד לעולי־רגל: המבנה שמעל מערת המכפלה בחברון. אל המערה לא הותרה כניסתם של יהודים.

• 8. היחסים עם השלטון המרכזי בקושטא ועם השלטונות המקומיים

• הקשרים עם השלטון המרכזי

• "מפוני וקאז־י?,"? מתוך ספרו של רוגיה משנת ?.1664? בראש מערכת המשפט בערים העיקריות עמד הקאדי וניהל את כל ענייני המשפט; המפתי היה פוסק ההלכה. בדרך־כלל היו אלה שני אנשים, ולא אחד כיהן בשני התפקידים. לא אחת היו הקאדים גורס שריסן את היחס השרירותי של השלטון המקומי כלפי "בני החסות?.11?

• היחסים עם השלטון המקומי

• הקיזלאר אגאסי, הממונה על ההרמון, "האגא של הנשים?,"? שהיה ראש הסריסים השחורים. בתקופת הירידה היה בעל השפעה גדולה בחצר הסלטאן. יהודים בעלי השפעה באיסתנבול פנו אליו לעתים כדי שיתערב אצל השלטון המרכזי לטובת יהודי ירושלים.

• בית־הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בשנת ?.1926? על־פי המסורת נבנה במקום שבו עמד בית־מז־רשו של רבן יוחנן בן זכאי.

• סנג'ק ירושלים במאה השבע-עשרה

• יהודי מארץ־ישראל, מתוך ספרו של רוג\ה משנת ?; 1664? "שני סוגי יהודים מצויים בארץ־ישראל, כלומר ילידי המזרח וילידי ארצות אירופה, כגון ספרד, גרמניה ואיטליה, העולים לארץ־ישראל כדי לחיות בה לפי התורה, למות שם ולהיקבר בארץ־ הקודש?."?

• סנג'ק ירושלים במאה השמונה־עשרה

• יחסי היהודים והשלטונות בצפת ובגליל

• ספר "זמרת הארץ" לרי יעקב בירב, מנטובה ?.1745? בספר תיאר את חידושו של היישוב היהודי בטבריה, וחלקו הגדול הוקדש למצור של שנת ?.1742? מחברו היה כנראה עד־ראייה למערכה זו וגילה בקיאות בפרטי הקרב, בסוגי הנשק וכיוצא בהם.

• היחסים עם תושבי הארץ המוסלמים

• 9. החברה היהודית

• השתלטות היסוד הספרדי

• היחסים בין העדות

• הריבוד החברתי

• 10. ארגון הקהילה והנהגתה

• 11. כלכלת היישוב, מקורות פרנסה ותמיכה

• 12. היחסים עם קהילות ישראל בגולה

• קבר שמואל הנביא (נבי סמויל) שליד ירושלים. היה זה אחד היעדים העיקריים לעלייה לרגל (ז;אךה?.(?

• כתב־שליחות של ר' דוד ב"ר יוסף מלמד, שיצא בשליחותה של קהילת טבריה אל קהילת גיברלטר בשנת ?.1749?

• 13. שומרונים וקראים

• 14. היצירה הרוחנית: הלכה ומיסטיקה

• התפתחות היצירה בצפת

• "שולחן ערוך?,"? ונציה ?.1594? ספר זה הוא היצירה החשובה ביותר בתחום ההלכה שנוצרה במאה השש־עשרה בארץ־ישראל. את חיבורו השלים רי יוסף קארו בצפת בשנת ?,1555? והוא נדפס לראשונה בונציה בשנת ?1566-1565? ונפוץ משם לכל תפוצות ישראל.

• היצירה הרוחנית בירושלים

• שבתי צבי בדמות יהושע בן־נון, מנהיג את שבטי ישראל לכיבוש הארץ. תחריט משנת ?.1666?

• היצירה הרוחנית משלהי המאה השבע-עשרה עד שלהי המאה השמונה־עשרה

• דיוקנו של חזקיה דה סילווה, שנעשה אולי לפי הזמנת יהודי אמסטרדאם. דה סילווה שהה בעיר זו בשנת 1690 בשליחות לאיסוף כספים למען ארץ־ישראל. חריפותו ואישיותו הרשימו את הקהילה עד שביקשוהו לכהן כרבה. דה סילווה העדיף לחזור לירושלים.

• נספח האמנות והארכיטקטורה בארץ־ישראל בתקופה הממלוכית ובתקופה העות'מאנית

• ביבליוגראפיה נבחרת

• מפתח

עמודים:

1  2  3  4  5  6  7  8  9  11  12  13