נמצאו 41 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יאיר ורון
תיאור: ספר זה הוא הומאז' ליותר מחמישים שנות פעילות מקצועית של דוד קאסוטו. הספר חוקר את העולמות שבהם פועל קאסוטו כאדריכל, כמורה, כאיש ציבור וכשליח ציבור. הספר מציג בפני הקורא אסופה של פרויקטים אדריכליים, מאמרים מקצועיים, זיכרונות ואנקדוטות, המשרטטים את דמותו ואת עולמו של האדריכל הישראלי-איטלקי, הנע בין עולמות תוכן ועשייה השזורים זה בזה בקשרים הדוקים.
הספר עוקב אחר התפתחותו המקצועית של קאסוטו, תוך התבוננות ברקע התרבותי שממנו בא, בעבודותיו האדריכליות ובמחקריו התיאורטיים, ומדגים כיצד שילובם של אירועים היסטוריים וזיכרונם חיים בעבודותיו האדריכליות ומעשירים את עולמו היצירתי של האדריכל "איש פירנצה וירושלים", כפי שהוא נוהג לכנות את עצמו.
הספר מחולק לשני שערים, המייצגים את עולמות העשייה של קאסוטו: אדריכלות ומחקר. את אלו מקדים פרק פתיחה, ומסכם חלק המוקדש לקורות חייו. השער "אדריכלות" מציג 24 פרויקטים אדריכליים נבחרים בארבע קטגוריות: בתי כנסת, מבני ציבור, מגורים וגשרים. לצד תיאור הפרויקטים, מוצגים צילומים עדכניים, תוכניות ושרטוטים וכן חומרי ארכיון. השער "מחקר" פותח בריאיון עם אדריכל דוד קאסוטו; מהראיון עולה דמותו של האדריכל-החוקר. בהמשך מובאים שלושה מאמרים המבטאים את ה"עולמות" של מחברם. המאמרים נבחרו מתוך עשרות מאמרים וטקסטים שפרסם קאסוטו בשפות שונות במהלך השנים.
עוד בספר שני טקסטים מקוריים שחוברו על ידי אדריכלים-היסטוריונים מהחשובים בעולם האדריכלות האיטלקי, המנתחים את דמותו המורכבת של קאסוטו ואת יצירתו לאורך השנים. פרק נוסף מוקדש לשש אנקדוטות שמעלה קאסוטו כנקודות ציון בחייו המקצועיים. אלו מוצגות בשילוב מקורות ארכיוניים, קטעי עיתונות וצילומים.
ספר זה הינו פרי מחקר ומסע משותף שנמשך מספר שנים. גרסתו הראשונה ראתה אור בשפה האיטלקית בשנת 2017, בהוצאת הספרים EDIFIR - Edizioni Firenze. המהדורה המוצגת כאן מבוססת ברובה על זו האיטלקית, אולם מספר שינויים ועדכונים נעשו כדי להתאימה לקורא בשפה העברית.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: איציק אלחדיף, אליעזר פרנקל
תיאור: הכותבים:
אליעזר פרנקל 1929-2012 אדריכל, צייר ומחנך. ייסד את 'מכללת הסביבה'- סדנא לעיצוב ואדריכלות (1981-2003) ועמד בראשה. נודע בזכות עבודות השיקום האדריכלי בערים העתיקות יפו, ירושלים וצפת. פרסומים: "כרונולוגיה של תולדות האמנות" 1996, "פאטריק גדס, דוח תוכנית העיר תל אביב" 1997 "תיאוריות באדריכלות" 2003. ערך והוציא לאור את כתב העת "לחיות בעיר".
איציק אלחדיף אדריכל, מנחה ומרצה באוניברסיטת אריאל בשומרון ומרכז מגמת הנדסאים לאדריכלות ועיצוב פנים במכללה למינהל. עבד במשרדי אדריכלים בלוס אנג'לס ובתל אביב, אצר והציג שתי תערוכות בגלריה סנטה מוניקה. פרסומים: ערך את ספריו של אליעזר פרנקל: כרונולוגיה של האמנות, תיאוריות באדריכלות ועוד. עורך ראשי, בשיתוף ד"ר עדנה לנגנטל, של כתב העת 'ארכיטקסט' בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל בשומרון.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: בילו בליך
תיאור: המודל הוא תוצר מלאכותי, ייחודי, הנעשה על ידי האדם למטרות שונות ובאופנים מגוונים. המודל נמצא בתווך בין מצבים שונים בתהליכי מחקר וגילוי. הוא ממחיש, מפרש, חוזה ומספק הוראה על תיאוריה או על מצב עניינים מוגדר. בקונבנציה הוויזואלית שלו מופיע המודל בצורות שונות: כמפה, סכמה, צילום, רישום, תמונה או אובייקט תלת-ממדי. ברוב המקרים, כאשר השימוש במודל נמצא בתהליכי מחקר ויצירה, הוא נשאר עלום ונחבא לנוכח התוצאה הסופית. המודל הוא מעין כלי שבו מוטמן עולם חיצוני ופנימי, יחד עם היותו בעל תכונות פיזיות וצורניות משל עצמו, והוא מתפקד כמתווך בין רעיונות. בתהליך עבודתו משתמש הארכיטקט במודלים כאמצעים חזותיים, בדו-ממד או בתלת-ממד, תוך כדי גיבוש רעיונותיו לקראת תפיסה ארכיטקטונית שלמה.
מעטים הספרים הדנים ומפרשים את המודל הארכיטקטוני, מטרותיו וסוגיו. ספר זה שם לו למטרה לעסוק במודל הארכיטקטוני כמקרה פרטי. הספר מציג מקרי בוחן של שימוש במודל על ידי ארכיטקטים לאורך ההיסטוריה, לצד הגדרות לסוגי מודלים; הוא מראה כיצד אובייקט סגולי זה מופיע בצורות ולמטרות מגוונות, כל זאת בהסתמך על תקדימים מתחום הארכיטקטורה ופרשנות של חוקרים והוגים מתחומי האמנות, הפילוסופיה וההיסטוריה.
קהל הצרכנים של הסביבה הבנויה, ברובו, אינו מכיר את תהליכי העיצוב שנעשים בחדרי הסטודיו על ידי ארכיטקטים ואמנים – שם נקבע אופיו וצורת המרחב של מחייתו ומגוריו. ספר זה מציע, בין השאר, היכרות עם המודל הארכיטקטוני ככלי חשוב, עיקרי ומשפיע על תהליכי עיצוב הסביבה ועל התוצאה הסופית של בניין ועיר.
רסלינג
מאת: פייר בורדייה
תיאור: החלק הנמוך, החשוך והלילי של הבית הוא מקום הימצאם של החפצים הלחים, הירוקים או הבלתי מבושלים – כדי מים המונחים על ספסלים משני עבריה של הכניסה לרפת, או שעונים על קיר החושך, וכן עץ וחציר ירוק – וגם של היצורים הטבעיים (שוורים ופרות, חמורים ופרדות). זהו מקום התרחשותן של הפעילויות הטבעיות (שינה, יחסי מין, לידה) וגם של המוות. חלק זה מנוגד, כשם שהטבע מנוגד לתרבות, לחלק הגבוה, המואר, האצילי, מקום הימצאם של בני האדם, ובפרט של האורח, של האש ושל החפצים שיוצרו בעזרת האש: מנורה, כלי מטבח, רובה, סמל לגאווה הגברית, המגנה על הגאווה הנשית – והנול, סמל כל ההגנות והמקום שבו מתקיימות שתי הפעילויות התרבותיות האופייניות המתבצעות במרחב הבית: הבישול והאריגה. יחסי ניגוד אלה מתבטאים מבעד למכלול שלם של סימנים המאשרים זה את זה ומכוננים אותם, ובה בעת מקבלים מהם את משמעותם
רסלינג
מאת: איתן מכטר, אביטל מאיה מכטר
תיאור: ספר זה מבקש לתרום לשיח סוציו-תרבותי על העיר העברית-הקוסמופוליטית הראשונה, שיח שעשוי לשמש חלופה לעולם התוכן הכלכלי השגור ביחס לתהליכים אורבניים. הניסיון לפענח את סוד הפיכתה של העיר העברית הראשונה לכדי "עיר עולם" נעשה כאן באמצעות בחינת הייחודיות של התרבות והאתוס התל אביביים בזיקה לנורמות קיום אוניברסליות. הדיון החברתי-תרבותי מציג את המתח בין רציונליות לתשוקה אשר עליו מתבסס הקפיטליזם המאוחר, כל זאת לצד הצגת ביטוייו של מתח בזירה העירונית, הכללית והמקומית - הן בכיבוש המרחב על ידי ההון והן בעיצוב תודעה וסגנון צרכני מחופצן. רב-תרבותיות ודחיסות הם מאפיינים אורבניים מובהקים התורמים לעשייה עירונית המבוססת על פתיחות, יצירתיות, חדשנות ותחכום, אבל גם משקפת מופעים של התכנסות וניכור. תהליך האינדיבידואציה משמש ציר מרכזי בתרגום הסובייקט הרציונלי לנושא תשוקה צרכנית פרי השיטה הקפיטליסטית. האינדיבידואציה ותהליך המיתוג העצמי מצמיחים צורות מגוונות של זהות וסגנון ייחודיים ודינמיים, אך מכבידים על בניית יחסים מבוססי רגש ומחויבות. "הקהילה השכונתית" מוצעת בספר זה כפתרון אפשרי לאנונימיות ולאינסטרומנטליות של היחסים הבין-אישיים, פתרון המאפשר קיום יחסים בין-אישיים בכרך ללא פגיעה באופי הדינמי של ההשתנות והמגוון, אגב יצירת גרעין יציב, טריטוריאלי או וירטואלי. הפרק החותם את הספר דן באתגר הרוחני של העיר הגדולה להצמיח מתוכה ביטויים של "חירות קשה" לאור תפיסתו של לוינס, כתחליף ל"פיצול" הסובייקט והניכור העצמי המאיימים על הנפש העירונית.
רסלינג
מאת: שלי כהן
תיאור: לאחר עשורים של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, החל בראשית המאה ה-21 שלב חדש בשיח הביקורתי באדריכלות אשר בא לידי ביטוי בתפישתם של אדריכלים החותרים להשפיע על המציאות בכלים מקצועיים, בתכנון פרויקטים אדריכליים למען קבוצות אוכלוסייה מוחלשות בישראל ובגדה המערבית. הספר אדריכלות ודאגה משייך יוזמות אלה למגמה אדריכלית צעירה מהעשורים האחרונים במערב שמאופיינת במעורבות חברתית. תוך כדי התבססות על תפישה מוסרית פמיניסטית, "האתיקה של הדאגה", שמציבה את האכפתיות ואת הקרבה לזולת במרכז הדיון האתי, שלי כהן בוחנת את המניעים האתיים של יוזמות חברתיות באדריכלות. מכיוון שאת תחום האדריכלות איננו נוטים לתאר במונח דאגה, הספר שואל את מאפייני מושג הדאגה שפיתחה התיאורטיקנית ג'ואן טרונטו מתחומי המגדר ומדעי המדינה לתחום האדריכלות. בתקופה של מגיפה ומשברים, שבה ספר זה רואה אור, דיון עקרוני במקומה של הדאגה בתחום האדריכלות נדמה כחיוני יותר מתמיד. הספר מציב קריטריונים ברורים להערכת אדריכלות חברתית: האדריכלים הנדונים בו נוקטים יוזמה אדריכלית או מצטרפים ליוזמות של ארגוני חברה אזרחית או של רשות עירונית; הפרויקטים עונים על צורכי תכנון שהרשויות והשוק אינם ממלאים או מזניחים; הם מערבים קהילות ודיירים, והם עושים שימוש בכלים עיצוביים הרגישים לייחודה של אוכלוסיית היעד. כדי לעמוד על זיקתו של העיצוב האדריכלי למשתמשים הפגיעים פותח בספר המונח "אדריכלות תלוית משתמש".
רסלינג
מאת: יוסי קליין-עברי
תיאור: ספרו המחדש של ד"ר יוסי קליין־עברי דן בתאוריות ופרקטיקות אסתטיות, ארכיטקטוניות, ואוּרבניות, פרי הגותם של אינטלקטואלים, מנהיגים פוליטיים ואדריכלים רוויזיוניסטים, ביניהם, זאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג, איתמר בן אב"י, הרי לוריה ושלמה גפשטיין אישים אלו היו שותפים לניסיון כינונה של אסכולה ארכיטקטונית רוויזיוניסטית, שכמעט ואינה מוזכרת במחקר הקיים.

בספר מנותחת פרשת התכנון וההקמה של הבניין הבית"רי החשוב ביותר בארץ־ישראל − בניין מצודת זאב, שתוכנן על ידי האדריכל הרי לוריה ונבנה בתל־אביב בין השנים 1935 ו־1940. כפי שיפורט, השפעת המנהיגות הבית"רית על תכנון בניין מצודת זאב הייתה גדולה והוא עוצב כמונוּמנט פוליטי ותעמולתי, שהארכיטקטורה ה"לאומית" שלו נוגדת את המודרניות ועמוסה ברכיבים פיגורטיביים וסמליים, בסתירה מוחלטת לאתוס ולתפיסות הדומיננטיות בתל־אביב. תל־אביב הצטירה כ"עיר חדשה", שמנהיגיה ואדריכליה חתרו להקנות לה מעמד של מרכז מודרניסטי מקומי ועולמי. במושגיו של ולטר בנימין, יש להחשיב את "הארכיטקטורה לא ארכיטקטורה" של בניין מצודת זאב, כתוצר מובהק של תהליכים של "אסתטיזציה של הפוליטי", כשאחת המסקנות המרכזיות של מחקר זה היא מסקנה אתית, על פיה ארכיטקטורה אינה רוויזיוניסטית, בולשביקית, סוציאליסטית או אחרת, וכל ניסיון לרתום אותה לצרכים פוליטיים סותר את מהותה ובשל כך הוא נדון לכישלון.
כרמל
מאת: טלי חתוקה, רחל קלוש
תיאור: הספר תרבות אדריכלית: מקום, ייצוג, גוף מכיל מבחר מאמרים שכתבו הוגים, חוקרים ואדריכלים, אשר דנים בנושאים הקשורים בתרבות אדריכלית. הדיון מתמקד ביחסי הגומלין של האדריכלות עם מבני הכוח, אשר היא חלק מהם ואשר בתוכם היא פועלת. הוא רואה במוצר האדריכלי ובשיח עליו חלק ממערך כוחות אלה ומתעניין באופן שבו הם מכוננים סביבות ומעצבים אותן. על כן נמנע הספר מדיון אוטונומי סגור בתוך גבולות התרבות האדריכלית ופותח את הזירה גם למיני דיון אחרים. מטרתו לפתוח את הדיון האדריכלי לקהל הרחב ולמקדו במשמעויותיה הייחודיות של תרבות אדריכלית במציאות הישראלית.

המתחים המשפיעים על התרבות האדריכלית בישראל ממקדים את הדיון בספר בשלוש סוגיות מרכזיות: מקום, ייצוג וגוף. סוגיות אלה, התלויות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, מעוגנות בעשייה ובמחשבה האדריכליות, אך קשורות גם בתהליכים אחרים המעצבים את הסביבה במסגרות ידע שאינן בהכרח בגבולות הידע המקצועי הגבוה, ומכירות במקום כחלק מדרך חיים ומשימוש שגרתי בסביבות יומיום. שלוש הסוגיות מהוות מסגרת לדיון בסדר יום אדריכלי הממקם את האדריכלות בישראל בתוך מהות החשיבה והעשייה האדריכליות, בתוך מסורת של חיפושים קודמים, בניסיון ליישב את המתח בין תיאוריה לפרקטיקה, בין קונקרטי לאבסטרקטי, בין חזון ליומיום.
רסלינג
מאת: קובי פלד
תיאור: אפילו בביקור בדירת שיכון סטנדרטית, בכל קופסת מגורים טיפוסית, נשקפת דמותם של המתגוררים בה – "האני המרחבי" שלהם – מבעד לאופני עיצוב החלל והשימוש בו. בכל ביקור בדירה רגילה לחלוטין יש משהו מיוחד שאין דומה לו בשום מקום אחר. בכל כניסה למרחב של מישהו אחר ניצתת תדהמה קלה – זה כל כך דומה, ובכל זאת כה שונה. בספר זה נכנסים לבתים של אחרים. משוטטים ברחובות, מתבוננים בחזיתות, מציצים לתוך חצרות, עומדים על המפתן ונכנסים פנימה. בכותרתו – ארכיטקסטורה – ניתן ביטוי לקו המחשבה המפותח בו, אשר מבקש להתייחס אל הבית כטקסט שניתן לקרוא בו וללמוד מתוכו דבר על החברה היוצרת את המרחב ועושה בו שימוש. הממד הטקסטואלי (הפוליטי, החברתי והתרבותי) שבארכיטקטורה, הנחשף בספר זה בצורות שונות, הוא עצם העניין. ספרו של קובי פלד, שאפשר לקוראו גם כקינה על עולם האתמול של החברה הפלסטינית, מבקש לתת בידי הקורא כלי, או מערך רגישויות מסוים, להתבונן בבית הערבי כטקסט חברתי. צורות מגוריהם של פלסטינים אזרחי ישראל ואורחות חייהם הם הניצבים בלב עיון היסטורי ביסודו, שתחילתו באחרית המאה ה-19 וסופו בראשית המאה ה-21. דיוקנה של החברה הפלסטינית הישראלית באזור ואדי עארה הוא הנשקף בראי הבית. ארכיטקסטורה הוא צוהר להתבונן דרכו בעולמה של החברה הערבית בישראל. כל אחד מפרקי הספר מציג היבט שונה של סוג ההתבוננות הנבנה בו – שניתן לכנותו בשם המבט הסוציו-אדריכלי – וכולם גם יחד מהווים הדגמה של מבט שכזה, ובה בעת הם מרכיבים דיוקן מסוים. הספר עוסק בקשרים שבין מלאכת הבנייה ללכידות החברתית, בין המארג המרחבי למבנה המשפחה, בין התבנית האדריכלית לזהות המגדרית, ובין עיצוב הבית לדיוקן התרבותי.
רסלינג
מאת: קליף טאן
תיאור: הכול מתחיל בבית. החום, הרוך, השלווה, ההרמוניה. וככל שהבית נעים יותר, כך קל לנו יותר להתמודד עם העולם העמוס והתזזיתי שממתין לנו בחוץ.

אבל איך מייצרים בית שיכיל את כל אלה? כיצד מארגנים סביבת מגורים נעימה והרמונית, מאוזנת ותומכת, שתהיה עבורנו מקור לנחמה ולמנוחה? האם כולנו יכולים לעשות זאת? ואם כן, איך?

פנג שואי – המדריך לעיצוב בית הרמוני ומאוזן מלמד, צעד אחר צעד, את התורה הסינית העתיקה כפי שניתן ליישם אותם כיום, במרחב הפרטי שלנו.

הספר מציע הסברים מפורטים ואיורים מאירי עיניים, שיאפשרו לכם לשפר באופן מיידי את חלל המגורים שלכם ולחלץ ממנו את המיטב. עקרונות הפנג שואי ניתנים ליישום בכל חלל: חדר בדירת שותפים, דירה, משרד או בית פרטי רחב ידיים. הרמוניה ניתן למצוא בכל פינה, צריך רק לזמן אותה.

קליף טאן הוא אדריכל ומעצב פנים המתמחה בפנג שואי. בחשבון הטיק טוק, המונה מיליון וחצי עוקבים, הוא מלמד את יסודות השיטה. ”אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו נמצאים בחלל יפה ומאוזן”, אומר טאן, ”וכשאנחנו מרגישים טוב – זהו כבר צעד בכיוון הנכון לעבר בריאות טובה אושר ועושר”.
תכלת הוצאה לאור
מאת: דוד נופר
תיאור: העשייה האינטנסיבית של אדריכל דוד נופר, המלווה בהתמסרות ואהבה טוטליות לארכיטקטורה, יצרה לאורך עשורי השנים, מסה מעוררת השתאות של מבני ציבור אייקונים, בכל רחבי הארץ. מהמרכז ועד לפריפריה, אם זה בית ספר, או מרכז קהילתי, ספריה או מוזיאון, ערי ישראל זרועות במבנים שתכנן: אדריכלות של פתיחות, של צבע והומור, משתנה ומתרעננת ללא הפוגה, משנה מוסכמות, קורצת לאופנות המתחלפות. ספר זה על האדריכלות של דוד נופר, חסר תקדים ברוחב היריעה שלו, מנסה לארוז מבחר מעבודותיו אלה ולספק תובנה על עבודתו ועל תכנון מבני ציבור בישראל, בכלל.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: גיורא אוריין
תיאור: הספר מאגד עבודות ייחודיות, של 85 משרדי אדריכלות ועיצוב, שנבחרו בקפידה, לייצג את הענף בפני היזמים ומקבלי ההחלטות הציבוריים והפרטיים, בענפי הנדל"ן, כלכלה ומסחר, התקשורת הכתובה והאינטרנטית, באקדמיה ובמחקר.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: אורלי שרם
תיאור: תחילתו של תהליך תכנון אדריכלי, מתרחש במפגש בין לקוח, אדריכל ומקום. הלקוח, מבקש לבטא את חלומותיו, רצונותיו, ציפיותיו. האדריכל, מצויד בתפיסת עולמו ויכולתו המקצועית, הוא זה שאמון על הגשמת אותו חלום. המקום, האתר, הוא מרחב מורכב המחולל את הבית, בו נוצר האובייקט האדריכלי. מפגש רב עוצמה זה, מתפתח ומבשיל עד הרגע בו יש ניצוץ, הבזק של רעיון, הבנה וחיבור בין הרכיבים. עבור האדריכלית אורלי שרם, הרגע הזה שזור בכל שלבי התכנון והיצירה של הפרויקטים עליהם היא עומלת יחד עם צוות משרדה. "הניצוץ" מלווה אותה בעבודתה, גם ברגעים המורכבים והמאתגרים ביותר. כל פרט בניין, כל חומר וכל חלל, הינם תוצר של המפגש המשולש — לקוח, אדריכל ומקום, תוך הקפדה חסרת פשרות על שימור ופיתוח אותו ניצוץ — הרעיון, פירוק קיבעונות וביצוע בפרטים מושלמים.
במשרד הנושא את שמה, אותו הקימה בשנת 1980 ,עובדים כיום 17 אדריכלים ומעצבים האמונים על תכנונם של כ-40 פרויקטים במקביל. הסטודיו עוסק בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים על־פני טווח רחב של קני מידה: החל בתכנון מבני מגורים, מסחר, מלונאות, בנייה פרטית ודירות יוקרה, ועד עיצוב חללים יוצאי דופן, ריהוט, פרטי בניין וחפצים ייחודיים. כל זה בארץ ובעולם: ארה"ב, האיים הקריביים, שווייץ, לונדון, יוון, צרפת, תאילנד.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: צבי אלחייני, מיכאל יעקובסון
תיאור: חדרי אוכל בתכנונה של ארנונה אקסלרוד (2019-1935) שירתו ועודם משרתים קיבוצים ברחבי הארץ, מכפר-גלעדי שבאצבע הגליל ועד גְרוֹפית שבערבה. בתור הזהב של התנועה הקיבוצית, באמצע המאה שעברה, היו חדרי האוכל מעוז חיי הקהילה בימים של שִגרה ושל חג. תחת ידיה של אקסלרוד פותחו מבנים אלה ושוכללו בהתאם לצורכי השעה, מגבלות המימון, נתוני השטח והקִרבה לגבולות המדינה.

בשנים שבהן אידיאות ופרקטיקות של שימור טרם התגבשו בתודעת התכנון בישראל, אקסלרוד ניגשה לבניינים שתכננו אבות האדריכלות הארצישראלית, ועטתה עליהם – או העמידה במקומם – מבנים תקיפים ממורשת המודרניזם המאוחר והברוטליזם. מזיגה של סוציאליזם ופרגמטיות, קווים רכים לצד צדודיות בניין עזות, שׁוֹרה על עולמה המקצועי של אקסלרוד ומנשבת גם בספר זה, המכנס לראשונה את עבודתה ומרחיב את מדף הספרים העוסקים בגילומו הבנוי של הרעיון הקיבוצי והשיתופי.
הוצאת אסיה
מאת: צבי אלחייני, מיכאל יעקובסון
תיאור: עבודתם המשותפת של משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) נגעה כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: תכנון ערים וסביבות מגורים; מבני תעשייה, ספורט ואירוח; מוסדות חינוך וספריות, תרבות וקהילה. גוף העבודה המקיף של השניים משקף את חילופי האופנות וסדר–היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה ה–20, ובקאנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות בניין מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר–שבע, נציג הסטרוקטורליזם הניסיוני של שנות ה–60; עבור בספריית בית אריאלה בתל–אביב - אחד השיאים האקספרסיוניסטיים של הברוטליזם הישראלי המאוחר ושל הבנייה המתבצרת, שנפוצה בישראל לאורך שנות ה–70 וה–80; וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהמופעים השנויים במחלוקת של האדריכלות הפוסט–מודרנית בשנות ה–90. לופנפלד וגמרמן נמנים עם מספר לא גדול של אדריכלים ישראלים, שביקשו להתנער מן האחידות הגיאומטרית של הבנייה החדשה בארץ בעשור הראשון למדינה. עבודתם, שהותירה חותם ייחודי מובהק במרחב הישראלי המתוכנן והבנוי, התבססה כבר בראשיתה על תכנון מערכות מודולריות פתוחות–קצה, שאתגרו את התיבה הסטנדרטית של המודרניזם. דרכם בפירוק המאסות והרכבתן מחדש, הן במבנים צנועי–מידות והן בסטרוקטורות גדולות, מתגלה בספר זה - המכנס את עבודתם לראשונה בהקשר תיאורטי והיסטורי רחב - כתרומה ייחודית למורפולוגיה המשוכללת של המודרניזם הישראלי המאוחר.
הוצאת אסיה
מאת: נורית כנען-קדר
תיאור: תולדותיה, דרכי ביטוייה ומקורות ההשראה של היצירה האמנותית, הנוצרית-כנסייתית, בארץ ישראל כמעט לא נחקרו, כל זאת בניגוד למחקר אינטנסיבי של האמנויות בתקופה הביזנטית, הממלכה הצלבנית והאסלאם המוקדם. הזנחה זו של המחקר נוגעת לכנסיות המזרחיות והמקומיות – לכנסייה היוונית אורתודוקסית ולכנסייה הארמנית במאה ה-19, כמו גם לאדריכלות ולאמנות הכנסייה הקתולית האוניברסלית בארץ בין השנים 1900 ל-1965. מסורת האמנות בקהילות המזרחיות בעת החדשה בולטת מאז המאה ה-19, בעוד שהמסורת האמנותית בכנסיה הלטינית מתפתחת בעיקר במאה ה-20. הכנסייה הקתולית ראתה את ארץ הקודש כחלק מעולמה, את העלייה לרגל למקומות הקדושים כמשמעותית וסמלית, ואת החיים והיצירה בה כחלק מתפישותיה האוניברסליות. המאמרים המכונסים בספר הזה משקפים חלק ממחקריה של קבוצת היסטוריונים של האמנות אשר בוחנת לראשונה היבטים מרכזיים באמנות הנוצרית בארץ במאות ה-19 וה-20. מספר מאמרים דנים באמנות היוונית-אורתודוקסית בכנסיית ג'ורג' הקדוש בלוד במאה ה 19 וכנסיית גבריאל הקדוש (האורתודוקסית) בנצרת במאה ה-18; הם מציעים אפשרות להשוואה בין האמנות היוונית-אורתודוקסית לאמנות הקתולית. מאמר נרחב דן בכנסיות המנזריות בנצרת ותרומתן ליצירה האמנותית בארץ, כמו למשל האדריכלות והאמנות הכנסייתית הקתולית של מנזר הכרמליטיות היחפות (1910) והכנסייה הסלזיאנית על שם ישו הנער (1926). מאמר נוסף מוקדש למחקר ראשוני של המנזר על שם סטפנוס הקדוש בבית ג'ימאל, מתוך ראיה פנורמית של תפישות מתכנניו ומחזורי הציור הנדירים של אומניו. היכרות עם פרקים מרתקים אלה בתולדות האמנות הנוצרית בארץ, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהיצירה כאן, תוכל להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין התרבויות החיות זו לצד זו – לטובת יצירה רב-תרבותית.
רסלינג
מאת: שרון רוטברד
תיאור: ״ישנם מעט דברים בהיסטוריה האנושית שאנו מכירים היטב כמו את ההיסטוריה של העיר פריז״, כתב ולטר בנימין בפרויקט הפסאז׳ים. ואכן, אם סיפוריהן של ערים עשויים להיות משלים שלקחיהם חורגים מנסיבות הזמן והמקום, הרי אלה של פריז, שהיתה אחד המוקדים הסוערים שבהם התפתחה והתנסחה תופעת העיר המודרנית, מצדיקים תשומת לב מיוחדת. פריז שאפה להציב דוגמה, מופת ואתגר לערי מטרופולין גדולות אחרות באירופה ובאמריקה הצפונית, אך תוך כדי בנייתה הפכה, כפי שכתב בנימין, ל״הר געש מסוכן ונוהם, כור של מהפכה״. מאבקים בין מעמדות חדשים לישנים, קיטוב מעמיק בין עשירים לעניים, ניגודים שהלכו והחריפו לא רק בין העיר והכפר אלא גם בין העיר והמדינה שמקיפה אותה ־ כל העימותים והניגודים הללו התלכדו בפריז והתלקחו לכדי מלחמה של ממש בין האזרחים והשלטונות ששיאה בהתקוממות הקומונה של פריז באביב 1871 ובדיכויה הברוטלי במהלך ״שבוע הדמים״. הנה מבחר טקסטים צרפתיים העוסקים באופן כזה או אחר בעיר, בארכיטקטורה, במרחב ובמה שהצרפתים מכנים בשם ״אורבניזם״. הטקסטים הללו, מאמרים, מסות, מניפסטים, פרוגרמות ומדריכים ללוחמה אורבנית, נכתבו מנקודות מבט שונות וברגעים שונים החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 ועד למאה הנוכחית. השתלשלותם עשויה לשרטט מעין היסטוריה קטנה של העיר כזירה של מאבק ולפעמים אף כשדה קרב, ואולי גם להבהיר סוף–סוף מי נגד מי ועל מה המלחמה. בין אם הם קוראים לקוראיהם להילחם ברחובות, לברוח מהכלא הארכיטקטוני, ללמוד את העיר או להיכנס לבונקר, כשהם מוצגים בזה אחר זה, הטקסטים שבאסופה עשויים לסמן תנועה עקבית שבמהלכה עוברת מלחמת הרחובות והבתים מהתקוממות פיזית לביטויים של ביקורת, מחאה וחגיגה. הטקסטים הללו, הפרושים על פני כמעט שתי מאות וכמעט תמיד מתלבטים בין פעולה וכתיבה, עשויים לאמת את חששותיו של בנימין מכך שהמודרניות "לא השכילה להציב מול היכולות הטכניות החדשות סדר חברתי חדש" ושהיא רק הוסיפה ועוד תוסיף ״ייסורים נצחיים ותמיד חדשים״; הם אולי שבים ומאשררים את המילה האחרונה של אוגוסט בלנקי, הקושר הסדרתי בן המאה ה- 19 , שטען כי ״היקום חוזר על עצמו בלי סוף ודורך במקום״, אך הם גם הוכחה לכך שהמרד לא תמיד חסר מוצא, ושהוא תמיד בעל ערך. האדריכל שרון רוטברד, מחבר עיר לבנה, עיר שחורה ואברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית ועורכם של ספרים רבים, מספר הפעם את סיפורה של פריז המודרנית דרך אסופה של 44 טקסטים שאותם תרגם מצרפתית ובצדם הוסיף מבואות, מובאות, הערות ואחרית-דבר וכן 64 מפות, איורים ותצלומים. כל הטקסטים המתפרסמים באסופה רואים אור לראשונה בעברית.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: יהודה גרינפילד גילת
תיאור: מדוע כל עיירות הפיתוח דומות? מדוע גיבורי-על תמיד מתגוררים בניו יורק? האם שייט באנייה גורם לאנשים להתנהג אחרת מטיסה במטוס? מה הקשר בין התנין בכנרת לסכסוך הישראלי-פלסטיני? מאז ומתמיד התקיימו קשרים מורכבים בין המרחב על צורותיו השונות לבני האדם המאכלסים אותו. ערים ועיירות, קתדרלות ומוזיאונים, קניונים ושדות תעופה אינם רק מרחבים שיצר האדם אלא גם ביטויים לתפיסת עולמו, שאיפותיו והלא-מודע שלו. במובנים רבים, המרחב הוא "שפה" המתארת את החברה האנושית. ההנחה הרווחת היא שהאדריכלים הם אלו המיטיבים יותר מכול "לקרוא" את המרחב ולעצב אותו נכונה. עם זאת, נדמה שהאדריכלות היא מקצוע ההולך ומאבד מיכולת ההשפעה שלו. אם בעבר היו האדריכלים אלו שעמדו בחוד החדשנות המרחבית והפוליטית, אזי נדמה שאת מקומם של האדריכלים הולכים ותופסים מהנדסים, יזמים ואנשי טכנולוגיה ומידע. ובכן, האם תם זמנה של האדריכלות? האם יש לתחום זה מה להציע לבני המאה ה-21? שאלות אלו ואחרות נידונות בניסיון לברר מהו מקומה של "שפת המרחב" בעולם המבוסס כמעט כולו על זמן. ספרו של יהודה גרינפילד-גילת הוא ניסיון ראשון מסוגו לתאר שפה זו ולהגדיר מחדש את אחריותו של האדריכל ביצירת המציאות. ספר זה אינו מיועד לאדריכלים בלבד, אלא לכל אלה הרואים את המרחב, האדם, הפוליטיקה והתרבות האנושית כמארג אחד של קשרים, סיבות ומגמות.
רסלינג
מאת: נורית ליסובסקי
תיאור: צבי דקל הוא מאדריכלי הנוף הבולטים בישראל, מבני הדור שהתחנך בכורי ההיתוך האידיאולוגיים של היישוב היהודי בתקופת המנדט והחל בפעילותו המקצועית לאחר הקמת המדינה. עבודתו משתרעת על פני שישה עשורים, מ־ 1960 ועד היום. בתקופה זו השתנתה הארץ ללא הכר, ודקל מילא תפקיד מרכזי ביצירת דמות הנוף החדשה שלה. עבודתו משלבת גישה מודרניסטית לתכנון נוף, זיקה עמוקה לנוף הארצישראלי ורגישות לאדם. חסרונו של מחקר העוסק באדריכלות הנוף המקומית, כמו גם החשיבות המועטה שייחסו רבים מבני דורו של דקל, שעיצבו את הנוף הפיזי ואת התרבות המקצועית של דיסציפלינה זו בארץ, לשימור חומרי ארכיון )שהרי בהפרחת הארץ ובבניינה עסקו( הביאו לכך שרק חלק קטן מאלפי הפרויקטים שבוצעו זכה לתיעוד. הספר, בעריכת אדריכלית הנוף פרופ' נורית ליסובסקי, מציג מבטים של חוקרים במגוון תחומים - החל באדריכלות נוף, אדריכלות ועיצוב, המשך בגיאוגרפיה היסטורית וכלה בתרבות, אמנות וספרות - על עבודתו של דקל ועל שותפיו לעשייה. יחדיו, הם מצטברים לסקירה מעמיקה של ההקשרים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים שהניעו את עבודתו ושל מקורות ההשראה שהזינו אותה.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: טלי חתוקה
תיאור: להתגורר, לאכלס, להשתכן, לחיות במקום. המציאות של סביבות מגורים עכשוויות היא רבת-פנים, מורכבת. המושג בית אינו מסמן "רק" מקלט פיזי (ואולי מעולם לא סימן) אלא הוא סמל למעמד, בחירה אידיאולוגית, הזדמנות, טריטוריה, מחסום, מקום שנבנה על ידי בני אדם ולמענם, ולכן נמצא בשינוי ובמאבק מתמידים. כיום, סביבות מגורים מושפעות משינויים גיאופוליטיים, תרבותיים וכלכליים שקשורים להגברת הניכור העירוני, עלייה בכוח וביכולת ההשפעה של קבוצות דתיות, כנופיות עירוניות, גידול אוכלוסין, וכן לבעלויות על הקרקע, חוקים וכיוצא בזה. ואכן, שלב חדש מאפיין את הדינמיקה בסביבות המגורים בערי ישראל, שלב הכולל את כל הגורמים המאפיינים קונפליקטים עירוניים עכשוויים: מתחים חברתיים ולאומיים, יוקר מחיה, מדיניות תכנון אסימטרית המשפיעה על הצמיחה של קהילות ומגזרים, שאיפות אישיות לעתיד טוב יותר וחשש גובר בקרב מקבלי ההחלטות שהאלימות תגבה מחיר כלכלי ותדמיתי גבוה. הספר שכונה-מדינה, פרי המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, מתחקה אחר המתחים ואורחות החיים בסביבות המגורים בישראל של תחילת המאה ה-21. הקולות שעולים מהספר מגוונים. חלקם צורמים, קולניים, מסוכסכים, בוּרים וגזעניים, אחרים הרמוניים ומפויסים. חשוב להקשיב להם כדי להבין את המקום הזה, כדי להבין את עצמנו. על רקע קולות אלו הספר מציג את המארג, מתווה רעיוני, סל של כלים וכיווני מחשבה אשר מבקש להציע רציונל אחר, איכותני, כבסיס לארגון המרחב והמשאבים בתכנון סביבות מגורים בעיר.
רסלינג
מאת: טלי חתוקה
תיאור: רובנו עובדים היכן שהוא, במקום כלשהו. שעות רבות גופינו רכון מעל מכונה, איברינו מפעילים אותה. כך, מדי יום, בסדר חזרתי. אבל הימים שלנו אינם דומים. דרישות מקצועיות, שעות עבודה, תנאי העסקה, שכר עבודתנו – כל אלה מבדילים אותנו האחד מהשני. גם סביבות העבודה שלנו שונות. נוף התעשייה הוא מגוון: רחובות, מבננים, קמפוסים, קופסאות, רכבות ומגדלים המעוצבים באופן הקשור למערך הייצור והמיתוג של המקום. נופים אשר עוקבים אחר הלך הרוח של השוק אשר קובע מי מהמפעלים ייסגר, מי יצמח ויגדל, איזו חברה תימכר לתאגיד בינלאומי או תועתק למחוז רחוק. זהו נוף העשייה, נוף זמני שמשפיע ומעצב את עולמנו. מבט על הנוף התעשייתי בישראל חושף תמונת מצב מורכבת: ריבוי אזורי תעשייה, לעתים סמוכים מאוד זה לזה, מתחרים אחד בשני ללא ראייה אסטרטגית כוללנית; חלוקה לא צודקת של המשאבים, אשר במסגרתה רשויות סמוכות לאזור התעשייה לא תמיד שותפות לרווחיו; התפשטות הבינוי בשטחים פתוחים ובזבוז משאבי קרקע; ובעיקר, תפיסה אוטונומית של אזור התעשייה והיעדר חיבור מרחבי, ניהולי או תפקודי בינו לבין המרקם העירוני. אך גם בתמונת המצב המורכבת הזאת, הנטועה בהקשר של זמן ומקום, ניתן לזהות דפוסים חזרתיים, תצורות מרחביות שעל פיהן מתפתח הנוף התעשייתי. הספר עיר-תעשייה, פרי המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, הוא הספר השני בטרילוגיה על הנוף הבנוי בישראל. הספר הראשון, "שכונה-מדינה", ביקש להתחקות אחר היחסים התלויים בין המדינה והאזרח בסביבות המגורים. הספר הנוכחי חושף את היחסים הגלויים והסמויים בין העיר והתעשייה. הספר מתחקה אחר הזמניות והדינמיות של סביבות העבודה ומכיר בהן כזירה של אי-ודאות. בתוך הזמניות הזאת, כמתכננים, מבקשים הכותבים לחזק את המודעות ליחסים בין העובד למקום, בין העובד לעיר.
רסלינג
מאת: טלי חתוקה
תיאור: יוני 2006. סיור במפעל. העיניים משוטטות על המבנה, אומדות את עוצמתו ואת איכויותיו האדריכליות. המבט אחר, המקום שונה. אינני עוד הילדה המבקרת את אביה במפעל בחופשת הקיץ. חדר האוכל ההומה, המכונות הרועשות מחרישות האוזניים, תחושת הגודל וחוסר האוריינטציה – רשמים אלה מתחלפים במבט אחר, אדריכלי, מקצועי, מרוחק. גם המראות אחרים. עדיין תחושת הגודל והעוצמה של מעטפת משוכללת, אך של מעטפת שקרביה ריקים, של חללי ייצור מצולקים בסימנים של מכונות עקורות. שקט מופתי. למרות אותות ההזנחה והפירוק הניכרים בכול, האיכויות האדריכליות והאסתטיות של המפעל עדיין נראות בכל פינה. האור הנכנס דרך הפתחים הצפוניים עושה חסד גם עם הריק. בכתיבת ספר זה ביקשתי להבין את היחס שלי למפעל, לאופן שבו השפיע על חינוכי. מחשבותיי הראשונות על סגירתו, כמו גם על בחינת הקשר בין קפיטליזם, תעשייה וסביבות עבודה, הבהירו לי שקשר זה נזנח בשיח האדריכלי והתכנוני. זניחה זו הנה מפתיעה במיוחד לאור העובדה שסביבות העבודה המעוצבות על ידי אדריכלים משפיעות על חיי היום-יום של כולנו, שהרי הן המרחב שבו מבלים רבים מאתנו את מרב שעות היום. אמנם הרציונל של סביבת העבודה העכשווית השתנה, ועמו גם שיטת התכנון וארגון מרחב העבודה, אולם אין בכך כדי להמעיט את הקשר ההדוק בין אופיו של תהליך הייצור לסביבת פועלו של העובד אלא רק לחזקו. זו סביבה פיזית המייצגת את ההיגיון הכלכלי-חברתי של המפעל או המיזם, המעוגן בתורו בתוך מערך כלכלי רחב יותר של המדינה והכוחות הגלובליים. ואולי, במחשבה שנייה, זניחה זו אינה מפתיעה כל עיקר; השיח הישראלי הנשלט על ידי השיח הביטחוני והלאומי מטשטש ומדחיק סדר יום חברתי-כלכלי. הספר עוקב אחר בניית "הבית" לתהליך הייצור ולעובדים במפעל הטקסטיל "ארגמן" ביבנה, בתוך קונטקסט של בניית הבית הלאומי ובזיקה לתהליכים הכלכליים-חברתיים שהביאו לפירוקו – תהליכים שלא הותירו חלל ריק אלא מקום אחר, מדינה אחרת.
רסלינג
מאת: טלי חתוקה, כרמל חנני, חן רוזנק, מיכאל יעקובסון, יונתן גת
תיאור: הנוף הוא בכל מקום. אך למרות נוכחותו בכל מקום, הנוף אינו נגיש לכול. עבור תושבי העיר, הטבע נמצא במרחק נסיעה ממושכת. עבורם, השהייה במרחב הציבורי, המלאכותי והמתוכנן, היא המפגש והמגע היומיומיים עם עולם הטבע. ואכן, רשויות מקומיות רבות משקיעות חלק נכבד מהונן בעיצוב המרחב הציבורי כמרחב פנאי ושהות עבור תושביהן. מרחב שמטרתו לספק ניתוק, הפסקה מהמרוץ היומיומי של החיים המודרניים. ארץ-גנים הוא ניסיון לזהות את המאפיינים של תכנון המרחבים הפתוחים בעיר בישראל ולבחון באופן ביקורתי את הגישה התכנונית בתחום אדריכלות הנוף. ספר זה אינו מציע לשנות סדרי עולם אלא לנסות להכיר את המצע הבסיסי של הגנים בעיר, של המרחב הציבורי, ללמוד מה הוא מאפשר וכיצד ניתן להוסיף לו ממדים. אין זו הגישה המקובלת של ביקורת המצאי הקיים, המצאת מושגים, "הדבקתם" למקום ובנייתו מחדש, אלא דרך התבוננות סובלנית יותר המתמקדת בשאלה מה אנו רואים, כיצד כדאי להסתכל על הדברים ומה ניתן להוסיף לקיים או לגרוע ממנו. הספר ארץ-גנים, פרי המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, הוא הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה על הנוף הבנוי בישראל. הספר הראשון, "שכונה-מדינה", ביקש להבין את היחסים התלויים בין המדינה והאזרחים בסביבות המגורים. הספר השני, "עיר-תעשייה", בחן את סביבות העבודה של תושבי העיר, תוך כדי ניסיון לחשוף את היחסים הגלויים והסמויים בין העיר והתעשייה בסביבות העבודה. ארץ-גנים מתמקד ביחסים שבין תושבי העיר למרחב הציבורי. זהו ספר אופטימי. למרות הביקורת בספר על תכנון השטחים הפתוחים בעיר בישראל, ברוב ערי ישראל קיימת מודעות לחשיבותם של הגנים והפארקים בעיר, ורשויות רבות משקיעות הון רב בתחזוקה של מרחבים אלו.
רסלינג
מאת: מיכל משה
תיאור: ניתוקה של האדריכלות הישראלית מהמקום בו היא נמצאת ומתפיסת ה'מקום' הניע מסע ארוך לגילוי השפה האדריכלית המקומית שעקבותיה נותרו בשרידיה של אדריכלות כפרית עתיקה. אדריכלות עממית, בה היו האדם והקהילה מחוברים למקום ולמשאביו הטבעיים, ובה מצאו רחש הים, גובה ההר ושתיקת המדבר את ביטויים. הספר עוקב אחר אדריכלות הכפר והבית הכפרי בתקופות היסטוריות אחדות בחלקו הראשון, מפרק את התמונה הכללית לתבניות אדריכליות, בחלקו השני, למעין מרכיבים בסיסיים בעזרתם ניתן יהיה להרכיב את שפה אדריכלית מקומית בתכנון ובבנייה.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: גלעד שביד
תיאור: מרפסות הן מרחבים ארכיטקטוניים המצויים תמיד בין לבין. מצב ייחודי זה, של בין פנים לחוץ, בין פרטי לציבורי, בין תרבות לטבע ובין קודש לחול, מזמן שימושים רבים ושונים, ומאפשר מגוון תחושות ייחודיות. ספר זה מתחלק לשלושה חלקים. בחלקו הראשון, לאחר הגדרת המרפסת, וסיווגה לסוגים שונים, בוחן המחבר את הסיבות המשוערות להופעת הסוגים השונים של המרפסת, ומתאר בקצרה את המקורות ההיסטוריים של המרפסות השונות. בחלק השני דן המחבר בהשפעות האקלימיות של המרפסות השונות, בתחושות שהן מעוררות, בשימושים הרווחים יותר והרווחים פחות בסוגים שונים של מרפסות, ובהשלכותיהם על עיצוב המרפסת, ובתרומות החברתיות השונות שיש במרפסות. בחלק האחרון, הקצר, של הספר, מנסה המחבר, לאחר דיון קצר בשינויים פיזיים מקובלים במרפסות, לעסוק בעתיד המשוער של המרפסת. עתיד זה מעלה שימושים אפשריים חדשים למרפסות, עיצוב חדש, וכן מעט סוגי מרפסות חדשים.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: ריצ'רד אינגרסול
תיאור: מוניו גיתאי וינרויב (1909 – 1970) נולד בשלזיה, התחנך בברלין ובבאוהאוס דסאו, היגר לארץ-ישראל ב- 1934 והתיישב בחיפה, שבה היה לאחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית והתכנון העירוני והסביבתי בארץ, ומנציגיה הבולטים של מורשת הבאוהאוס בישראל. לאורך 36 שנות קריירה פורה היה וינרויב אחראי (ברוב השנים יחד עם שותפו אל. מנספלד) לבניית שיכוני עובדים בני אלפי יחידות דיור, בתים פרטיים בחיפה וסביבותיה, קיבוצים, מבני תעשייה, מִבני ציבור ומוסדות חינוך; בין השאר לקח וינרויב חלק בתכנון הראשוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם ושל יד הזיכרון לשואה ולגבורה, יד ושם, בירושלים. מאז הפרויקטים המוקדמים שלו, בתי קובייה זעירים לפועלים, ועד לפרויקטים הגדולים יותר של שנות ה-50 , ביקש וינרויב להגשים הלכה למעשה את הרעיונות שלמד ממוריו בבאוהאוס ולשלב בין ערכי התכנון החברתי של הנס מאייר ובין אמנות הבנייה הקפדנית של לודוויג מיס ואן דר רוהה. עבודותיו מצטיינות בארכיטקטורה "חסרת סגנון" כביכול - הן מתוכננות מתוך רגישות חברתית עמוקה ומתאפיינות בגיאומטריה מינימליסטית, בנוכחות פשוטה וצנועה, בתכנון פונקציונלי יעיל ובארגון חללים ענייני. בהשראת מורו מיס ואן דר רוהה, בחר וינרויב לוותר על "בעיות של צורה" כדי להתמסר ל"בעיות של בנייה", ולהתמקד במעשה הבנייה עצמו, בטיפול בחומר ובתשומת הלב לפרט הארכיטקטוני.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: חסן פתחי
תיאור: "בתים נבנים על ידי האנשים שחיים בהם, והחוכמה היא להשתמש במה שיש". האדריכל המצרי חסן פתחי (1989-1900) היה פורץ דרך מהפכני, שקרא תיגר על עידן הבטון והטכנולוגיה המודרנית, חזר לבנות בבוץ ובחומר בתכנון הומני קהילתי, והשיב לגדולתה את האדריכלות המדברית המקומית של בתי החומר. כך הפך לחלוץ האדריכלות התואמת את תנאי הסביבה. ספרו אדריכלות לעניים היה לתנ"ך של החֲזָרה לטכניקות בנייה עתיקות בבוץ ואדמה, שכן "החומר הוא הדבר הנכון לעטוף בו את האדם." הספר מגולל את קורותיו של פרויקט הבנייה הכפרית שהגה לגורנה החדשה, ורבים בעולם רואים במִשנה הפילוסופית-מעשית הזו את הטקסט המשמעותי ביותר שנכתב בנושא תכנון אדריכלי בר-קיימא. פתחי נוקט בו לשון אישית פרגמטית, כשלנגד עיניו הכפריים המקומיים על משאביהם, הרגלי חייהם והמסורת שהם באים ממנה. בהקדמה הוא כותב: "כיוון שהצעותיי נוגעות בעיקר לאיש הכפר, ספרי מוקדש לו. הייתי רוצה להפנותו לו לבדו, ואני מקווה שקרוב היום שבו יוכל לקרוא ולשפוט אותו בעצמו."
מאת: נילי פורטוגלי
תיאור: “מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“, בניין מרהיב שתוכנן על יד האדריכלית נילי פורטוגלי ונבנה בשנת 1996 בכיכר ביאליק, הוא הבניין העכשווי היחיד שהתוסף לאזור ייחודי זה בלב לבה ההיסטורי של העיר תל אביב  “עצמת נוכחותו של הבניין בסביבה טמונה דווקא במידה שהוא משתלב בה ולא במאמצים להיות נבדל ממנה, על ידי יצירת אייקון אדריכלי. יחד עם זה שמירה על רוח סביבה קיימת אינה בהכרח חזרה פנטית על שפתה האדריכלית של אותה סביבה“. כיכר ביאליק היא עולם בזעיר אנפין של תולדות האדריכלות של העיר תל אביב. כאן אפשר למצוא סגנונות אדריכלות משנות העשרים של המאה העשרים - תקופת האדריכלות האקלקטית - דוגמת הבניין הראשון של עיריית תל אביב ובניינים משנות השלושים, אז היה הסגנון הבין־לאומי “הצעקה האחרונה“. הספר נועד לעורר דיון ציבורי בשאלות המאתגרות את הקהל הרחב ואדריכלי המאה ה־ 21 בנוגע לדרך ההתערבות של אדריכלות עכשווית בסביבה קיימת בכלל ובסביבה בעלת ערך היסטורי בפרט, באופן שיכבד וישמר את הקיים. מה שמייחד את עבודותיה של פורטוגלי, ובכלל זה בניין "מרכז למוסיקה וספריה ע"ש פליציה בלומנטל" הוא שגם החדש והמודרני ביותר נראה כאילו היה קיים כאן מאז ומעולם. טענתה של פורטוגלי היא כי כדי לשנות את פני הסביבה וליצור בניינים שנרגיש בהם ואִתם “כבתוך ביתנו“ אין מדובר בשינוי של אופנה או סגנון אלא בצורך באימוץ תפיסת עולם הוליסטית חוצה תרבויות אשר תחליף את תפיסת העולם הפרגמנטרית הנמצאת בתשתית דרכי החשיבה הקיימות. “מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“ מייצג יותר מכל בניין אחר שתכננה פורטוגלי את תהליך התכנון הייחודי שלה ואת הפרשנות שלה לתפיסת העולם ההוליסטית ופנומנולוגיה באדריכלות. תפיסת עולם הנמצאת בשנים האחרונות בחזית השיח המדעי והקשורה בקשר הדוק לפילוסופיה הבודהיסטית.
מאת: Nili Portugali
תיאור: The book aims to trigger a public discussion regarding central debates, challenging the general public and 21st-century architects, as how should contemporary architecture intervene within an existing environment in general and the one with a significant historical value in particular, respecting and preserving the existing one.What is unique in Portugali's work (including in this building) that even the most modern buildings look as if they’ve been there forever. Portugali argues that in order to change the feeling of the environment and create buildings we really feel "at home" with and want to live in, what is needed is not a change of style or fashion, but an adaptation of a holistic and crosscultural worldview that will transform the mechanistic worldview underlying current thought and approaches. The Music Center and Library, more than any other building designed by Portugali expresses her unique planning process and her particular interpretation of the holistic phenomenological worldview. A worldview which stands in recent years at the forefront of the scientific discourse, and is tightly related to the Buddhist philosophy. 
מאת: איל ויצמן
תיאור: בחצי המאה שחלפה מאז כבשה ישראל ב- 1967 את הגדה המערבית, את חצי האי סיני ורצועת עזה ואת רמת הגולן, כיסו דורות של אנשי צבא, מתיישבים, אדריכלים, מתכננים, פוליטיקאים ומשפטנים את מפות השטחים הכבושים בנקודות, בקווים ובשטחים. הם קבעו בסיסים ונקודות יישוב, סימנו כפרים ובתים להריסה, חסמו צירים ודרכים, התוו כבישים, חזיתות וגבולות, פרסו מחסומים, גדרות וחומות הפרדה, הגדירו שטחים צבאיים, אדמות מדינה, שטחי שיפוט ואזורי חיץ. הם שינו את פני הארץ ללא הכר. ארכיטקטורת הכיבוש שהם יצרו היא מפעלם המשותף. כפי שמראה החוקר והאדריכל איל ויצמן בספר פורץ–דרך זה, כדי להבין לעומקו את המרחב החדש שיצרה ישראל בשטחים הכבושים, אין די בייצוגים הדו–ממדיים הרגילים. הארכיטקטורה של מפעל הכיבוש, השליטה וההתיישבות האדיר שכוננה ישראל בשטחים הכבושים היא תלת–ממדית, מרובדת, גמישה ומגוונת. על אף חזותה הכאוטית, היא מתוכננת להפליא. היא צומחת מבטן האדמה, שם היא יונקת את מאגרי המים התת–קרקעיים, תרה אחר ממצאים ארכיאולוגיים וחופרת מנהרות; היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, הורסת ובונה, נתלית בחוקי הקרקע העות'מאניים, מנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, משנה אותה בהתאם לצרכיה ואף מייצרת טופוגרפיה מלאכותית חדשה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות; אך טבעי הוא שבארץ רב–מפלסית (אך חד–סטרית) זו נכבשו גם המרחב האלקטרו–מגנטי המרשת את פני הקרקע באנטנות (שבמהרה עתידות להפוך למאחזים) והמרחב האווירי והחללי השוקק כלי טיס בלתי–מאוישים, מסוקים, מטוסים ולוויינים שמקיימים שגרה מתמדת של שליטה, מעקב ותקיפה. ארץ חלולה עוקב אחר התפתחותם של הרעיונות הארכיטקטוניים שסייעו להביא את הכיבוש הישראלי, כדברי קצין ישראלי בכיר, ״לרמה של אמנות״: כיצד חוק עזר עירוני שנקבע על ידי מושלה הצבאי הראשון של ירושלים מטעם המנדט, רונלד סטורס, אפשר לישראל להפוך את אבן הגיר לדבק הקדוש שיאחה את קרעי ירושלים המאוחדת; כיצד חילוקי הדעות האסטרטגיים בין הגנרלים על אופני ההיערכות הצבאית מול הצבא המצרי בתעלת סואץ השפיעו על עיצוב מדיניות ההתיישבות בגדה המערבית; כיצד עשה הצבא שימוש בתיאוריות פוסט–מודרניות רדיקליות כדי לרענן את תורות הלחימה שלו; ובעיקר כיצד, בתוך חמישים שנה, הפך מפעל הכיבוש הישראלי לצורה מתוחכמת ויעילה של אפרטהייד אנכי.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: עמית גיש
תיאור: "חורבות מן ההווה" משרטט את מסלולי הנדודים של בונקרים צבאיים, שמאז ראשית המאה העשרים משוטטים בהתמדה על פני הגלובוס: בונקרים שראשיתם בדרום אפריקה של מלחמת הבורים ואחריתם בחומת ההפרדה שהקימה ישראל לאורכם של השטחים הכבושים, ואשר בתווך הוקמו באלפיהם לאורך גבולות צרפת, אנגליה וגרמניה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובפנים הארץ של אלבניה תחת שנות הדיקטטורה הקומוניסטית. על־אף שסימנים של הרס והזנחה גורמים להם להיראות כשרידיו של עידן קדום, הבונקרים הללו הם חלק בלתי נפרד מתקופתנו אנו: תוצר של פורענויות המאה העשרים, חלל שבו מהדהדים עדיין קולותיהם הנשכחים של אלו שאכלסו אותם, ושל אלה שנגדם הופנו. בהכילם את עוביו של החומר ואת פגיעותו לנוכח הזמן, הבונקרים הם נופים ארכיטקטוניים של יופי מוזר, שובה לב; צורה אסתטית יקרת ערך, השופכת אור על פגיעותם ועל שבריריותם של מפעלות האדם, כדי לפתוח, מתוך החורבן והאלימות, אפשרויות חדשות של עבודת זיכרון.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: תמר ברגר
תיאור: יער של צמודי קרקע, עם גג רעפים אדום וגמלון וחלונות אנייה וחצר מרוצפת ועמוד כדורסל וכד חרס גדול ואורן לימוני וחניה ורחובות ששמותיהם שמות פרחים. או שורה של וילות מגודרות היטב, הנגלות באורח חלקי בלבד ורק בהצצה, עם גג רעפים כחול ושוב חצר מרוצפת ואורן לימוני וברֵכת שחייה. או מרחבים גיאומטריים של בתים דו־ או תלת־ או שמונה־ או תריסר־קומתיים או יותר, בתוך ערים ובשוליהן, לאורך כבישים רחבים וכיכרות, בין פארקים וגנים. וגם מערכות של דרכים ואולמות אירועים ותחנות דלק וקניונים ומרכזי תעסוקה ואתרי בילוי ומרכזי ספורט ופארקים. ודֶקים מעץ ומרצפות אקרשטיין ורהיטי גינה של כתר פלסטיק. תמר ברגר  יוצאת מן החוויה הפרוורית הביוגרפית שלה ומשוטטת באוטוטופיה, המרחב הישראלי הפרוורי של זמננו: מרחב מופרט, מבוסס מכונית, מתפשט והולך וניכר מאוד לעין. בסדרה של נסיעות, המובילות בתורן לעצירות ולהרחבות תאורטיות, היא מתארת ומנתחת את המרחב הזה, בניסיון להבין אותו לעומקו ובאמצעותו להכיר עוד זווית של הישראליות
הקיבוץ המאוחד
מאת: פרדי כהנא
תיאור: הרבה נכתב על הקיבוץ, על הכלכלה, החברה, התרבות והחינוך שלו ועל חלקו בבטחון הלאומי ובקביעת גבולות המדינה וההתיישבות; מעט מאוד נכתב על הייחודיות המרחבית של הקיבוץ בפרט, ועל ייחודיותה של ההתיישבות העובדת בארץ ישראל בכלל.
הקיבוץ כמרכיב חוץ-עירוני עודנו רלוונטי כחלופה לעיר כפי שהתפתחה מאז המאה ה-19. אין די ביצירת יישובים קהילתיים פרווריים - יפים ונוצצים ככל שיהיו.כדי ליצור חלופה אמיתית לעיר נחוצה סולידאריות קהילתית שיתופית, כלכלית ותרבותית; לא כקומונות אליטיסטיות, אלא כרשת קהילתית דוגמת המועצות האזוריות כפי שהתפתחו, המאחדת חקלאות עם תעשיה, מושבים, כפרים ויישובים קהילתיים ואפילו עיירות כמרחב חלופי ובר-קיימא המספק שירותי חינוך, רווחה, צריכה ותרבות כישות ייחודית.
לא עיר לא כפר - האדריכלות של הקיבוץ באה להציג חלופה זו ולשמש מקור השראה לעתיד, בתקווה שיהיה אפשר ללמוד ממנה. יחד עם זאת הספר בא לתעד, ובכך גם "לשמר", את תולדות התכנון האדריכלי הקיבוצי, מעשה שהיה, ולהעריך אותו כמות שהוא: תופעה ייחודית במינה: תופעה מרחבית, תכנונית ואדריכלית, אך מעל הכול אנושית, הנקראת: קיבוץ.
מאת: עפרה טנא
תיאור: ספר זה מתחקה אחר הדרך שבה השפיעו שגרת חייהם המוצנעת וסדר-יומם של מהגרים ממזרח אירופה ומרכזה על ההוויה הפרטית של "הבית התל אביבי" טרם הקמת המדינה (1948-1924).
הוא תורם פרשנות נוספת ונועזת להבנת תהליך יצירתה של תרבות אשכנזית מקומית, שהיתה לתרבות ההגמונית בחברה הארץ-ישראלית ועיצבה את המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית לאורך שנים ארוכות.
הספר מאיר באופן ביקורתי את מה שניתן ללמוד על החברה מהתנהלותם היומיומית של אנשים במרחב הפרטי והאינטימי שלהם.
הוא מגדיר מחדש את הבית בתל אביב כ"מקום ממוגדר" שעוצב על ידי עבודת הנשים וכאתר של התנהלויות שגרתית ושל ג'סטות תמימות לכאורה שנקטו המהגרים בביתם ובסביבתם.
"האדם הראוי", טוען הספר, יצא מן "הבית" אל המרחב הציבורי ומוסדותיו (בתי הספר, תנועות הנוער, הארגונים הטרום צבאיים) כשהוא או היא כבר "מתורבת", כלומר טעון במחוות גופניות ובנורמות התנהגותיות שעשו אותו ל"אדם מן הישוב" וגישרו על הבדלים ופערים מעמדיים, על מחלוקות פוליטיות קשות ועל הבדלי מוצא ושפה ("רוסים", "פולנים", "יקים").
בבית, מסבירה המחברת, עפרה טנא, החל התהליך בו עוצבה "האשכנזיות" כתרבות משותפת ודומיננטית.
הספר מתבסס על שורה ארוכה של מקורות: כחמישים ראיונות עומק עם מי שעדיין זוכרים את התקופה וכן קריאה אנתרופולוגית בספרי-יעץ, בעיתונות ובכתבי עת מקצועיים בנושאי חינוך, נישואין, היגיינה, בריאות ובישול, לרבות בחינה של פרסומות, שהיו ביטוי לחלומות ולשאיפות הצרכניות באותה תקופה מעצבת.
כל אלה סייעו בהרכבת פאזל חברתי ותרבותי שחלקיו עדיין מגדירים את אופיה של הבורגנות הישראלית העכשווית.
הד"ר עפרה טנא עוסקת בסוציולוגיה של חיי היומיום. היא הקימה ומרכזת את פרויקט "מאגר הזיכרונות מחיי היומיום בארץ" שתחת חסות מכללת בית ברל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: טובי פנסטר, חיים יעקובי
תיאור: ספר זה מכנס מאמרים פרי עבודתה של סדנת חוקרים בינלאומית שהתקיימה במכון ון ליר בירושלים בדצמבר 2006.
במסגרת הסדנה ניהלו המשתתפים דיון רב-תחומי ביחסי הגומלין בין זיכרון והשכחה לבין בניית המרחב ועיצובו לכדי מציאות פיזית שבה מתנהלים חיי היומיום של קהילות שונות. המאמרים שבספר מנתחים מקרים מישראל וממקומות אחרים בעולם: ניו יורק, נתיבות, סאול, עכו, דקאר, תל אביב--יפו, קהיר, ירושלים ועוד.
על אף ההבדלים הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והדמוגרפיים בין המקרים, יש כמה קווי דמיון ביניהם הנוגעים לתהליכי הבניית הזיכרון (ומכאן גם הבניית ההשכחה) ובניית המרחב.
קווי דמיון אלו משמשים פתח לדיון תיאורטי על המנגנונים התכנוניים אשר מעצבים את המרחב העירוני.
מנגנונים אלו נתפסים כמקצועיים, רציונליים וניטרליים, אך אינם אלא נדבך נוסף ביחסי הכוחות המיתרגמים לעשייה קונקרטית.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: ריכרד קראוטהיימר
תיאור: חיבורו של ריכרד קראוטהיימר על האדריכלות של בתי-הכנסת בימי-הביניים באירופה נחשב ספר קלאסי בתחומו.
מחברו, חוקר מעמיק ומקורי בתולדות האדריכלות והאמנות של ימי-הביניים, דן כאן במקומה של אדריכלות בתי-הכנסת בהתפתחות האדריכלות הימי-ביניימית הכללית, ועם זאת הוא מחפש את היסודות הסגוליים בבנייני-הכנסת.
תשומת-לב רבה מקדיש קראוטהיימר לשאלה אם הבניינים שהוא דן בהם משקפים את התפקידים של בית-הכנסת בתרבות היהודית של ימי-הביניים.
מוסד ביאליק
מאת: מוקי צור, יובל דניאלי
תיאור:  "לבנות ולהיבנות בה" הוא אלבום מעוצב, ובו מידע היסטורי ותצלומים על תולדות תכנון החצר הקיבוצית ועל משנתו האדריכלית של שמואל מסטצ'קין.
במשך עשרות שנים אנחנו רואים איך קיבוצינו לובשים ופושטים צורה, גדלים ומתרחבים, מוציאים ישן מפני חדש - אוהל מפני צריף, צריף מפני בטונדה, בטונדה מפני בית לבנים, וגו' - ומוסיפים בתי מידות, ומותחים מדרכות, ומרצפים כיכרות, ושותלים מדשאות, ונוטעים עצים (ומציבים אנדרטאות).
וכל השנים האלה איננו מעלים בדעתנו כי כל העשייה הקדחתנית הזאת אינה איזו קפריזה של ועדה, או של "אחראי בניין" מקומיים, אלא יש היגיון ארכיטקטוני מאחוריה, ותוכנית, ופילוסופיה ותפישת עולם. אנחנו, תאמינו - גם אם לא תמיד, ולא בכל קיבוץ זה עדיין ניכר - חיים בתוך יצירה ארכיטקטונית מקורית ומהפכנית בהחלט. ראשונים היינו (כלומר, הורינו) לרעיון השיתופי, וראשונים לעיצוב חצר שנתפרה על-פי צרכיה של חברה עובדת ומתפתחת, "חברה, השבה אל יסודות בראשיתיים, שביקשה להפנות עורף לקישוטי העוטף את הבטוח, ולהתחבר אל האלמנטארי, לוותר על הפולחן היודע את פרטיו הבלתי-משתנים, לממש עצמה בעבודה השואלת פשרה והישגיה...
מבחינות אלה, המפגש בין הקיבוץ לבין תפישות מסוימות שהתפתחו בארכיטקטורה המודרנית, היה מפגש אמיתי, שהושם בו דגש על הרצף שבין המלאכה, הבינוי והתכנון; על החיפוש אחר המנוער מקישוט ועל החתירה לאלמנטארי, הגונז בתוכו ערכים אסתטיים ומקרין אותם דרך המעשה הפונקציונאלי...".
הניתוח הזה לקוח מאלבום מהודר, "לבנות ולהיבנות בה - אדריכלות הקיבוץ בישראל" (הוצאת הקיבוץ-המאוחד, בסיוע קרן מרדכי קרייתי, על-פי חומרי ארכיון של יד-יערי. עריכה: יובל דניאלי ומוקי צור), שראה אור בימים אלה ומבליט את פועלו של שמואל מסטצ'קין ז"ל, מהבולטים באדריכלי הארץ, שלאורך שנים שימש כאדריכל ראשי במחלקה הטכנית של הקיבוץ-הארצי.
טביעת ידו של שמואל ניכרת בעשרות מבנים, מסוגים שונים, שתכנן בקיבוצים (ולא רק בהם - גם בית התנועה בתל-אביב, למשל, הוא תכנון שלו), והם תופסים מקום נכבד - בתצלומים, בפרוגראמות ובסקיצות - באלבום שלפנינו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: צבי ברונו
תיאור: "ספר זה תכליתו להראות שייחודה של האדריכלות הוא החלל, המקומות הריקים האצורים במבנים ובאזורים עירוניים; שחללים אלו משקפים את חייה החברתיים של תקןפה מסוימת, את אורח חייה ושאיפותיה; ולבסוף, שבחללים אלו מתגלמת אישיותם היוצרת של האדריכלים" (תרגם מאיטלקית חיים ורדי; צירף פתח דבר, מרדכי מרטין בובר).
מוסד ביאליק
מאת: יוסי קליין
תיאור: חיבור זה בוחן בכלי מחקר ארכיטקטוניים-היסטוריים, וגיאוגרפיים-היסטוריים, את השינויים שחלו בפני העיר, במגמות התכנון, הבנייה, ההרס, השימור, המודרניזציה והאמריקניזציה של המרחב העירוני והארכיטקטוני התל אביבי עד לאמצע שנות השישים של המאה העשרים.
במוקד הספר - ניתוח תהליכים שהובילו לראשית ה"אמריקניזציה" של המרחב התל אביבי שתחילתה בפועל, כך נטען בחיבור זה, בחודש יולי 1959, עת נהרס בניין גימנסיה "הרצליה", מבנה בעל חשיבות היסטורית ללא שיעור, ואחד מסמלי התחייה הלאומית-ציונית בארץ ישראל. מחליפו הוא גורד השחקים הישראלי הראשון, "מגדל שלום מאיר", בניין מסחרי גבוה וגדול ממדים, שסגנונו גלובלי.
כרמל
מאת: אריה פלד
תיאור: ד"ר אריה פלד בוחן בספרו את הניכור הטבוע בנוכחות המרחבית של רבים מהמקורות בסביבת החיים שלנו, ואת המפגש הישיר, הבלתי אמצעי והראשוני אתם, ומציע את התהליך [אני-מקום] כדרך ליצור מקומות שנוכחותם המרחבית תמצה את שפעת החיים הגלומה בהם, מקומות שיגבירו את יכולתנו לחיות חיים מלאים. בהמשך הוא מציע את ה [גן-לגור-בו] כמקום אנושי הנכון לחברות של ראשית האלף השלישי.
ד"ר אריה פלד, לשעבר חבר סגל בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, פרש לאחרונה כדי להקים אדריכלות הומניסטית. הוא עוסק בעיצוב גנים [גנים-לגור-בהם] וייעוץ ליחידים, זוגות וחברות כיצד לעצב מקומות שיהיו נכונים עבורם - שישפרו את יכולתם לחיות חיים מלאים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
הצג עוד תוצאות