נמצאו 540 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: ארנת טורין, שי רודין
תיאור: האם תחנות הנעורים שלך שזורות בחוויה של קריאת רומן רומנטי ושקיעה מתוקה לתוכו?
האם השתאית מול חדות ההבחנה של בלשים ספרותיים והערצת את אומץ ליבם של מרגלים?
האם בעיצומו של מסע קניות מופרך בחנת את עצמך בסגנון הדיבור הפנימי של בריג'ט ג'ונס?
הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.
בסיומו של כל פרק נסקרת הסוגה הנדונה בשדה הספרות בישראל, דרך מופעיה המקומיים.
הספר, שכל אחד מפרקיו נכתב על ידי חוקר המתמחה בסוגה המסוימת, מציע מפגש אקדמי עם מגוון סוגות בספרות הפופולרית ועם גיבורי התרבות שהצמיחה, ממר דארסי ועד וונדר וומן, מדרקולה ועד שרלוק הולמס. כשם שהספרות הזו פונה לכולם, כך גם הספר הנוכחי יוכל לעניין לא רק חוקרי ספרות, מדיה, קולנוע וסוציולוגיה של הספרות, אלא גם את הקהל הרחב.
מכון מופ"ת
מאת: ז'ק דרידה
תיאור: המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?
בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.
רסלינג
מאת: אורנה מונדשיין
תיאור: ספרה של אורנה מונדשיין עוסק בשלוש יצירות ("הר הקסמים" של תומס מאן, "בבית המרפא" של דוד פוגל ו"בית מרפא בסימן שעון החול" של בורנו שולץ) שעלילתן מתרחשת במרחב ייחודי, הסנטוריום – בית המרפא. מוסדות אלה, שלא כמו בתי החולים, יוחדו לטיפול במחלה נתונה כגון מחלת נפש או שחפת. החולים אושפזו לפרקי זמן קצרים או ארוכים, או במקרים אחרים עד מותם, בתנאים המותאמים למחלה ולדרכי הטיפול בה. הסנטוריום לחולי שחפת הוא מרחב שיצירות ספרות רבות עוסקות בו, רובן נכתבו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.
ב"הר הקסמים" הגדיר תומס מאן את השהות בסנטוריום כשהות בצנצנת שימורים. הסנטוריום הוא מרחב ממודר המזוהה עם המחלה והמוות, ועל כן הוקם בריחוק ממקומות ישוב, על פי רוב באזור הררי. המאושפזים מתנהלים לאור סדר יום קפדני התקף רק במסגרת זו, מסגרת הדואגת לצרכים הפיזיים, הרפואיים והרוחניים. זו קהילה הומוגנית של חולים שחייהם נעצרו מבלי לדעת האם יחזרו אי-פעם לחייהם הקודמים או ייכנעו למחלה וימותו ממנה. שלושה יסודות פועלים בסנכרון הקיים במסגרת זו: זמן, מרחב וגוף. בספר זה נבחנים דרכי הסנכרון, ההשפעות ההדדיות, יחסי הגומלין, יחסי הכוחות וההשפעות הנפשיות (הגלויות והסמויות) בהוויית בית המרפא. לצורך זה נבחרו שלוש יצירות מרכזיות המשקפות, כול אחת בדרכה, את סנכרון האלמנטים, את דרכי עיצוב העלילה והדמויות ואת השפעתן של יצירות אלו על ז'אנר ספרות הסנטוריום.
רסלינג
מאת: בת-ציון ימיני
תיאור: הספר "לשון השירה בין שמיים וארץ" מתחקה אחר דיאלוג זה על ידי חשיפת האמצעי הלשוני המתווך בין הרוח לחומר בשיריהם של שישה משוררים: רחל, נתן זך, זלדה, אלכסנדר פן, אמיר גלבֹּע ויוכבד בת-מרים. פרק הסיום מסכם את מסע ההיכרות עם יצירתם של ששת המשוררים ומאיר את הצד המגדרי של כתיבתם.
בספר מובאים מיטב השירים של משוררים מחוננים אלה שהטביעו את חותמם על השירה העברית מראשית המאה ה-20 לאורך כשישים שנות יצירה, שירים רבים שחלקם הוא הפסקול של חיינו. המשוררים והמשוררות שנבחרו למחקר מייצגים את דור המודרנה (רחל, אלכסנדר פן ויוכבד בת מרים) ודור המדינה (נתן זך ושירתו המאוחרת של אמיר גלבֹּע), ובתווך זלדה שכתיבתה הייחודית אומנם משוחררת מהמוסכמות של שירת דור המודרנה, אך שונה במהותה מאופייה של השירה הצעירה. אצל כולם נמצא שימוש במאפיין סגנוני לשוני הבא לידי ביטוי במעברים בין הפיזי למטפיזי, הנסתר והנגלה, המציאות והדמיון. עיון בשירים חושף את הקשר המפרה בין הלשון לספרות השלובים זה בזה, ואת תרומתו של המחקר הבין-תחומי להבנת הטקסט הספרותי.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: ספר ייחודי זה מאגד שלושה משוררים שנולדו בארצות דוברות גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ונחשפו בילדותם לעברית ולתרבות יהודית: יהודה עמיחי, פאול צלאן ודן פגיס.
שלושתם טבעו את חותמם כמשוררים, מתרגמים וחוקרים בארצות מושבם.
שלושת המשוררים נפגשו בירושלים בבית משפחת עמיחי בשנת 1969, חודשים ספורים לפני התאבדותו של צלאן בנהר הסן בפריז. ניתוח מפגש זה פותח צוהר למעמקים משותפים בשיריהם ובהגותם.
מתוך גישה נועזת וחדשנית למלאכת "הפיוט", שיש בה קשר הדוק אל שרשרת השירה הליטורגית העברית מאז המאה החמישית וגם אל השירה האנגלית, מדגיש הספר שלפנינו את המשותף בין המשוררים.
מוסד ביאליק
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה
תיאור: בטרגדיה 'נשי טרויה' מאת סֵנֵקא (זה גם שמה של טרגדיה, שונה בתוכנה ובצורתה, מִשל אֶוּריפּידֶס) מתואר חורבנה של טרויה גם מנקודת המבט של הטרויאנים המנוצחים וגם מנקודת המבט של היוונים המנצחים. מומחשים כאן אימי המלחמה, סבל השכול, האלמנוּת והשעבוד של נשות טרויה, שהיו לשפחות ולפילגשים למנצחים.
הטרגדיה 'תיאסטס' מתרחשת על רקע מלחמת דמים ממושכת בין תִיאֶסטֶס לאחיו אטרֶאוס על כס המלוכה בארגוֹס. במחזה מתוארת נקמתו המפלצתית של אטראוס, היושב עתה על כס המלוכה, באחיו הגולֶה תיאסטס: הוא מפתה אותו בכחש לסור לארמונו, מתקין 'לכבודו' סעודת פאר, הורג את שלושת ילדיו ומגיש לו את בשרם למאכל. הטרגדיה משקפת את תאוות השלטון של המלכים האלה שאינה יודעת שובעה, וייתכן שסנקא מרמז בה לרצחנותם ולתאוותיהם המופקרות של טיבֶּריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונֵרון, קיסרי רומא שהכיר מקרוב. 'תיאסטס' נחשבת למושלמת בטרגדיות של סנקא מצד נושאהּ, מבנהָ, תחכומהּ ועיצוב דמויותיה.
התרגום של שתי הטרגדיות ניתן כאן במשקליהן המקוריים.
מוסד ביאליק
מאת: אלן מינץ
תיאור: מפעל יצירתה של ספרות עברית רצינית על אדמת אמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה כמו נמחק מזיכרונה של ההיסטוריה היהודית-האמריקנית. העברית אומנם הוחייתה כשפה ספרותית מודרנית ברוסיה של המאה התשע-עשרה, ומשם הועברה לארץ ישראל כאחד מנכסי צאן ברזל של המהפכה הציונית, אבל המהגרים היהודים ממזרח אירופה התיישבו רובם ככולם באמריקה, ולא בארץ ישראל. בקרב המון המהגרים התלקטה קבוצה נלהבת קטנה, שראתה בשפה העברית כלי להולכת בני עמם בנתיב המודרניזציה מתוך שמירת הקשר עם ציון. ה"עברים" האמריקנים האלה הקימו בתי ספר ומכללה, הוציאו לאור כתבי עת ועיתונים, ומעל לכול – העמידו את בית היוצר לתרבות ספרותית גבוהה, שעיקרה שירה.
"מקדש מעט" הוא מבוא ביקורתי לשירה העברית באמריקה. המחבר מתמקד בתריסר דמויות מפתח, משוררים שיצרו שירה סקולרית, שעסקה ביסודה במצבו של היחיד הרגיש שנקלע לעולם של חולין. לאחר זמן פרצה השירה הזאת אל מעבר לתחום הצר הזה ועסקה בנופים אמריקניים, וכן בדרמת הגורל, הכיליון והתקווה בחיי עם ישראל באמצע המאה העשרים. המשוררים העבריים האמריקנים פרסמו את שיריהם בתקווה שייקראו גם בארץ ישראל וגם באמריקה. מזה ומזה נכזבה תוחלתם. כמה מהם עלו לישראל בשנות ייסוד המדינה והתערו כאן בסצנה הספרותית החיונית, אבל רוב המשוררים נשארו באמריקה, דבקים עד הסוף באידיאל של ה"עבריות" האמריקנית.
מוסד ביאליק
מאת: רוז'ה פלנצבוים גבר
תיאור:  "גם כשאני בקיוטו, אני מתגעגע לקיוטו", כך כתב המשורר היפני בשו במאה ה-17 וניסח בצמצום פיוטי רב-עוצמה תובנה שהפסיכואנליזה ניסחה מאות שנים לאחר מכן. תובנה זו היא הבסיס לכתיבתו של ספר זה. "פנטזיית הזהב", מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי סידני סמית, מבטאת את הכמיהה העמוקה של נושאיה לחזור לקיום בראשיתי-סימביוטי שבו כל צרכיהם הרגשיים והגופניים מסופקים במלואם- מצב המיוחס בדרך כלל לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של התינוק. פעמים רבות נתפסת הפנטזיה כמנגנון הגנה פסיכולוגי שמקורו בתכנים רגשיים מייסרים הקשורים לחרדות פרידה. סקירת הקשריה הספרותיים והתרבותיים מצביעה על כך שכמיהה זו נוכחת בתרבות המערבית מראשית ימיה ועד העידן הפוסטמודרני. המחקר המוצג כאן מציע יישום של מושג "פנטזיית הזהב" על השירה העברית של שנות ה-80 וה-90, בעיקר על שירתם של יצחק לאור ואגי משעול. לאחר שהוא בוחן את הקשרים הקיימים בין דרכי הביטוי של הפנטזיה לבין זרמי העומק הפועלי בעידן הפוסטמודרני בכלל ובשירה הפוסטמודרנית בפרט, הוא מראה כיצד היא מופיעה כמוטיב מרכזי חוזר בפואטיקות של לאור ומשעול, לצד משוררים עבריים אחרים הפועלים במקביל להם. הספר מעמיק בבחינת התהליכים הנפשיים העומדים ביסוד פואטיקות אלה, ומצביע על האופן שבו מלמדים ביטוייה השונים על תבנית העומק העומדת בתשתיתן המשפיעה על עיצוב המבנה והתוכן שלהן. מחקר זה חושף את מגוון האמצעים התמטיים, המבניים, הפואטיים, והלשוניים-האובססיביים לעתים- שבהם חותרים השירים למימוש פואטי של "פנטזיית הזהב".
רסלינג
מאת: יאיר קורן-מיימון
תיאור: ספרו של יאיר קורן-מיימון מציע פרשנות חדשה לכמה מסיפוריו הידועים של שמואל יוסף עגנון ("תהילה", "הרופא וגרושתו", "פנים אחרות", "בדמי ימיה", "עד עולם", "סיפור פשוט", "מדירה לדירה", "התזמורת", "לפנים מן החומה" ועוד), תוך כדי זיקה לטכניקה פרשנית-פסיכואנליטית שעיקרה יחסי מטפלים-מטופלים. כלומר שיצירת הספרות נבחנת כאן כחוויה טיפולית על סוגיה השונים. הספר מציב את סיפוריו של עגנון בהקשר פסיכואנליטי, כל זאת ברוח אסכולת "תגובת הקורא" (Reader‏ Response‏), כמו גם בהשפעת האסכולה הפוסט-סטרוקטורליסטית. דבר אחד מאחד את כל התחומים, הגישות והתיאורטיקנים בפסיכולוגיה - הניסיון לצייר תמונה שלמה לעולם הנסתר של נפש האדם, לחקר אישיותו ולהתנהגותו. ספר זה מתייחס להיבטים שונים מחקר הפסיכולוגיה ומתמקד בעיקר בתחומי הפסיכופתולוגיה והפסיכותרפיה בהקשרם הספרותי. ברוח אסכולת "תגובת הקורא" ולאור גישת הדקונסטרוקציה, הקריאה המוצעת כאן תקרא את הטקסט העגנוני כנגד עצמו, על מנת לחשוף את "הלא-מודע הטקסטואלי" אשר משמעויותיו שונות מאלה הנגלות על פניו. הקריאה הדקונסטרוקטיביסטית מבקשת לחשוף את הסיפור הטיפולי המסתתר בקפליו של הטקסט הספרותי הגלוי. באופן הזה נוצר טקסט חדש שהוא מיזוג של היצירה הספרותית המקורית ושל אופן קריאת הטקסט על ידי הפרשן, ואפשר שזו תכליתה המרכזית של פרשנות הספרות.
רסלינג
מאת: שרה מענית
תיאור: השנים הראשונות של המדינה היו שנים שהתאפיינו בהדרה סמויה של נשים מהתחום הציבורי ומתחומי היצירה. נרטיב גברי שלט בכינונה של הזהות הלאומית העברית, והוא ייעד לגבר את מרכז הבמה ולאישה הותיר תפקיד משני כ"עזר כנגדו". הסיפורת הישראלית נענתה לנרטיב הלאומי והעמידה במרכזה את דיוקנו של יליד הארץ, הצבר, הלוחם, האשכנזי, ההטרוסקסואל - גיבור המתמודד עם המציאות והאתגרים שבפניהם עמדה המדינה הצעירה. הדיוקן הנשי עוצב כדיוקן האישה המחכה בבית לגבר שיחזור מכיבוש הארץ במלחמה ובעבודה; משימתה העיקרית הייתה להמשיך את השושלת וליצור דור חדש של צברים.הכתיבה הנשית נדחקה לשוליים. בכל תחומי היצירה הספרותית היה מספרן של היצירות שנכתבו על ידי נשים זעום, במיוחד בסוגה שנחשבה לסוגה מובילה - סוגת הרומן והנובלה. בין השנים 1948-1962 ראו אור רק כ-18 רומנים שנכתבו על ידי נשים. הספר שלפניכם עוסק ב-12 ספרים שהעמידו במרכזם את דיוקן האישה הישראלית, ספרים אשר נכתבו על ידי סופרות ששמותיהן ויצירותיהן נשכחו במהלך השנים כמעט לחלוטין: חמדה אלון, טובה אליצור, אביבה ברושי, יעל דיין, בתיה כהנא, הרצליה רז, אורה שם אור, מרים שנייד, רינה שרב ושושנה שרירא. קשה למצוא את היצירות הנידונות בספר על מדפי הספריות ומחקר הספרות התעלם מקיומן עד כדי מחיקתן. תוך כדי עיון מפורט בספרות זאת שרה מענית מתארת את קבלת הפנים שערכה להן, עם צאתן לאור, הביקורת בעיתוני התקופה שהיו למעשה שופרות אידאולוגיים ופוליטיים.
רסלינג
מאת: יואב יגאל, רוית ראופמן
תיאור: מאז ימיו של פרויד נתפסו המעשיות כמקור רב-ערך ללמוד על הנפש האנושית, ואי לכך נעשו ניסיונות רבים לפרשן מנקודת מבט פסיכואנליטית. ספר זה מבקש לאתגר את המודלים האנליטיים הקיימים, שכן הוא מקשיב אחרת לחומר החשוב העולה מהמעשיות; דרך חומר זה אפשר ללמוד על התפתחות דפוסי התמודדות נפשית ועל היווצרות קשיים נפשיים בראשית החיים. קושי מרכזי בטיפול הנפשי מתמקד בנגיעה- באמצעות מילים-ברבדים נפשיים שמקורם בזמנים רחוקים: בילדות המוקדמת ולפני רכישת השפה. באמצעות המעשיות ניתן למצוא ערוצים שדרכם ניתן ללמוד על מה שהתרחש באותה בתקופת החיים הראשונה, כלומר להבין כיצד נרשמו אז התנסויות שנחוו קושי. הפרשנות החדשה המוצעת בספר זה מאפשרת ללמוד על אופי ההתנסויות אשר עמן נאלצת הנפש התינוקית להתמודד; היא מראה איך דפוסי ההתמודדות, שהתקבעו בשנים בראשונות, יבואו לידי ביטוי בחיים הבוגרים. מחברי הספר מאמינים שהמעשיות מדברות במה שהם מכנים "השפה ההיא"- השפה החווייתית של הנפש. עשר מעשיות פופולריות זוכות בספר זה לניתוח ופרשנות: "כיפה אדומה", "הנזל וגרטל", "שלגיה", "סינדרלה" ועוד. לצידן מוצגות דוגמאות מהקליניקה הקשורות לאופי ההתנסות שאותה מנסה המעשייה לבטא. למעלה ממאתיים שנים חלפו מאז פרסום המהדורה הראשונה של קובץ המעשיות שנאספו ונערכו על ידי האחים גרים. ספר זה מבקש להראות כיצד מהדהדות מעשיות אלו לרבדים נפשיים עמוקים המשותפים לתרבויות רבות, ולכן הצליחו לשמור על חיוניותן ורעננותן לאורך תקופות זמן ממושכות. לא במקרה בכוחו של החומר העולה מנרטיב המעשייה לדבר אל נפשם של רבים, קטנים כגדולים, והוא מעורר השראה כל פעם מחדש
רסלינג
מאת: יונה שפר
תיאור: מהפכת ה-25 בינואר נגד הנשיא חסני מבארכ הייתה מפתיעה לנוכח משטר הדיכוי שהונהג במצרים מאז ימי גמאל עבד אלנאצר. משטר זה הפעיל אמצעים שתכליתם הייתה להרתיע את האנשים מלקרוא עליו תיגר באמצעות פיקוח תמידי ועונשים כבדים על המעזים להתעמת איתו. ספרו של יונה שפר מציג את העימותים בין אנשים פשוטים, אינטלקטואלים ואנשי ציבור לבין המשטר ונציגיו כפי שהם מופיעים ברומנים שחיברו בכירי הסופרים במצרים מאז מהפכת 'הקצינים החופשיים' ב-1952 עד שלהי כהונת מבארכ, תקופה שכיום אפשר להתבונן בה מפרספקטיבה היסטורית לאחר מהפכת 2011 שהפילה את שלטון מבארכ. מלחמתו של הפרט בבעלי הסמכות היא סוגיה נוכחת ביצירותיהם של סופרים מצרים לאורך דורות, אך היא בולטת במיוחד ביצירותיהם של סופרים משנות ה-60. הדיון בעימותים מקיף את המעורבים בהם על שלל תכונותיהם החיוביות או השליליות, את השיטות שנוקטים בעלי-הסמכות כדי לכפות את סמכותם, את השקפות העולם של בעלי-הסמכות והפרטים, את הרקע לעימותים, את מהלכיהם, את תוצאותיהם והשלכותיהם הן ביחס למתעמתים והן ביחס לבעלי הסמכות. במרכז הדיון עומדות השאלות האם פרטים מסוגלים לגבור על בעלי-סמכות והאם ניצחונם של האחרונים הוא תמיד שלם. ובכלל - האם יש תוחלת להתנגדות אקטיבית לבעלי-סמכות.
רסלינג
מאת: ניקולא יוזגוף-אורבך
תיאור: המעבר של החברה היהודית במפנה המאה ה-20 ממרחב יהודי למרחב ציוני, ולבסוף עם קום מדינת ישראל למרחב ישראלי-אוטונומי, אינו גאוגרפי בלבד. יותר משמעבר זה מבטא תנועת אוכלוסין גאוגרפית של יחידים או קבוצות ממקום מוצא מסוים למקום יעד, יש בו כדי ללמד על שינוי בדפוסי החשיבה הקולקטיבית של העם היהודי ועל תמורות בתפיסתו הפוליטית, האידאולוגית והדתית. בספר זה בוחן המחבר יצירות ספרותיות שנכתבו ופורסמו במפנה המאה ה-20 - תקופה שבה התרחשו תמורות עמוקות בקורותיו של העם היהודי שישב ברובו במרחב הגלות, והביאו יוצרים, עסקנים ופוליטיקאים לגבש מרחב חדש שהתיימר להוות אלטרנטיבה למרחב הקיים ולמאפייניו - הלא הוא המרחב הציוני. מרחב זה, שהתקיים תחילה כמרחב חתרני ותאורטי בשדה הספרות והפובליציסטיקה, לבש כסות פוליטית וחברתית וביקש ולהתממש בדמות מדינה עצמאית. ספר זה מבוסס על עיון ביצירותיהם של חמישה יוצרים - בנימין זאב הרצל, מוריס רוזנפלד, מנדלי מוכר הספרים, שלום עליכם וזאב ז'בוטינסקי - שפעלו במרחב הגלות לטובת יצירת מרחב אלטרנטיבי לעם היהודי, בשאיפה שישמש פתרון לבעיותיו וסבלותיו בגולה. מקצתם של היוצרים הללו שימשו בתפקידים בכירים בתנועה הציונית, ויצירותיהם לא היו אלא שופר לרעיונותיהם הפוליטיים למען כינונו של מרחב יהודי אוטונומי. אחרים יצרו מתוך דחק לאומי, קולקטיבי ואישי וראו במרחב האלטרנטיבי מפלט וסיכוי להחלצות מחוסר אונים ורפיון.
רסלינג
מאת: עודד וולקשטיין
תיאור: איך להיכנס ליצירה של פו, איך לבוא אליה מבחוץ מבלי לחתום אותה מבפנים?" במסה זו מזומן אדגר אלן פו למה שנראה כספק דו-שיח ספק דו-קרב עם הקורא בהא הידיעה שלו, קורא שאינו מסתפק במרחק הבטוח של דיבור על יצירתו אלא פונה אליו בגוף שני ואף מדבר בשמו. ביחסי האספקלריה הצפופים בין השניים הופך עודד וולקשטיין מפרשנו של פו, גם למשרתו, לאהובו, לקורבנו, לשותפו בגיהינום ולתאום של בדידותו. פו חושף בפניו, בפרוזה ובכתביו האסתטיים, את סודותיה של סדנת העבודה שלו, מנגנוני הייצור והייצוג שבאמצעותם הקים חללים הרמטיים שהוליכו קורא אחר קורא מטה אל מרתפי הקברים. אבל וולקשטיין אינו מסתפק בפענוח המנגנון הטקסטואלי ובגילומו בגופו עד כדי הסתכנות בקבורתו חי. סיפורה האפיסטמולוגי של הפרשנות הוא גם סיפורו של מאבק בין הסופר לפרשן. ברגע מסוים איננו יודעים לבטח מי מהם אחראי לפרטיטורה שלפנינו. נדמה שהקורא מצא פתח יציאה מדופנות הבית החתום. כזוהי המסה "אני אומר לכם שאני מת!": יוצאת דופן בכל מובן. ארון הספרים של וולקשטיין מקיף את הספרות הפרשנית על פו ופונה ממנה אל דיונים בתפר שבין הרומנטיקה למודרניזם, אל הספרות הניאו-גותית באמריקה במאה ה-19, אל הנשגב הקאנטיאני, אל הסובייקט הדיכאוני ואל האלביתי. המוטיבים הללו משמשים כתפאורה לעלילת כניסה עקלקלה אל מרתפי הקברים של פו, עלילה המסופרת כווידוי אינטימי של קורא התוהה שמא אין הירידה למעמקי השלד הסיפורי מתגוללת, ככלות הכול, על פני השטח. מלאכת פרשנות נדירה ומכשפת זו היא בראש ובראשונה סיפור אהבה נושן בין שניים, חוב ילדות שוולקשטיין מבקש לשווא לפרוע. "מהו הקורא", הוא שואל, "אם לא תשוקה להאריך?
רסלינג
מאת: משה בר-אשר
תיאור: באסופה זו כונסו שלושים ואחד פרקי מחקר בלשון חכמים, שנתפרסמו במשך כארבעים שנה. רבים מהם הם עיבודים של הרצאות שנישאו בכינוסים, בימי עיון, בסמינרים ובמעמדים אחרים. בין השאר כלולים כאן פרקי מבוא ותיאורים של מצב המחקר של המקצוע בפרקי זמן נבדלים; עיונים בשאלות כוללות ובסוגיות עקרוניות, כגון היחס בין לשון חכמים ללשון המקרא וסוגיית הטיפוסים של לשון המשנה; עיונים במסורותיהם של כתבי יד של המשנה ושל חיבורים אחרים של ספרות התנאים – התוספתא ומדרשי ההלכה. גם פרקי לשון רבים מובאים כאן, ובכללם תיאורים של דרכי כתיב וניקודים, בירורים בתורת ההגה, ופרקים מקיפים בתצורת הפועל ובתצורת השם. כאן וכאן נידונו גם ענייני תחביר ובירורים של פרטים וכוללות שנוגעים לאוצר המילים ולמשמעיו.
מוסד ביאליק
מאת: עופרה מצוב כהן
תיאור: המספר הוא פונקציה ביצירה הספרותית בעלת אחריות מן המעלה הראשונה. האם בלעדיה ייתכן טקסט ספרותי? מה מקומו של המספר ביצירה הספרותית והאם הוא מבטא את עמדותיהן של פונקציות אחרות? האם הוא פועל בחסות הסופר? מקומו של המספר ביצירה הספרותית נבחן בספר הזה על פי יצירות מן הספרות העברית החדשה. היצירות שנבחרו לדיון הן שתיים משל יוצר אחד כדי לבחון את תפיסת המספר בעיני היוצר. ח"י היצירות הנדונות בספר הן: "בואי הרוח" ו"תיאום כוונות" של חיים סבתו; "שלך סנדרו" ו"מאוחר מדי" של צבי ינאי; "כלה" ו"אררטים" של אורה אחימאיר; "חתונה אוסטרלית" ו"פאני וגבריאל" של נאוה סמל; "מקום אחר ועיר זרה" ו"חשד לשיטיון" של מאיה ערד; "אותו הים" ו"בין חברים" של עמוס עוז; "פתאום אהבה" ו"כל אשר אהבתי" של אהרון אפלפלד; "האיש המאושר" ו"סערה היא מקום רגוע בשבילנו" של צור שיזף; ו"רקמות" ו"אל לאה" של עמיה ליבליך.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: דפנה ברשילון
תיאור: הרוסלקות — בנות הים מחוף הדולפינריום — לא נגלו לאיש מעל פני האדמה, עד שהגיעה השעה. הן היו יכולות להמשיך בשלוות חייהן לנצח, או עד שהיה מגיע מישהו לתפוס את מקומן. אבל לא כך קרה. רדיפת בצע, תהליכי פיתוח הכרחיים וזוג אוהבים מוזר, שינו את פני הדברים. חווי, ספרנית בפנסיה, פעילה פוליטית ואחות שכולה, פוגשת בחוף הים את מארק, אב שכול. בין השניים נוצר קשר מיוחד, שיביא את חווי לפגישה בלתי נשכחת עם "הרוסלקות" – מי שהיו נערות תוססות ונרצחו בפיגוע, ולאחר מותן הפכו לבנות ים. בתנופה סוחפת, הכורכת ריאליזם נוקב עם פנטזיה עשירה ומלאת חיות והומור, מציעה ברשילון בספרה השני מבט רענן ומקורי על החיים בישראל כיום. הרוסלקות שלה מנכיחות את מה שאסור לומר, לא נעים וכל כך רוצים היינו שלא לראות; אלא שהמציאות, שגדעה את חייהן הצעירים של הרוסלקות, מעניקה למבט הנבון והרגיש של הספר בשכול, בטרור ובמלחמות רלבנטיות מכאיבה. לצד זאת, רוחן החיה של הרוסלקות, והאמונה בכוחו של מפגש אנושי לרכך נוקשויות אידיאולוגיות, משרטטות כאן גם אפשרות של נחמה וחסד.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שלומית אהרוני ליר, דורית זילברמן
תיאור: דיו לבנה דיו שחורה פותחת צוהר לעולמן הפנימי של סופרות, תוך חשיפת המסתתר מאחורי מאחורי חוויות שונות הקשורות למלאכת הכתיבה. האסופה מאפשרת להכיר ולהוקיר נשים כותבות בישראל מתוך הצצה למתרחש על שולחן הכתיבה שלהן, ולעולמן הספרותי והרגשי כפי שהן מעלות אותו על הכתב. העיקרון המאחד של האסופה הוא הקול הנשי, המרובד והנבדל זה מזה, בהיבטים של אתניות, תרבות וחברה. דיו לבנה דיו שחורה סוללת דרך לתובנות על יצירה ומשמעותה ומאפשרת גישה למבחר התייחסויות לאמנות הכתיבה מפרי עטן של סופרות מוכרות בישראל.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: עדי וולפסון, ורד טוהר
תיאור: שנים-עשר משיריו של דן פגיס זוכים בספר זה לעיון משתי נקודות מבט: זו של המדען וזו של חוקרת הספרות. זה לצד זה וזה נגד זה מעמידים ורד טוהר ועדי וולפסון את שני כיווני הפרשנות במעבדה שירית ניסויית, שבמציאות האקדמית העכשווית כמעט שאינה יכולה להתקיים. מבחינה זו מבטאות המסות הכלולות בספר זה חופש אקדמי במלוא מובן המילה: לכתוב מתוך הדיסציפלינה אך לאתגר אותה ולפרוש כנפיים מעבר לה, לייצר דיאלוג אינטלקטואלי הנמצא מחוץ לקווי המתאר של הפוליטיקה הממסדית, לערוך ניסויים ברעיונות ובאמצעי הבעה, לוותר על הערות שוליים. בכך מחברי הספר יצרו לעצמם מרחב שבו "כל החוקים נשמעים להם".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שלום אש
תיאור: ספר זה נכתב בשפת היידיש בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, והוא מגולל את מציאות החיים הנסערת שבה חי ופעל ישוע מנצרת. גיבור הספר הוא אידיאליסט חברתי, שביקש להביא ישע לפשוטי העם, אשר כרעו תחת עול השלטון הרומאי הזר ונטל הסחטנות של ההנהגה הכוהנית המושחתת שפעלה בחסותו.

הסופר היהודי יליד פולין 1880, שלום אַש, פרסם את ספרו זה בשיא הקריירה הספרותית שלו, בניסיון לקרב ולפייס בין תרבויות. בתקופת פרסום הספר היה אַש סופר בינלאומי מצליח ומהולל, שתורגם לכארבעים שפות וכונה "דיקנס היידי". ואמנם בעקבות פרסום ספר זה נאלץ אַש לספוג מבול של גידופים ועלבונות. הוא כמעט שהוחרם בידי בני דורו בעקבות תעוזתו להציג את גיבורו באופן אנושי זה.

רק מאז שנות השישים של המאה העשרים, לאחר מותו של אַש, זכתה איכותו הריאליסטית המופלאה של רומאן זה להכרה מחודשת.

המבקר י. כרמון כתב כי הספר ספוג באהבה לנוף הארצישראלי, להווי העברי הקדום, לחגים, למורדי הגליל, למאבקים הסוציאליים בימי בית שני ולאנשי העם הפשוטים מהם יצא ישוע, אותו ראה אש גם כיהודי סובל בזמנים אחרים.

חוקר ספרות היידיש שלמה ניגר טען כי האיש מנצרת הוא פרי עטו של סופר "בעל אינטואיציה גאונית ודמיון יוצר, שאינו מוגבל בזמן, בהיקף ובעומק".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מיכל בן-נפתלי
תיאור: ספרה של מיכל בן-נפתלי, על הפרישות, מכיל ארבע מסות: "על הפרישות", "על הצער", "על הכאב", "על רצינות ומשחק". המסה הראשונה, "על הפרישות", דנה בתנאי הקיום של הפורש, הן בממד האינטלקטואלי והן בממד הגופני. הגוף, הנידון כאן לאחר החלמתו, כמו מותיר את הנפש לבדה, היא הרגילה לגוף חולה כדי לממש את פרישותה. כך, ללא תביעתו המוחלטת של הגוף, נוצר מבט שואל, המבקש לשוחח על אפשרויות היצירה והמעורבות, במיוחד במרחב הישראלי, מתוך עמדת הפרישות. המסה "על הצער" – זוכת פרס המסה הטובה של עיתון הארץ (2008) – נעה דרך שיריה של דליה רביקוביץ בנתיב הצער הפרטי, "הצער שלנו ההגון", מן הילדות ועד המוות. למסה זו חוברת המסה "על הכאב", הפעם בתנועה בין שלוש משוררות – לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ותרצה אתר. המסה מתבוננת בכאב הגוף ובכאב שנלמד מידי אחרים, בכאב שהולכת ומודרת אפשרותו לבוא לידי ביטוי ברבים. מיכל בן-נפתלי נעה כאן בין כאבה של לאה גולדברג, "כאב סתמי, כאב משמים, כמו האמונה" לכאב הקמאי המופיע אצל דליה רביקוביץ', ולכאב העצוּר, הנרתם כמעין משיח פרדוקסלי, אצל תרצה אתר. המסה האחרונה, "על רצינות ומשחק", נעה במקביל בנבכי זכרון ילדות של המחברת בנבכי הסיפור הנודע של פרויד על משחק נכדו ביו-יו, כיצירת הנפשה להעלמותה ושיבתה של אמו… מהו גבול המשחק ועד כמה רציני הסילוק מהמשחק? כיצד תוכל זו, "הרצינית מדי", להשתתף במשחק? מהו סופמשחק? ביד אמן משלבת כאן מיכל בן-נפתלי תובנות ביחס ליכולת החִברות והפרישה, ליכולת הכלת הכאב והצער; אלה הנעים בין גוף ונפש ויוצקים את זה ואת זו בדמותם. ארבעת המסות המופיעות כאן הן מופת של עומק מחשבתי, המובא בשפה שאינה אקדמית מחד גיסא ואינה סיפורית מאידך גיסא. תחת פני השטח של הכתיבה זורמת מיטב המחשבה המערבית של העת האחרונה בשיא מאופק.
רסלינג
מאת: לואי־פרדינן סלין
תיאור: זהו סיפורו של איגנץ פיליפ זמלווייס (1865-1818) הרופא ההונגרי בעל המזג הסוער, שדמותו הייתה לסמל של אדם הזועק אמת מצילת חיים אך נבלם בחומת הקונפורמיזם של הקהילה המדעית.

בעזרת שמירה על כללי היגיינה קפדניים, כך גילה, ניתן למגר את "קדחת הלידה" הקטלנית ששטפה אז את אירופה ושבבתי חולים מסוימים גבתה את חייהן של כשליש מן היולדות. חיטוי ידיים יציל חיים, כך טען בלהט שוב ושוב, אך על אף ההוכחות הברורות שהציג – ירידה דרסטית בשיעור תמותת הנשים – תגליתו המשונה התקבלה בזלזול ובלעג. הוא הוקע מהקהילייה הרפואית וצעד יחידי-כמעט בנתיב האמת עד לסופו הטרגי. ההכרה בתגליתו מצילת החיים הגיעה באיחור של 40 שנה, מאוחר מדי בשבילו ובשביל רבבות נשים שקיפחו את חייהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: ספרות של שבט או ספרות של עם? מאת חנן חֶבֶר דן בשאלת זהותה של הספרות העברית המודרנית. המבט הביקורתי והתאורטי המתוחכם שמפנה חֶבר אל הספרות העברית שנכתבה בתקופת היישוב מאתגר את היחסים שהתקיימו אז בין זהותה השבטית לבין זהותה הלאומית, וּמספר את תולדותיו המרתקות של הדיון הביקורתי הסוער שהתנהל סביבן בספרות הארצישראלית בת הזמן. הספר כולל דיונים פרשניים מעמיקים וּמפתיעים ב'נקמת האבות', הנובלה שפרסם יצחק שמי, יליד חברון, ב־1927. באמצעות ניתוח נוקב של מנגנוני האלימות והנקמה של הנובלה של שמי חושף חנן חבר את מבני העומק התרבותיים והפוליטיים של תקופת היישוב. זהותו הערבית של המספר העברי של הנובלה מאפשרת לקרוא אותה בדרך דיאלקטית שמתחקה אחרי הטלטולים והתנודות של הקו המפריד בין הפלסטינים ליהודים ששרטטה הציונות. הספרות העברית נוכחת בספר כזירה של קונפליקטים לאומיים, שבטיים, אתניים ומגדריים – אבל הניתוח הפואטי המפורט של הנובלה מאפשר לשרטט באמצעותה אופק של תקווה לקיום המשותף של העמים השרויים במאבק דמים.
כרמל
מאת: בנימין זאב הרצל
תיאור: את הסיפורים המכונסים בספר כתב הרצל מ־1887 עד צאתו לפריז ב־1892, ככתב העיתון הווינאי נוֹיֶה פרָייה פּרֵסֶה ולאחר שובו לווינה ב־1895. אין להבדיל בין הרצל הסופר והמחזאי ובין הרצל המדינאי: השקפותיו על הסבל והמוסר האנושיים, ההמון והיחיד, על החברה והמדינה, העונג והחובה, אהבת איש לאשה והורים לילדיהם, יחסיו לקִדמה ולטכנולוגיה, כל אלה מצאו את ביטוים בסיפורים אלה. הסביבה, חוויות החיים השוליות למראית־עין, שחווה המספר, הן לרוב רק נקודות המוצא לסיפורים. ואולם המעטֶה החיצוני משמש רק כפתיח ומסגרת לדיון במהות לבעיה מרכזית. היכולת לראות לפנימיותם של הדברים, ללבם של האנשים, היא שהביאה את הרצל לומר את אשר עם לבו בשאלה היהודית – להציג אותה במערומיה, על כל האמת, הכיעור והיופי. הסיפורים הן מעין מראה לדרכו של הרצל אל עצמו, אל הכרת מצוקות האדם בכלל ומצוקת היהודים בפרט.
כרמל
מאת: אמיר אור
תיאור: בשיחה מזמין אותנו אמיר אור למגוון רחב של תחומי עיון וחקירה: היסטוריה, חברה, מקרא, דתות, ספרות, שפה ופילוסופיה. כתיבתו התייחדה לאורך השנים כקול רענן, ומקורי בשיח התרבות בארץ, ומציעה מבחר נושאים לא קונוונציונלי לצד התבוננות חדשה ולעתים נון-קונפורמיסטית בסוגיות ויצירות קלאסיות.

הארודיציה והמנעד המחקרי של אור ניכרים בכתיבתו, ועם זאת הוא אינו כותב בז'רגון אקדמי, ומסותיו קולחות, מדברות, ופונות אל שוחרי התרבות והדעת באשר הם. רבים ממאמריו הם בבחינת חידוש בכיכר העיר של התרבות הישראלית.

המסות והמאמרים התפרסמו מאז 1988 בבמות תרבות וספרות מרכזיות, ביניהן "הארץ", "ידיעות אחרונות", "דבר", "מעריב", "זמנים", "פוליטיקה", "הליקון", "חדרים" ו"עכשיו", וכן בתרגום, בכתבי עת באירופה, ארצות הברית ויפן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אלישע פורת
תיאור: הממוארים מתארים ומשחזרים אירועים ומקומות בסביבה הקרובה של הבית, הקיבוץ והעמק, ונכתבו על רקע תפישתו שמקום צריך שיהיו לו אגדות ומיתוסים, כדי ליצור זיקה בינו לבין האנשים, הילדים והדורות הבאים ולרקום חיבור משמעותי בינם לבין נוף המולדת. פורת היה חוקר לעומק נושאים שריתקו אותו וחושף מכתבים לא ידועים, פרשיות היסטוריות ופרטים היסטוריים עלומים. חלק חשוב בחייו ובכתיבתו, הן תקופות שירותו הצבאי - בסדיר ובמילואים, בימי שלום ובמלחמות. גם בסיפוריו, גם בשיריו וגם בממוארים שכתב, ניכרת היטב הצלקת שנשארה בו מאותם הימים. הממוארים המתפרסמים כאן נאספו מתוך מבחר רחב ועשיר שהשאיר אחריו. הבחירה לא הייתה קלה, אבל הכרחית ולוּ מפני קוצר היריעה. הם אינם מובאים בסדר כרונולוגי מסוים, וגם לא ערוכים לפי 'נושאים', אבל ככלל הם מייצגים את הקשת הרחבה של נושאים שהעסיקו אותו וחוויות שנחרתו בו, וצירופם זה אל זה משרטט ומציג את אישיותו הרבגונית, הייחודית מאוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נתן וסרמן
תיאור: למַגְיָה היה תפקיד מכריע בתרבות מסופוטמיה הקדומה. מאות רבות של לחשים באכדית ובשומרית, כתובים בכתב יתדות, הגיעו לידינו מבבל ומאשור: לחשים נגד מחלות ותאונות, שדים ושדות, חיות רעות, חלומות לילה וביעותים, לחשים לניצחון במאבק משפטי או לעימות עם בעל שררה, לחשים ללידה קלה, להחזרת אהבות קודמות או להגברת האון הגברי, כמו גם המון לחשים נגד כישוף ועין הרע. אולי יותר מסוגות ספרותיות אחרות, חושפים הלחשים את עולמם הפנימי של אנשי מסופוטמיה הקדומה על חששותיהם ועל תקוותיהם, ומעידים על מאמציהם להתמודד מול איומים ופגעים.

אסופה זו מביאה, לראשונה בעברית, מגוון רחב של לחשים מסוגים שונים – כולם תורגמו ישירות מן האכדית והשומרית, תוך הסתמכות על ספרות מדעית עדכנית. טקסטים חד־פעמיים אלה מרתקים את הקוראים בלשונם העשירה, בדימוייהם המפתיעים וברגישותם האנושית, והם נקראים לא רק כתעודות היסטוריות אלא כספרות של ממש.
כרמל
מאת: סבינה מסג
תיאור: הספר מהי אקופואטיקה שוטח בעמקות את תולדות הביקורת הירוקה על אגפיה השונים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, ובעיקר: פואטיקה. האקופואטיקה היא תנועה מחשבתית המבקשת לבחון כיצד יכולה התרבות, באמצעות התודעה המפותחת והדמיון, ובייחוד הדמיון הפואטי, לשמש כלי לריפוי הניכור שלנו מן הסביבה. איזו הפריה הדדית אפשרית בין מדעי הרוח והספרות ובין השיח הסביבתי? האם די ל"שירה ירוקה" לעסוק בטבע באמצעות תכניה, או שמא עליה לשקף ערכים אקולוגיים גם בצורתה? חלקו השני של הספר מוקדש למיפוי של השירה האקופואטית בישראל, החל מא.ד גורדון, אברהם שלונסקי ורחל, וכלה במשוררים צעירים המיישמים באופנים שונים את עקרונות הכתיבה האקופואטית. הספר מהי אקופואטיקה נכתב על ידי סבינה מסג, חלוצת השיח האקופואטי בישראל. לצד המידע המקיף שהיא שוטחת בספר, מגוללת מסג בספר גם את סיפור חייה, חיים המוקדשים לקידום השיח האקולוגי ומתנהלים מתוך נוכחות קבועה בטבע. מהי אקופואטיקה הוא ספר שמשרטט חזון מלהיב של יחסים עמוקים בין אדם וסביבתו, תוך שימת דגש על כוחה של השירה לחולל שינויים רבי-ערך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נתן כהן
תיאור: ספרות יפה או עיתונות? מדע, פרוזה או שירה? פנטזיה או מתח? מה היה טעמם הספרותי של יהודי הקיסרות הרוסית לפני מלחמת העולם הראשונה? מה היו התכנים שסיפקה להם יידיש, שרבים ראו בה ז'רגון שיש להשליך ולשכוח? ומי היו הקוראים והקוראות? יידיש בסימן קריאה – מלשון דיבור לשפת תרבות עוקב אחר תמורות שחלו ביהודי הקיסרות הרוסית דרך שוק הספרים התוסס, שסיפק תכנים מגוונים ביידיש לקהלי יעד שונים; ודרך התפתחות הספרייה הציבורית, העיתונות, המו"לות, התרגומים מול ספרי מקור, ומעמדה המשתנה של יידיש, "שפת ההמון", לעומת רוסית מכאן ועברית מכאן. הספר סוקר שינויים שחלו בהרגלי הקריאה ביידיש בקיסרות הרוסית בין השנים 1860–1914. הוא מגיש לקוראיו מחקר מקיף ומעמיק בתחום ההיסטוריה התרבותית, המתאר, באמצעות הסתעפותה רבת הפנים של הקריאה החילונית ביידיש, חברה הנמצאת בתהליך מעבר ממסורת למודרניות.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: שלומי מועלם
תיאור: אדם נוטל על עצמו את משימת תיאורו של העולם. ברְבות השנים הוא יוצר מרחב דמיוני ומאכלסו בדמױותיהם של מחוזות, ממלכות, הרים, מפְרצים, ספינות, אײם, דגים, חדרים, מכשירים, כוכבים, סוסים ובני אדם. רגעים אחדים לפני מותו הוא מגלה כי מבוך הקװים הסבלני הזה משרטט את קװי המִתאר של תװי פניו". חורחה לואיס בורחס כתב מילים אלו על עצמו, באחרית הדבר של אחד מספריו. באורח דומה משימתו של קובץ תרגומים ועיונים זה היא כפולה: לתאר בקװים רחבים ודקים נושאי ליבּה ביצירתו המְבוכית של בורחס, ובד בבד להניח לקולו להישמע ולדמותו לבצבץ מבעד למילותיו. בחלק הראשון מוצגים, לראשונה בעברית, תרגומים לארבעת הסיפורים של הקובץ הזיכרון של שײקספיר (1983), ספר הפרוזה האחרון שהוציא בורחס בימי חײו. בחלקו השני מכונסים ארבעה מאמרים פרשנײם רחבי היקף העוסקים באופן רוחבי ובמבט סינופטי ברעיונות ונושאים מרכזײם שהעסיקו את בורחס לאורך כל יצירתו: יחסי תרבױות מזרח ומערב, הפילוסופיה של הזמן ומצב הקיום האנושי בתוך הזמן, עיצובה של הזהות האישית מתוך ובאמצעות מעשה הכתיבה הספרותית, וטבעם האניגמטי של האובײקטים הפנטסטײם.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: רינה לפידוס
תיאור: ספר זה, בנות לבנה בזעם החמסין, הוא כרך שני לאחר שקודמו, בעל אותו השם, ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2009, ועוסק גם הוא במגוון עשיר של זיקות בין הספרות העברית ובין הספרות הרוסית. הספר דן בתחומים כגון: השקפות עולם ואידאולוגיה, נושאים ומוטיבים, סגנון לשוני, עיצוב פואטי של ההיגד וזרמים ספרותיים וסוגות ספרותיות. החיבור מנתח אתיצירותיהם המקוריות ותרגומיהם מהספרות הרוסית של המחברים העבריים: י"ל גורדון, א"ד גורדון, ח"נ ביאליק, א"נ גנסין, י"ח ברנר, י"ד ברקוביץ', ש"י עגנון, רחל המשוררת, חיים הזז, אברהם שלונסקי וחיים לֶנסקי. הוא אף דן בקצרה גם ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים, גרשון שופמן, יעקב שטיינברג ואהרן אפלפלד. הפרק האחרון מציג את הרקע האירופי של הספרות הרוסית ובכך מעניק מבט־על הפורשׂ יריעה רחבה על הספר כולו.
כרמל
מאת: רינה לפידוס
תיאור: החיבור עוסק ביצירתם של מנדלי מוכר ספרים, ישעיה ברשדסקי, י"ח ברנר, שאול טשרניחובסקי, י"ד ברקוביץ', חיים לנסקי, אלכסנדר פן וחיים הזז. יוצרים אלה הטביעו את חותמם על הספרות העברית ואף עיצבו את רוח וסגנון התרבות הישראלית בת-זמננו. בספר זה נבחנות השפעות של הלשון, הספרות והתרבות הרוסית על יוצרים אלה, וכן נחשפים בו צדדים חדשים ובלתי צפויים בפרשנותן ובחקר מקורותיהן של יצירותיהם. החיבור מתייחס לסופרים רוסים הבאים: לרמנוטוב, גוגול, טורגיניב, ל"נ טולסטוי, פט, יסנין ועוד. החיבור כולל גם פרק תיאורטי, הסוקר את המתודות והמגמות בחקר ההשפעות הספרותיות המקובלות היום בספרות העולם. כל החפץ ללמוד יותר על כור מחצבתה של הספרות והתרבות היהודית והישראלית ימצא עניין בספר זה.
כרמל
מאת: שולמית שירן
תיאור: יצירתו של חיים גורי מלווה את התרבות העברית מהשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל עד לימינו. מחקרה של ד"ר שולמית שירן מאיר באור חדש את כתיבת השירה של גורי מתוך נתינת דגש לקולו האישי להשפעה של הסביבה הספרותית והפוליטית על יצירתו. המחקר מצביע על מקומו הייחודי של גורי בנוף השירה העברית מתוך בחינה של ההשפעות משוררים בני דורות קודמים ויוצרים בני זמנו. שירן מתארת כיצד המבט הפרטי והאישי משתלב בהבט הלאומי ובתיאור החוויה הקולקטיבית בשיריו של אחד מן המייצגים המוכרים ביותר של דור הפלמ"ח בספרות, כמי שמדבר עבור המכלול אך גם מבקש להתבדל ממנו. המחקר מצביע על ההתפתחויות בכתיבה של גורי וכן על העוגנים אשר בכתיבתו לאורך כשבעה עשורים.
כרמל
מאת: טליה הורוביץ
תיאור: איתור קשרים בין מוקדם למאוחר הוא מסע מפעים החושף את עוצמתה של מורשה נצחית. המוקדם בספר זה הוא המקרא ופרשניו לדורותיהם. המאוחר הוא תחום הדעת של הספרות לדורותיה, לסוגותיה, לדרכי עיצוביה, לבשורותיה ולמגוון יוצריה: זוכי פרסים לאומיים ובין־לאומיים; בני זמננו ובני דורות קודמים; קנוניים וטרום־קנוניים; מודעים להיותם חלק מחבורה יוצרת וגם מי שלא הגדירו את עצמם חלק ממנ. ר' יהודה הלוי, אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן, חיים נחמן ביאליק, ּ יעקב פיכמן, יעקב כַהן, מיכאל קשטן, בלפור חקק, יורם טהרלב, ניב־יה דורבן, נאוה סמל, דליה רביקוביץ, רחל בלובשטיין־סלע, חביבה פדיה, אנטואן דה סנט־אכזופרי, קונסטנדינוס קוואפיס, ויסלבה שימבורסקה, אסתר שרה שניאורסון־גרי, אסתר שקלים, תמר יפרח, חביבה פדיה, נורית צדרבוים (וגם אלבר קאמי וזוז'ה סאראמאגו - המסייעים ותומכים ממקום אחר) - כולם עד אחד חברו יחדיו בספר זה להצדיע לספר הספרים, ולשיר לו שיר מזמור.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: נגה רובין
תיאור: חשיבותם של הטקסטים הכתובים ביהדות אינה מוטלת בספק. הטקסטים נכתבו ובהמשך נדפסו, הועברו ויצרו את הרצף הבין-דורי. כדברי המשורר נתן אלתרמן באחד משירי 'הטור השביעי': ״דומה כאילו פתע מתאחה הגשר/ וקם בין התקופות הערוכות בסך […] כל זה שכבות בוקע – שבע, תשע, עשר/ בחרס ובנייר/ בנחושת ובקלף/ מאז ימי יבוס ועד תגלת פלאסר/ ועד חשמונאים אין דור שלא כתב״. העברת החלקים הסיפוריים, שנמסרו הן בעל-פה הן בכתב, היו בעיקר תחת אחריותהּ של האמא היהודייה, הבאָבע. מה הייתה דמותה של אותה באָבע? עת ליטפה בידיה מבלי משים את ראשיהם של המיידל והייִנגל שלה על ערשם וסיפרה להם סיפור לפני השינה, דמתה יותר מכל ליאנוס, האל בעל שני הראשים. בראשה האחד הביטה לאחור ונזכרה בסיפורים ששמעה בילדותה מאמהּ וסבתהּ, או קראה במקורות יהודיים עתיקים שתורגמו ועובדו לשפת הדיבור, היידיש. אך בראשה השני, הביטה הבאָבע לעתיד וכך סייעה לצאצאיה לחלום. שכן הבאָבע הייתה שוזרת בתוך הסיפורים שינויים קטנטנים, תך נסתר בגוון שונה לבגד הסיפור, כפתור צבעוני. עיטורים אלו שנוספו על סיפורי ילדותה, כללו רמזים ותקוות לעתיד טוב יותר ומתוקן עבור ילדיה. סיפורים אלו, על תכיהם וכפתוריהם, הם נושא הספר.
תבונות
מאת: חגית הלפרין
תיאור: המחזה "עוץ לי גוץ לי" מאת אברהם שלונסקי נכתב בשנת 1965, והוא מבוסס על מעשייה של האחים גרים בשם "רומפלשטילצכן". "עוץ לי גוץ לי" עובד למחזמר ונחשב להצגת ילדים מופתית המוצגת בתיאטרון הקאמרי קרוב לשישה עשורים. שלונסקי הפך את המעשייה האכזרית למחזה מלא אופטימיות, הומור ושמחת חיים. ספרה החדש של חגית הלפרין מציג פרשנות חדשנית ומקורית למחזה; הוא מגלה שניתן לקרוא את "עוץ לי גוץ" לא רק כמחזה לילדים אלא גם כמחזה שנון, חכם ועמוק הפונה לקהל המבוגרים. הספר בוחן את הקישורים שנבנו בין "עוץ לי גוץ לי" לסיפור גן העדן שבספר "בראשית", לסיפור הישועה של מגילת אסתר ולאקטואליה של התקופה שבה הנהיג ראש הממשלה דוד בן גוריון את המדינה. כמו כן, הספר בוחן את מקומו של המחזה ביחס ליצירתו הענפה של שלונסקי לילדים ולמבוגרים. במיוחד מושם דגש על המקום החשוב שתופסים בעולמו של שלונסקי השקפת העולם המאגית, הכישוף, הנס, החידה והסוד. המחברת עומדת על קסמיה של הלשון המכשפת ב"עוץ לי גוץ לי": לשון הרוויה חריזה עשירה, פתגמים, חידודי לשון וחידושי מלים, ויש לה תפקיד חשוב בבריאת עולמה של האגדה. בדומה לשֵדון עוץ לי גוץ לי שידע להפוך קש לזהב, שלונסקי ראה בסופר המוכשר אלכימאי אשר הופך את המלים לזהב. אפשר לומר שב"עוץ לי גוץ לי" הצליח שלונסקי להפוך את המעשייה של האחים גרים לזהב-אמת, למחזה עשיר ורב-גוונים, מחזה מרהיב ומושך לב.
רסלינג
מאת: ויקטור הוגו
תיאור: בשנת 1827 פרסם ויקטור הוגו (1802-1885) את המחזה "קרומוול" ואת ה"הקדמה לקרומוול" המוגשת כאן תחת השם מסה על הגרוטסקי. מדובר במניפסט עז הבעה פרי עטו של צעיר נלהב ומסמך מכונן של הספרות הרומנטית; אוסף הערות מעשיות לכותבי מחזות במאה ה-19 וסיפור בריאה רצוף תובנות תיאולוגיות; כתב הגנה על הגרוטסקי וכתב האשמה נגד השמרנות – כל אלה נמצאים בספר זה. כאמור, תכליתו המקורית של הטקסט הייתה לשמש הקדמה ל"קרומוול", אבל בחלוף השנים המחזה נשכח ודווקא ההקדמה נקראת ונלמדת עד היום.

המושג המרכזי שהוגו מציג בהרחבה וטוען בזכותו הוא הגרוטסקי. לפי הוגו אמנות נדרשת לייצג את כל הקיים במציאות, ואם לא תעשה כן תחטא בגאווה שכן תציב את עצמה מעל לאל אשר ברא בעצמו את הגרוטסקי. בכך קושר את עצמו הוגו לאסתטיקה שרווחה גם בגרמניה בתקופה הרומנטית, ושבה ניתן לראות את שורשי הריאליזם, שכן הבחירה לייצג את המציאות על צדדיה הגרוטסקיים לא הייתה זרה לכותבים כמו גתה ופרידריך שלגל. מתוך תפיסה דומה של הגאונות גם הם הטיפו "לא להותיר דבר בחוץ", שכן האינדיווידואל כולל בתוכו גם צדדים גרוטסקיים.
רסלינג
מאת: מחמוד נעאמנה, סלים אבו ג'אבר
תיאור: ספרם של מחמוד נעאמנה וסלים אבו ג'אבר בוחן את השימוש שנעשה באינטרטקסטואליות בשירה הערבית המודרנית ביחס לטקסטים מהמורשת הצפית. במרכז הספר נבחנים שיריהם של ארבעה משוררים: מחמוד דרויש, אדוניס (עלי אחמד סעיד), צלאח עבד אל-צבור ועבד אל-והאב אלביאתי. כל אחד מהמשוררים עושה בשירתו שימוש במורשת הצוּפית, זרם מיסטי באסלאם (הצוּפים כונו "הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית") שהתפתח במאה ה-8 ונרדף לא אחת על ידי השלטונות השונים. מבין האלמנטים שבהם נעשה שימוש ניתן לציין מונחים, רעיונות, דמויות ושמות השירים עצמם. הספר מתמקד בחמש מסכות צוּפיוֹת שבהן השתמשו המשוררים: מחיי אל-דין אבן ערבי, ג'לאל אל-דין אל-רומי, אל-חוסין בן מנצור אל-חלאג', פריד אל-דין אלעטאר ובשר אלחאפי. בהקשר הזה המסכה הצופית נבחנת כטכניקה אינטרטקסטואלית, שכן באמצעות המסכה שהמשורר כמו עוטה על עצמו הוא מבטא עמדה ביקורתית נוקבת ביחס לתרבות הערבית הנסוגה, ביחס לבעיות בחברה הערבית, כמו למשל אי נחת ביחס לפיקוח וצנזורה על הספרות, שלילת החופש להבעת דעה, נסיגה במעמד הספרות בחברה, חוסר שוויון ואי צדק. דרך השיחה המרתקת שמשוררים אלה מקיימים עם המסורת הצופית הם מבטאים בצורה מתוחכמת את שאיפתם ליצור אדם חדש, או שמא תרבות חדשה שתנסה להגשים את האוטופיה שמגולמת בשירה.
רסלינג
מאת: דן לאור
תיאור: קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה - ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן. מי שהיטיב להבחין בשיעור קומתו של פוגל ובייחודו הספרותי היה המשורר נתן זך, שבמאמר מכונן שפרסם על אודותיו בשנת 1954 חילץ אותו מן השכחה והתניע תהליך ששינה את מעמדו מסופר שולי יחסית בספרות העברית שבין המלחמות לדמות מרכזית, מרתקת ומתסיסה בסצנה הספרותית העכשווית.
עם עובד
מאת: דב הכהן
תיאור: אוצר הספרים בלאדינו הוא ביבליוגרפיה מקיפה, מפורטת, מעודכנת וביקורתית של הפרסומים בלאדינו (ספרדית־יהודית) שמציגה סקירה חדשה ונרחבת של ספרי הדפוס בלאדינו בהקשרם ההיסטורי והגאוגרפי. עם 4,000 פריטים כמעט, זאת הביבליוגרפיה המקיפה ביותר של דפוסי לאדינו שיצאה לאור.

בספר מובאים פרטים על כל הדפוסים בלאדינו הידועים לנו כיום ברחבי העולם. כל ערך כולל ניתוח ביבליוגרפי מעמיק של ספר, עיתון, חוברת או עלון מודפס, ומשקף מחקר פורץ דרך. בספר ערכים החושפים פריטים רבים שלא תועדו עד כה – חלקם קדומים מאוד - שאותרו בספריות ובאוספים יהודיים וכלליים, ציבוריים ופרטיים, במדינות רבות בעולם.

הספר שלפנינו מאפשר לראשונה מחקר על בסיס מכלול ספרות הלאדינו שראתה את אור הדפוס למן שנת,1490 והוא כלי יקר ערך לכל חוקר של הספר והספרות בלאדינו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: הדס שבת-נדיר
תיאור: יצירתו של דן פגיס (1930–1986) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריו זכו לתהודה רבה מצד הקוראים והחוקרים, אך עדיין רב בהם הנסתר על הנגלה. ספר זה מבקש בראש ובראשונה להוציא לאור את יצירותיו שטרם כונסו, ביניהן שירים גנוזים, ובכך לתרום לחקר יצירתו. מלבד שיריו, כולל הספר שני פרקי מחקר העוסקים ב״סוד הביוגרפיה״ של פגיס; פענוח הסוד נעשה תוך דיון ספרותי ביצירתו. הפרק הראשון מתמקד בשירתו ואילו השני מבקש להתחקות אחר עקבותיו מילדותו ועד לעלייתו ארצה.

הספר כולל פרק מחקר נוסף השופך אור על היבטים פואטיים של שירתו הגנוזה. בפרק זה משולבים דימויים חזותיים המתפרסמים כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, מסמכים, תעודות, תמונות נשכחות ועוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ציליה דראפקין
תיאור: ציליה דראפקין, מי ששלחה לאורי-ניסן גנסין את שירה הראשון, שנכתב ברוסית, ובו תיארה איך תתגנב אל מיטתו בלילה ותנשק אותו בשנתו בחזהו, "ונשיקתי תהיה רוצחת, / את דמו, את לבו, אשתה בנשיקתי"; וניסתה להתאבד בתלייה על וו בצמותיה במלון בפּוֹצֶ'פּ, לאחר שגנסין נעלם לה מלונדון; והתפכחה מאהבתה האובססיבית לגנסין, האב-טיפוס של כל המאהבים שלה, רק כארבעים שנה לאחר מותו – ציליה דראפקין הפכה בניו יורק ב-1918 למשוררת ביידיש, עוד לפני שהיו משוררות בשירה העברית המודרנית, משוררת פורצת-דרך, נועזת ו'מופקרת', "אחת מן המשוררים היהודים הגדולים ביותר" – לדברי 'אנציקלופדיית רַאוּטלֶדג' למודרניזם' – "שחוללה מהפכה בשירת יידיש"; ש"המוטיבים הארוטיים הנועזים שלה הדהימו את בני זמנה, אך היום, במאה העשרים ואחת, שיריה נשמעים עדכניים".

ספר זה נפתח במונוגרפיה על חייה של דראפקין, עם גנסין ואחריו, ועל התפתחותה כמשוררת. מנחם פרי מספר את הביוגרפיה שלה ומשלים בה פרקים עלומים על-סמך חומרים חדשים.

במרכז הספר "בלה מאוהבת", סיפור-מפתח של דראפקין, על חבורת הנערות שריפרפו מאוהבות-מאוכזבות סביב גנסין ב-1906 בקייב, וחטיבה גדולה ומייצגת משיריה, בתרגומים מיידיש של בנימין הרשב ושל פרי. אלה שירים שברובם מורגשת נוכחות עזה של גוף נשי ושל ארוטיות בוטה, ודמות המשוררת העולה מהם היא של אשה פטאלית, בלתי מרוסנת, טורפת גברים או נטרפת, בלב דרמה של שליטה, של שתיית דם או השקיה מדמה, של נפילה על פגיונות מעורטלים.

חותמים את הספר פרקים מזיכרונותיה של דראפקין על גנסין, שנותרו בעיזבונה, איגרותיו של גנסין אליה, מסת התוודעות לדראפקין של בנימין הרשב ומאמר מקיף של מנחם פרי על דרכה בבניית שיר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר ברגר
תיאור: תמר ברגר משוטטת בנופי השארית של המרחב הישראלי, נופים חברתיים וחפציים, מקומותיהם של מי שנדחקו ושל מה שהורחק: אתרי פסולת, יישובי פריפריה, מוסדות כליאה, חורבות ולבסוף הגוף המזדקן. בסגנונה המסאי-דוקומנטריסטי היא מתארת את המקומות שהיא רואה, מציגה את הנשים והגברים שהיא פוגשת, שנוכחותם לא פעם רבת עוצמה, ומנתחת את התופעות המתוארות בהקשריהן הרעיוניים הכלליים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דן מירון, אריאל הירשפלד
תיאור: בשירה העברית החדשה אין עוד ספר שירים, זולת שמחת עניים (1941), שצמחה סביבו הילה. גם הבקיאים והמומחים, קולם משתנה להרף עין באומרם ”שמחת עניים״. אפילו המבקרים המושבעים של אלתרמן, וגם אלה שמרדו בו ויצאו נגד דרכו בשירה, החריגו את שמחת עניים. שמחת עניים משך פרשנים רבים בשמונים שנות חייו, ופירושיהם, בייחוד סביבו, יצרו גם ריחוק וחשש. דווקא סביב שמחת עניים חפרה הביקורת מעין חפיר עמוק. שתי המסות הכלולות בספר הזה מבקשות לבנות גשר מעל החפיר הלמדני הזה. המסה ”לשמחה מה זו עושה? – שמחת עניים מאת נתן אלתרמן בזמנה ובסביבתה״, הפותחת את הספר, בונה גשר רחב בין דורנו לזמן היווצרם של השירים ונוטעת אותם בהקשרם המורכב – בחייו האישיים של אלתרמן בתקופה שבאה מיד לאחר פרסום ספר שיריו הראשון כוכבים בחוץ )1938(. החישוף המדוקדק של ההקשר ההיסטורי והתרבותי מלמד גם על מה שאי אפשר לומר על הספר, למשל שהוא עוסק בשואה. המסה ”כצואר אחרי החבל" – שיח האהבה בשמחת עניים״ מביאה קריאה אחרת בשירי שמחת עניים, קריאה שבאה מהעכשיו ופונה לקוראים עכשוויים כדי לחשוף את מה שטמון לא רק בהקשרה ההיסטורי של היצירה.
עם עובד
מאת: אפרים חזן
תיאור: ר' מנדיל (מרוקו ואלג'יריה, המאה הט"ז) הוא דמות מפתח מכמה וכמה בחינות: הוא חי ופעל בצומת זמנים קריטי, בתקופת המעבר משירת ספרד על מאפייניה בשירת החול ובשירת הקודש לשירה שרוב רובה קודש. הוא תרם תרומה משמעותית להסבת תכנים, ציורי לשון וצורות שיר מן החול אל הקודש, בעיקר בדרך האלגוריה. עוד זאת הוא זכה להערכה רבה בקרב בני דורו והדורות הבאים אחריו, ואף הוצג בין משוררי השורה הראשונה. התחושה כי עומד לפנינו משורר בעל שיעור קומה ניכרת היטב גם בדברי המעתיקים, מי ברמז ומי במפורש. שירתו נקלטה היטב בקובצי הפיוטים בכתבי היד ובדפוסים בצפון אפריקה והשפיעה לא מעט על השירה העברית בצפון אפריקה הבאה אחריו. זו שירה, שהשילוב בין מסורת רבת שנים לייחוד, למקוריות ולשליטה מוחלטת בסגולות השירה ובלשון על כל רבדיה, העניקו לה איכות מיוחדת ועומק בעל משמעות. בפרקיו השונים הספר מציג בשיטתיות את מכלול שירתו של מנדיל לסוגותיה ולסוגיה השונים, ומתאר את ייחודם הפרוזדורי, התוכני והליטורגי. בכל תחנה ותחנה מסומן מסלול הכתיבה של מנדיל הממשיך מסורת בצד חידוש. גולת הכותרת בחיבור היא מהדורת השירים. הההדרה המוקפדת של השירים מעמידה דיוואן שירה מבואר למופת. הספר מפיץ את אור השירה העברית בצפון אפריקה והופך אותה לחלק מן התרבות העכשווית של מדינת ישראל.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רימון כשר
תיאור: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1921-1865) היה סופר פורה והוגה דעות מקורי. מתוך מכתביו הרבים עולה שמַשׂאַת נפשו הייתה לעסוק בתיאולוגיה, אולם לפרנסתו נזקק לפרסם סיפורים. בין שפע כתביו לא ניתן לגלות חיבור שיעסוק כולו בתיאולוגיה, ושמא לא כתב מאודו חיבור מעין זה. אבל בסיפוריו ובמכתביו הרבים אצורות קביעות תיאולוגיות רבות, לעתים סותרות. הספר הנוכחי הוא פרי ניסיון לשרטט את התיאולוגיה של ברדיצ'בסקי לאור קביעותיו האקראיות. המסקנה העולה מתוך דברי ברדיצ'בסקי היא שהוא האמין בקיומן של ישויות אלוהיות רבות. בין ישויות אלה ניתן למנות, למשל, את אלוהי ישראל; האֵלים אותם עבדו הישראליים בתקופת בית ראשון; הטבע; יצורים שמימיים שונים (מטטרון, שטן, שׂרים) ואף בני אנוש, אם כפרטים בודדים ואם כקבוצה; ואף את ישו ראה כאֵל משום היותו סלחן ובורא חוקים חדשים. שורה ארוכה זו של ישויות אלוהיות קרויה בספר זה "פנתיאון עברי". בצד עצם חשיפתו של פנתיאון זה עולה השאלה: איזו מבין הישויות המרכיבות את הפנתיאון מועדפת/נערצת על ברדיצ'בסקי? האם אלוהי ישראל, הזוכה למירב תשומת הלב, או שמא ישויות אחרות? האידיאולוגיה החילונית של ברדיצ'בסקי, המושפעת בין השאר מ"פילוסופיית החיים" של ניטשה, אינה מותירה מקום לספק שאלוהי ישראל אינו תופס את מקום הבכורה בפנתיאון. זאת אף זאת, אלוהי ישראל זוכה לשפע של הערות ביקורתיות נוקבות ואף להתרסה כלפיו, עד כדי העלמתו. בניגוד לכך קיימות שתי ישויות אלוהיות אחרות הזוכות לאהדה רבה מצד ברדיצ'בסקי: הטבע, כלומר סיפוק החושים היצריים והערצת היופי ואהבת החיים מזה, והאֵלים וטקסי פולחנם מזה. ישויות אלה תופשות את מקומו של אלוהי ישראל.
רסלינג
מאת: עבדאללה טרביה
תיאור: מניין הגיעו חיצי האהבה אל השירה העברית בימי הביניים? מיוון העתיקה? משיר השירים המקראי? ממדבריות חצי האי ערב טרום האסלאם? מאנדלוסיה? האם נדע אי פעם לענות על שאלה זו במדויק? ספרות מחקר ענפה אמנם נכתבה ביחס לשירת החשק והשפעתה של השירה הערבית על אחותה העברית באנדלוסיה, אבל עבדאללה טרביה מזמין אותנו להרחיב את ידיעותינו ביחסים המורכבים בין השירה העברית לשירה הערבית. שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, יהודה הלוי וטדרוס אבולעפיה מצטטים ללא מירכאות את המקרא, את משוררי הג'אהליה, את משוררי בית אומייה ובית עבאס במרחבי חצי האי ערב, בעיראק, בסוריה ובאנדלוסיה. לכן הקריאה בשיריהם היא קריאה פוליפונית; תוך כדי קריאת השירים מבצבצים ועולים ציורים, גיבורים, פרשנויות, יצירות וחוויות המוכרים לקוראים ממקומות אחרים. ספרו של טרביה מעשיר את עולמם של הקוראים באמצעות מילוי מאגר התודעה שלהם במרחבים ובדמויות מה4מרחב הערבי. חשיבותו של הספר בעיסוק בשירה הערבית האנדלוסית ובתרגום השירים לעברית. בתחום זה קיים חסר של ממש עבור קוראים וחוקרים שאינם מסוגלים לקרוא את השירים הערביים במקור, וכאן ישנה אפשרות לקבל טעימות רבות מהשירה הערבית המופלאה הזאת בתרגום נאמן למקור. שירת החשק העברית אינה רק חיקוי לשירה הערבית ברובד הספרותי, אלא היא משקפת מציאות ריאלית בחברה היהודית. ספר זה מראה ומדגים את קיומה של מערכת יחסים של חשק והומו-ארוטיות בחברה היהודית בספרד ובמזרח, כשם שהתקיימה ברחבי האימפריה המוסלמית באנדלוסיה.
רסלינג
מאת: יפתח בן אהרון
תיאור: ספרו של יפתח בן אהרון חוקר את היסוד הדיאלוגי בשירת פאול צלאן לאור שאלת ה"אין". האין מתגלה כאן בשני היבטים קוטביים: בקוטב ההרס והמוות, כשלילת הוויה, ומנגד, במובנו הקבלי, כיש האמתי, כאינסוף. רק במעבר דרך האין נופלות המחיצות, הקליפות שמפרידות בין האדם לעצמו ובין האדם לזולת. תפקיד האין הוא לאפשר את התנועה אל האחר, וככזה גם את יסוד השיחה. האין הופך לפתח המאפשר את התנועה השירית אל האחר. בשביל צלאן השאלה בדבר אפשרות השירה לאחר אושוויץ היא בעת ובעונה אחת שאלת אפשרות השיחה, שאלת הקשר עם אתה ממשי. "במרכז הספר עומד המתח הדיאלקטי הפורה המפעיל את האירוע השירי הצלאני, המתח בין דיבור והיאלמות, בין הדיאלוג והאין. האופן שבו בן אהרון מצליח לפתוח את שירתו של צלאן לממדים חדשים של התבוננות חושף בפנינו צלאן אחר המופיע יותר כמבשר של המודרניזם המאוחר מאשר כמשורר המודרני האחרון. צלאן זה, שהוא מאין גשר בין העולם שחרב לעולם מבליח, חדש, מאחד בתוכו את שני הקצוות של העשייה המודרנית, המוקדמת והמאוחרת כאחת, לכדי שירה המקיפה את החוויה המודרנית כולה, כזו שהיא שוללת ומחוללת כאחד. ספרו של בן אהרון הוא בלי שום ספק תרומה משמעותית, מרשימה וייחודית לדיון בפאול צלאן, אולי אפילו מפתח ומדריך לקריאה מחודשת. הוא חושף צלאן חדש, אולי כפי שראוי, צריך ואפשר לקרוא בתחילת המאה ה-21".
רסלינג
מאת: מימי חסקין, דינה חרובי
תיאור: ספרן של מימי חסקין ודינה חרובי פורש דיון מרתק ומקורי במקומה של עוזרת הבית בשיח הספרות העברית. באמצעעות הצלבה מתוחכמת של זהויות מגדריות, מעמדיות, לאומיות ואתניות, הן חושפות את הדרכים המגוונות שבאמצעותן פועלים מנגנוני כוח ספרותיים בכינונה של סטראוטיפיות מדוכאת ומודרת. קפדנותו של הניתוח הביקורתי של הזהות התימנית, הרוסית והערבית של עוזרת הבית חושפת את דכאנותם של טקסטים הגמוניים, שבעודם מפגינים רגישות ואמפתיה הם חוזרים ומשכפלים את הסטראוטיפ, חשיבותו הרבה של הספר ניכרת גם ביכולתו להצביע בזהירות רבה על הדרכים שבהן מייצרת הספרות קולות של מחאה והתנגדות לדיכוי באמצעות השתקה. - חנן חבר" -- מן המעטפת האחורית. ‬
הוצאת גמא
מאת: אייל דותן
תיאור: מקריות איננה מתפענחת בקלות, חמקמקותה היא מן המפורסמות, צורותיה רבות. היא ארוגה במרקם ההוויה, בשגרה, במעגלי החיים ובמאורעות קיצון. היא מה שהופך את העולם לחדש, למפתיע, לבלתי-צפוי. לפעמים היא טובה אלינו ולפעמים רעה, ואולי איננה מתייחסת אלינו כלל, ולחינם נבקש את קרבתה או עצתה. מקריות היא תמה אוניברסלית שבה עוסקים כל כתבי הקודש והספרויות, היא מושג מרכזי שבו מתחבטים פילוסופים מתחילת המחשבה עד ימינו. האדם הצליח לביית אותה חלקית ולרתום אותה לשימושים שונים ומגוונים. בהתחלה עשה זאת באמצעות הגרלות דתיות ומשחקיות, ובהמשך גייס לעזרו את המדע והמתמטיקה. אבל מקריות הייתה ונותרה אניגמה בממד החומר, המחשבה, הפסיכולוגיה והאסתטיקה. ספרו של אייל דותן צולל אל תוך הספרייה הענקית של טקסטים העוסקים במקריות ודולה משם 13 סיפורים, עיונים פילוסופיים ופסיכואנליטיים. כל אחד מהם מציע תפיסה ייחודית של מקריות ונעזר בה כדי להבין בעיה מרכזית אחרת. יחד הם יוצרים חבורה מגוונת אשר טווח העניין שלה רחב ביותר. הספר בוחן, בין השאר, כיצד וולטר ואליס מונרו תופסים הזדמנויות והחמצות בחיים, ומה עומד בעיניהם מאחורי מזל טוב ומזל רע; כיצד פרויד ויונג רותמים צירופי מקרים לטיפול נפשי ובאיזה מחיר; מהי דרגת החופש הממשית שלנו לפי ספר יונה ובורחס; כיצד מקריות מעוררת באנדרה ברטון וסופי קאל השראה, ואילו משחקים רציניים הם משחקים איתה; מדוע לוקרטיוס האטומיסט ראה בה את הניצוץ שהעיר לחיים את היקום, על כל ישיו וברואיו. בין גיבורי וגיבורות הספר נמצאים נביא, משרת, אחות פסיכיאטרית, מהמר, משורר, ספנים, הרפתקן, אמנית, פסיכואנליטיקאים, מרגל ואפילו המוות מחופש לאישה. הסיפורים שלהם הם גם הסיפורים שלנו; צירופי המקרים שהם פגשו מוכרים גם לנו. בשפה בהירה, נטולת ז'רגון אקדמי, מציע דותן פנורמה של התבוננויות. כל אחד מפרקי הספר הוא מקרה אוטונומי וניתן לקוראו בנפרד מהשאר, אבל יחד הם יוצרים קלסתר רב-פנים של תופעה חמקמקה זו.
רסלינג
הצג עוד תוצאות