האבלות היא חוויה אוניברסלית, אך הדרכים להתמודד עמה שונות מחברה לחברה, מזמן לזמן ומאדם לאדם, הן במישור הרגשי הן במישור הטקסי. מחקר זה עוסק באבלות במקרא ובדרכים שמצאו גיבורי ספר הספרים להתמודד עם אבדן של אדם קרוב. הספר בוחן אילו מן הדרכים המוכרות מתחום הפסיכולוגיה להתמודדות עם אבדן משמשות כבר במקרא, ובאילו מקרים אדם שאמור היה לכאורה להתאבל נמנע מכך, ומדוע.
הפרק הראשון עוסק בתפיסת המוות במקרא, משום שלאופן שבו תפסו בני החברה המקראית את גורל יקיריהם לאחר מותם יש השפעה על חוויית האבלות שעברו.
הפרק השני עוסק במנהגי האבלות ועניינו בצרכים שהם באים לענות עליהם.
הפרק השלישי משרטט את מעגלי האבלות. הוא מציג את האבלים מבחינת מידת קרבתם למת, ואת המנחמים, שהם המעגל הרחוק יותר של האבלות.
הפרק הרביעי בוחן דרכים שונות במקרא להתמודדות עם אבדן, כגון מציאת תחליף רגשי למת או הנצחת המת. הפרק החמישי בוחן את המקרים שבהם יש הימנעות מאבלות ואת הסיבות לכך.
הפרק השישי עוסק בקשר שבין מגדר ואבלות, ומציג את מקומן החשוב של הנשים בטקסי האבלות.
הפרק השביעי עוסק באבל ציבורי ובאבל פרטי בחיי דוד, ומציג את ההבדל הניכר שביניהם.
הפרק השמיני מתרכז בדמותה של האם השכולה, רצפה בת איה. היא הפגינה מסירות אין קץ לבניה המתים, שהוקעו בידי הגבעונים באישורו של דוד. פעולה למען המתים היא אחת מדרכי ההתמודדות עם האבדן.
אל הספר