נמצאו 911 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דוד טנא
תיאור: במרכזו של ספר זה עומדת תורתו התחבירית של גדול המדקדקים העבריים בימי הביניים, ר' יונה אבן ג'נאח, שחי בערים קורדובה וסרגוסה שבספרד במחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה. יסודו של הספר בחיבור גמר לקבלת התואר השני שהגיש המחבר לאוניברסיטה העברית, ובו עסק בכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לאבן ג'נאח.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי מישור
תיאור: בספר הזה מתוארת לשונו העברית של פעוט בין תקופת המלמול לתקופה שלשונו מגלה סימני היערכות ממש. התיעוד הלשוני של הנחקר מתייחד בשלבים בעלי אפיונים פונטיים מוגדרים. בעוד התפתחות הלקסיקון היא הדרגתית, בהתפתחות הפונולוגית ניכרות "תחנות" מגובשות שבהן זו מתייצבת ומשתהה, וקובעת את אופי הלשון של הפעוט לתקופת מה. תקופת המעקב חוּלקה לשישה שלבים, מגיל שנה וחצי עד שנתיים וחודשיים. התיעוד נעשה מלכתחילה לשם הזיכרון המשפחתי ולא לשם מחקר; אף על פי כן לאחר ארבעים שנה של שהייה בשלה ההכרה שיש בחומר שנאסף כדי תרומה למחקר. ביכורים מן הספר שבדרך הוצגו בהרצאה "שלוש תופעות בלשון המוקדמת", הנספחת לספר.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אלכסיי אליהו יודיצקי
תיאור: במאה השלישית לסה"נ חיבר אב הכנסייה אוֹרִיגֶנֶס את המשושֶה – הקספלה (Ἑξαπλᾶ), נוסח המקרא בשישה טורים. בטור השני מופיע תעתיק של הנוסח העברי באותיות יווניות. הספר שלפנינו עוסק בדקדוק הניב העברי שנשתמר בתעתיק היווני שבטור השני. החיבור השלם של המשושה אבד, אך בשנת 1894 גילה הקרדינל ג'ובָני מֶרְקָאטִי פָּלִימְפְּסֵסְט (כתב יד מחוק) של החיבור בספרייה האמברוזיאנית במילאנו. בקטעים שנתגלו נמצאו בטור השני כאלף מילים עבריות מתועתקות באותיות יווניות. גרסה זו של תעתיקי הטור השני באה ממקור אחד ומשקפת נאמנה את הניב העברי שנהג בפי המתעתק או בפי מי שקרא לפניו. הספר דן בתורת ההגה ובתורת הצורות של ניב העברית המשתקף בתעתיקים אלו: מוצע בו תיאור שיטתי ראשון של דקדוק התעתיקים וביאור כל תיבה המזדמנת בפלימפססט של מרקאטי, וכן מוצעים פתרונות מקוריים לכמה וכמה ענייני דקדוק במסורת זו שהיו סתומים עד כה. בכל עניין ועניין נבדקה תחילה המסורת מתוך עצמה, והתוצאות הושוו לבסיס המשותף של העברית המשוחזר מכלל מסורות העברית וללשונות השמיות. מן הדיונים בספר נחשפת מסורת עברית קדומה וייחודית הדומה למסורות האחרות אך גם שונה מהן בכמה עניינים מהותיים מתחום ההגה והצורות.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: תמר גוז'נסקי
תיאור: המאבקים החברתיים שפרצו ביוזמת מזרחים ואלה שהתאפיינו בשיעור גבוה של מזרחים תופסים מקום חשוב בתולדות המאבקים העממיים בארץ. ספר זה עוסק בפרק בהיסטוריה החברתית שטרם נחקר לעומק: מערכות של מזרחים בהן השתלבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. פרקי הספר מראים כיצד פעילים מטפחים במאבקים עממיים קונקרטיים אחדות מעמדית של כלל המנוצלים, המדוכאים והמודרים, ללא הבדל מוצא, ובו בזמן מתגייסים ומגייסים למאבקים נבדלים וייחודיים של קבוצות שונות הסובלות מאפליה. מורשת זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעוני הזרמים המכונים פוסט־קולוניאליים ופוסט־מודרניים, אשר מקדמים "שיח זהויות" והפרדה על פי זהות לאומית, עדתית, מגדרית וכו'. ספר זה מציג לראשונה מפרספקטיבה רחבה את המערכה העממית של תושבי המעברות בשנות החמישים, בהנהגת קומוניסטים שעלו מעיראק, ואת העימותים עם הממסד המדכא של מפא"י ועם מפלגת חרות; את המערכה הציבורית שניהלו תושבי שכונות העוני בתל־אביב־יפו בשנות השישים בתביעה "דירה תמורת דירה"; את החיבור בין הפנתרים השחורים ומאבקיהם ובין מק"י, ואת השתלבות הפנתרים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), שנוסדה בשנת 1977. בספר זה ממשיכה המחברת את הדיון במציאות החברתית והפוליטית בפלשתינה ובישראל שניהלה בספריה הקודמים: "בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (פרדס, 2014); "לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי" (פרדס, 2013); "קום התנערה! אליהו גוז'נסקי – כתביו ועליו" (פרדס, 2009 ,עורכת); "בעד הנגד!" (2009 , עורכת, עם אנגליקה טים); "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (1986); "עצמאות כלכלית כיצד?" (1969).
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוסף אבינון
תיאור: יוסי אבינון הוא אדם, איש פשוט הליכות, סבא לחמישה נכדים ונכדות, אוהב ספר, מחנך, חוקר, מרצה פופולרי ודוקטור לפילוסופיה של החינוך (כן, בסדר הזה). זהו ספרו השישי.
לדעת יוסי אבינון על שלושה דברים העולם עומד: על אהבה, על ספרים ועל מוזיקה. אהבה כדי לתת ולחבק, מילים כדי לכתוב וליצור וצלילים כדי לדמיין ולעוף. ספר זה קורא למורים ולתלמידים לשתף ביניהם פעולה כדי לברוא חינוך אחר — חינוך שיש בו משמעות. אך קריאה כזו זקוקה לכיוון, לתוכן, לחזון. הספר הזה מנסה להציע חזון, שבמרכזו נמצאים מורים שנותנים מקום לתלמידים.
אפשר לנסח אותו כך: יש לי חלום, שמורים לא יכתבו על הלוח, ותלמידים לא יכתבו במחברות, וכי הכול ייכתב לטובה בחוויות מלאות משמעות. יש לי חלום, שמורים יכינו מערך שיעור ויסטו הרחק ממנו במהלך השיעור. שהם לעולם לא "יספיקו את החומר" ותמיד יפליגו ל"חומרים" חדשים. יש לי חלום, שמורים יביעו את עצמיותם בהוראה ובלמידה, ואילו תלמידים יביעו את עצמיותם בלמידה ובהוראה, בבחינת גם תלמידים מלמדים וגם מורים לומדים. יש לי חלום, שמורים יאמרו לתלמידיהם "למדתם כי לא לימדנו, רק תמכנו".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: משה בר אשר
תיאור: בספר הזה מכונסים שלושה עשר פרקי מחקר ועיונים אחרים בעברית החדשה. שבעת הפרקים הראשונים מציעים עיונים העוסקים בעברית המתחיה והחיה, הכתובה והמדוברת, ובעשייה בה. מקום חשוב בעיונים האלה תופסות פעולותיהם של שני המוסדות שקיבלו על עצמם את מלאכת העשייה בלשון ובהכוונתה: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית, ולא פחות מזה נידונו פעולותיהם של סופרים ושל עושים אחרים בלשון החיה – הכתובה והמדוברת.
שלושת הפרקים הקצרים ח–י יוחדו לשני ספרים של שני סופרים ולמקצת ממפעלותיו של חוקר שעשה למען העברית, ושלושת הפרקים יא–יג עוסקים בהיבטים שונים של הוראת העברית כיום ובמקצת מתוצאות מעשי ההוראה ומחדליה בדורנו.
בכל העיונים האלה באה לידי ביטוי השקפתו של המחבר כי בחקירת העברית החדשה יש לשלב את העיסוק בדרך התיאורית עם התבוננות בזיקתה למורשת הדורות, שהיא קו ברור ומרכזי בהתגבשות כל סוגותיה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: הני זובידה, רענן ליפשיץ
תיאור: עצור – אין גבול! עוסק באופן רחב ורב-תחומי בנושא הגבולות ובמה שנקרא "פרדוקס הגבולות": היעדר גבול פיזי-מדיני מוסכם לצד ריבוי גבולות בתוך החברה עצמה. חלפו כבר שבעה עשורים מאז הקמתה של מדינת ישראל, וגבולותיה הפנימיים והחיצוניים טרם הושלמו. מצד אחד הגבול הגיאוגרפי נמצא במחלוקת משולשת תמידית: פנימית-ישראלית, ישראלית-פלסטינית ובין-לאומית, ומצד שני הגבולות הפנימיים-חברתיים מתעצבים פעם אחר פעם, שוב ושוב, כמעט על בסיס שנתי, בשל השינויים התכופים במבנה החברה ותהליכים חברתיים מהירים. כיצד מצב זה משפיע עלינו כחברה? מהן המשמעויות הבינלאומיות של המציאות הזאת? מאמרי הספר משרטטים תמונה מורכבת למדי המראה שגבולותיה החיצוניים והפנימיים של מדינת ישראל הושגו, עוצבו, ועדיין מעוצבים, על ידי קברניטי המדינה ועל ידי האליטות השולטות, בשרירות ובכוחנות, הן כלפי שכנינו במרחב הגיאוגרפי הן כלפי הקבוצות החלשות במדינה. שיטות אלו, האופייניות לאזורי סְפָר, אינן מקובלות במדינות מתוקנות, ולכן האתגר המרכזי שעליו מצביעים כותבי המאמרים – איש איש בדרכו – הוא תיקון המצב על ידי השלמת גבולה החיצוני של המדינה וביטול תופעת הטשטוש והפערים הסוציו-אקונומיים בין קבוצות אתניות/לאומיות/מגדריות/גזעיות ועוד, אשר מאפיינים את גבולותיה הפנימיים.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספר עוסק במקומו של תכנון הלשון בעברית המודרנית. חלקו הראשון דן בפעולות לא רשמיות של תכנון לשון שפעלו יחידים אשר ראו בעברית לשון לאומית. הוא מציג את היזמות ואת המאמצים להחיות את העברית בדיבור בארץ ישראל בשלהי המאה התשע עשרה ואת הניסיונות לעשותה כלי תקשורת עיקרי ובכך להשפיע על מעמדה בחברה. חלקו השני של הספר מתמקד בהחלטות ובעקרונות הפעולה של המוסדות המרכזיים לתכנון הלשון בישראל: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית. מוסדות אלו הופקדו על הכוונת דרכי התפתחותה של העברית החדשה, על פיתוחה ועל הכשרתה לחיים המודרניים בכל ההיבטים. מקום נרחב ניתן בספר לדיון בדרכי התצורה של המינוח המקצועי שהאקדמיה ללשון העברית מחדשת או מאשרת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: ניסן ברגגרין
תיאור: בספר זה כונסו חיבוריו של ניסן ברגגרין שעניינן חקר הלשון עם תוספות ותיקונים שהכניס בהם לאחר פרסומם. "עבודות" שהתפרסמו גם בבמות מחקר אקדמיות, גם ב"לשוננו לעם" ובעיתונות עממית וגם ב"מכתבים למערכת". פריסת הפרסומים בבמות השונות והמגוונות מקורה באמונתו של המחבר שיש להדריך הן את "מתקני הלשון" – לעיין גם בכל מקורות הלשון המאוחרים למקרא – הן את הקהל הרחב, שלא יראה בכל פסיקה של ה"מתקנים" אמת מוחלטת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אהרן דותן
תיאור: חכמת הלשון העברית בימי הביניים אחוזה ושלובה בחכמת הלשון הערבית, בשיטתה הבלשנית, במערכת המושגים שלה ובמינוח. האם זה היה המצב מתחילתו והאם גם ראשית צמיחתה של המילונאות העברית נעוצה בהשפעת הערבית? המסקנה העיקרית של הספר היא כי ראשיתה של חכמת המילים העברית נטועה במסורה וקדמה להשפעת הערבית ולחסות המתודה הערבית.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: חיים א' כהן
תיאור: שנות המחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה מבשרות תמורה גדולה בתולדות התרבות היהודית ועמה בתולדות לשונה של תרבות זו – הלשון העברית. תנועת ההשכלה, הנאורות, אשר הכתה שורש בארצות מערב אירופה הביאה להתעוררות דומה גם בקרב יהודי ארצות אלו והביאה בכנפיה מהפכה רעיונית של ממש המקבלת את ביטויה במה שידוע בתולדות עם ישראל כ"תקופת ההשכלה".
המשכילים הראשונים, מוליכיה של תנועה חדשה זו, ראו כבר בראשית דרכם צורך דחוף בהחייאת השפה העברית הכתובה. ספרות עברית חדשה באה לעולם ולצדה כתיבת דברי מחקר, פובליציסטיקה, ועוד, וכל אלו דרשו כלי ביטוי שהעברית בת הזמן, אותה עברית התחומה בדלת אמותיו של בית המדרש הישן, לא הייתה מסוגלת לספקם. זו ראשיתה של התמורה בתולדות הלשון העברית העומדת ברקעה של מה שמקובל לכנות "הלשון העברית החדשה".
מפנה של ממש בתוך התקופה הזאת גופה ובתולדות הלשון העברית בכללה בא בסוף המאה התשע-עשרה. "נוסח" חדש של כתיבת ספרות עברית בא לעולם והוא אבי דמותו של הסגנון העברי בן ימינו. במקביל צומח ועולה מעשה חדש המעורר השתאות: הלשון העברית קמה לתחייה בדיבור פֶּה. מעשה זה, הנקשר בשמו של אליעזר בן-יהודה, קשור קשר אמיץ בהתעוררות תנועת התחייה הלאומית של עם ישראל ובצדק הוא נחשב עד היום לאחד מהישגיה הגדולים של התנועה הציונית.
קובץ זה מכנס מבחר מאמרים שיסודם בהרצאות שנישאו ביום העיון המשותף לאקדמיה ללשון העברית ולחוגים ללשון העברית באוניברסיטאות בארץ. הקורא העברי המשכיל המתעניין בלשוננו ימצא כאן מגוון עיונים העוסקים במראה פניה השונים של לשוננו העברית החדשה. מראה פנים זה מואר כאן על צדדיו השונים – היצירה הספרותית, המעשים בלשון והעמדת התקן בה, הדיבור העברי החי בראשיתו ובימינו ועוד – הכול כפי שהעמידו טובי חוקרי העברית בני זמננו.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נתן אפרתי
תיאור: משחלפה שנת השישים להקמת מדינת ישראל, הגיעה העת להתבוננות מעמיקה במעמד הלשון העברית במדינה שבדרך ולאחר הקמתה. במבוא לספר נסקרות בקצרה כמה התפתחויות, הצעות ויזמות שחיזקו את מעמדה הציבורי של העברית בתקופת המדינה שבדרך. בפרקי הספר נבחנת הלכה למעשה ההתפתחות ההיסטורית הערכית והאידאולוגית של מעמד העברית ברשות הרבים – במסגרות ממלכתיות, ציבוריות והתנדבותיות. כמו כן מתוארים מאמציהם של מנהיגים להעמיד את העברית כערך מרכזי בעיצוב דמותה התרבותית של המדינה ומעורבותם ביסוד האקדמיה ללשון העברית כמוסד המופקד בחוק על חקר הלשון העברית ותקנתה. הספר עוסק גם במאבק בהשפעת הלעז בכל שנות המדינה ובמעמד הלשון הערבית בישראל בזיקה למעמד העברית. הספר מבוסס על מקורות ראשוניים: תעודות השמורות בגנזך המדינה, בארכיון האקדמיה ללשון העברית, בארכיון הכנסת ובארכיון בן-גוריון ומאמרים שפורסמו בעיתונים.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נאוה וסרמן
תיאור: בשנת תש"ח, מיד לאחר קום המדינה, עלה על כס האדמו"ר של חסידות גור ר' ישראל אלתר. בכוח אישיותו הכריזמטית הצליח ר' ישראל להחיות מחדש את חצר החסידות, שהושמדה ברובה בפולין והוסיפה להידלדל לאחר השואה בשל הסחף אל מחוץ לגבולות העולם הדתי. הוא גיבש אותה לקבוצה חברתית גדולה, חזקה ודומיננטית בחברה הכלל-חרדית ועיצב אותה כ'חברת קדוּשה', המתרחקת מכל מה שעלול לעורר את היצר המיני, הרבה מעבר למה שההלכה מחייבת.

חסידות גור, החסידות הגדולה בישראל כיום, מונה עשרות אלפים, אך רק מעטים מכירים את אורח חייהם ואת תפיסת עולמם. זהו ספר מסע אל תוככי חסידות ייחודית זו והתחקות אחר אתוס הקדוּשה – הפרישות המינית - המארגן את חיי חסידיה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי, מעצב את דרכי החינוך המיני שניתן בה, את תהליך בחירת בן או בת הזוג, את ההדרכה לקראת חיי הנישואין, את יום הכלולות עצמו ואת יחסי האישות של חסידיה. למונחים כמו אהבה, יצר וחיי אישות ניתנת בחסידות גור משמעות שונה עד מאוד מזו הרווחת בעולם המערבי המודרני. ספר זה הוא פריו של מחקר חלוצי המתאר בפירוט, לראשונה, את תהליך הקמתה של משפחה בחברה החרדית ופורשֹ לפני קוראיו תמונה רחבה של אורח חיים בחצר חסידית בישראל שאינה חולקת עם 'חברת הלומדים' החרדית אורחות חיים וסדרי עדיפות זהים. 'מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שָֹדִי' נכתב במסכת שבת (דף קיח עמ' ב). בריאיון שערכה נאוה וסרמן הסבירה לה לאה (שם בדוי): 'קריאה בשם יוצרת קרבה. את יכולה לבדוק את זה על עצמך. כשאת קוראת למישהי "לאה בואי", ולא "תלמידתי בואי", את כבר מרגישה יותר קרבה. יש אצלנו כל מיני סייגים כדי לא להגיע למצב של קרבה מדי גבוהה. זה מובא כבר במקורות שהיה תנא שקרא לאשתו – ביתו'. מכאן נגזרה כותרתו של הספר: מימי לא קראתי לאשתי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: תמה חלפין
תיאור: הלינה המשותפת הייתה נדבך מרכזי בשיטת החינוך הקיבוצית. אף שחלפה מן העולם, היא עודנה קיימת בשיח הציבורי בישראל, בתקשורת, בסרטים, בספרים ובמחקרים, וכמובן בזיכרונותיהם של בוגריה. בספר היה רע לתפארת תמה חלפין בוחנת את המאבק שניטש על דמותה ומשרטטת את הדימויים הסותרים של הלינה המשותפת: מתיאורה כטוב בעולמות, דרך אלו הרואים בה ניסוי או מעבדה, עד טענות על הפקרה, על הזנחה ואף על התעללות בילדים. חלפין אינה שואלת כיצד ראוי לגדל ילדים או אם הלינה המשותפת הועילה או הזיקה למי שהתחנכו בה אלא עוסקת באופן ששאלות אלה חוזרות ונשאלות. היא מנתחת בסכין מנתחים אנתרופולוגי את עיצוב זיכרון הלינה המשותפת כדימוי ציבורי וכזיכרון פרטי, ובוחנת כיצד אימוצם של מונחים פסיכולוגיים כמו 'טראומה' ו'הדחקה' מעצבים הן את הנרטיב האישי והן את הזהות הקולקטיבית של 'קרבנות הלינה המשותפת'.  מ'מלחמות הזיכרון' הניטשות על דמותה של הלינה המשותפת מהדהד גם היחס לקיבוץ בחברה הישראלית; יחס זה נע בין התרפקות נוסטלגית לביקורת נוקבת, בין שברו של חלום לשמחה לאיד. היחס אל הלינה המשותפת משקף אפוא תהליכים מרכזיים בחברה הישראלית בימינו – ירידת קרנו של האתוס הקולקטיבי-סוציאליסטי, מצד אחד, עלייתו של אתוס אינדיבידואלי נאו-ליברלי, מצד אחר, והשפעתם הכוללת של האתוסים הללו על עיצוב זיכרון וזהות. היה רע לתפארת הוא אפוא ספר על הלינה המשותפת ובה בעת זהו ספר על השיח הפסיכולוגי ועל מקומו בתרבות העכשווית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: מיכאל פייגה
תיאור: על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים הוא עדות להיקף מחקריו של הסוציולוג מיכאל פייגה במרחב ובזמן, ולעומק ניתוחיו. מחקריו, הנפרשים על פני המפה - או המפות - של מדינת ישראל, בוחנים יריעה רחבת אופקים של זהות הישראלים: את אופני הזיכרון המשתנים - האנדרטה, ההנצחה, הריטואל, הטקס והעלייה לרגל – שבאמצעותם הם זוכרים ומנציחים את עצמם; את תפיסות הזמן הארוך של גוש אמונים והזמן הקצר של שלום עכשיו; את תפיסת המרחב הגדול של המתנחלים והמרחב הקטן של החילונים; את המיתוסים המכוננים את חייהם ואת מותם של הישראלים ואת גלגולי הדיאלקטיקה של ישראל הממשית והמדומיינת. כל אלה הוארו אצלו באלומות קטנות שהצטרפו למגדלור גדול. כסוציולוג של החברה הישראלית, עמד פייגה על משמעותם התרבותית של מרחבים חילוניים כמו דיזינגוף סנטר, מיני-ישראל ומגדלי עזריאלי, אתרי אסונות וקברי מנהיגים. הוא בחן את משמעותו של הזמן ההיסטורי 'הגדול' והזמן של יום קטנות, את דרכי הזיכרון וההנצחה של אישים רמי מעלה, טייסים וסטודנטים, מתנחלת ומפגין שלום. הוא חקר קהילות שנוצרו סביב חוויה פוליטית וניתח את תהליכי ההפרטה של החברה הישראלית, את הגלובליזציה כאן ומעבר לים ואת הטראומות והצלקות שנצרבו בחברה הישראלית החל במלחמת יום כיפור, דרך פינוי חבל ימית ועד לרצח רבין. פייגה ליווה בדרכו המחקרית האמפטית והביקורתית תחנות רבות בדרכה המיוסרת של ישראל. הוא היה סוציולוג בין היסטוריונים והיסטוריון בין סוציולוגים. את עיצבונותיה של החברה הישראלית הוא תיעד והנציח את הזוכרים ואת מעשה הזיכרון, את התרבות הפוליטית הרדיקלית הבאה לידי ביטוי במעשה החברתי, ואת מרכיביה של המיתולוגיה הישראלית. ב-8 ביוני 2016 נרצח מיכאל פייגה בפיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: נועה חזן
תיאור: במלאת חמישים שנה לכיבוש הר הבית במלחמת 1967, מבקשים המאמרים המקובצים בספר הנוכחי לבחון בחינה היסטורית, מחויבת ואמיצה את מעמדו של הר הבית כאייקון חזותי מרכזי בזירות תרבותיות שונות בישראל. דרך ניתוח תצלומים, כרזות, גלויות, דגמים, תרשימים ואתרי מורשת, הם מבקשים לחשוף את מרכזיותו של הר הבית, לא רק בקרב קבוצות שוליים דתיות־משיחיות, כי אם גם בזרם המרכזי של השיח הציוני המגדיר את עצמו כחילוני, ליברלי ונאור. לצד שמונת המאמרים, מקובץ בספר אוסף של תצלומים היסטוריים מוכרים ונדירים של הר הבית שנמצאו בארכיונים ישראליים ממסדיים ובאוספים פרטיים, ושימשו השראה למאמרים. הספר כולל גם עבודות צילום עכשוויות המגיבות לאוסף התצלומים ההיסטורי, אשר הוצגו בגלריה לצילום של בצלאל בשנת 2016. כאובייקט, הספר הוא הכלאה בין כמה סוגות: ספר מחקר, אלבום זיכרון וקטלוג תערוכה. הוא מציג מחקרים מקוריים וביקורתיים, אך בו זמנית מבקש לפרוץ את גבולות האקדמיה ולהיות נגיש בשפתו ובצורתו. באסתטיקה שלו הוא מאזכר אלבום זיכרון, ובו בזמן מבקש לערער את סמכותם של אלבומים מסוג זה. הוא קטלוג של תערוכה שגבולותיה אינם תחומים. כל אחד מן המאמרים הנכללים בספר מתמקד בזירה חזותית אחת בישראל ובוחן דרכה את האידיאולוגיות והנרטיבים הממסגרים את הופעת בית המקדש, כיפת הסלע או הר הבית. אולם לא ניתוח אמנותי־סגנוני של הדימויים החזותיים מעסיק את הכותבות והכותבים, אלא תנאי המבט ויחסי הכוח הכרוכים בהתבוננות עצמה, ביצירת הדימויים ובהפיכתם לאייקונים מיתיים ומונומנטליים. המאמרים נוקטים עמדה ביקורתית כלפי האיקוניות של הר הבית, מקלפים ממנו את הדימוי המיתי ועושים לו פוליטיזציה.
מאת: עופר שיף
תיאור: כיצד מתייחסת החברה בישראל, בעבר ובימינו, לקיומם של חיים יהודיים מחוצה לה? האם השקפת העולם השוללת את הגולה קנתה לה אחיזה בתרבות ובהלך הרוח הישראליים, והיא שורש החשדנות והשנאה לזרים ו'לאחרים'? ואולי גלות ובית לאומי אינם בהכרח הפכים, והתפיסה המכשירה ריבוי קולות וזהויות אפשרית בחברה הישראלית? רבים מהמאמרים באסופה שלפניכם מאתרים מגמות ומרחבים חברתיים ותרבותיים בישראל המתאפיינים בזהויות ממוקפות, אך אין זה ברור אם למקפים הקטנים הללו הכוח לערער הגדרות מושרשות של זהות וריבונות ואם בכוחם להעמיד במבחן תפיסות עולם מרכזיות בחברה בישראל. יש הרואים במגמות השינוי הללו איום וסכנה לחברה היהודית הישראלית, ויש הרואים בהם תשתית לדיאלוג פנימי ולצמיחה. כך או כך, הדיון במשמעותם נמצא במוקד גלויות ישראליות: מולדות וגלות בשיח הישראלי. תפיסת הגבולות החברתיים בישראל; מיהם 'אנחנו' ומי אלה ה'הם'; מה משמעותה של ריבונות יהודית; אילו תמורות התחוללו ביחסי ישראל עם יהדות התפוצה; כיצד מתייחסות מדינת ישראל לקבוצות שחיות בה ואינן רוצות להיות ישראליות. על כל אלה ועוד כתבו בספר שלפניכם אבנר בן-עמוס, עידו בסוק, אלון גן, חיים גנז, אליעזר דון יחיא, חנן חבר, מיכל חכם, נסים ליאון, דליה מנור, משה צוקרמן, עמיחי רדזינר, יגאל שוורץ, בתיה שמעוני, יהודה שנהב, שלי שנהב-קלר מתוך נקודות מבט ותחומי דעת שונים: ספרותיים, אמנותיים, הגותיים והיסטוריים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יערה מוגדם
תיאור: מהו מקומם של מוזאונים לאמנות, מדע ומורשת בעיצוב החוויה החינוכית של תלמידי בתי הספר בישראל? מהם התנאים לקיום שותפות בין מוזאונים למערכות חינוך? והאם ישנו ביטוי לכלי החינוך המוזאוניים בהכשרתו של המורה ובעבודתו בכיתה? הספר שיח פדגוגי במרחב המוזאוני: שותפויות בתי ספר ומוזאונים בישראל נותן מענה לשאלות אלו ואחרות. הספר מחולק לשלושה שערים: השער הראשון פורש את הרקע ההיסטורי שהביא ליצירת פדגוגיה מוזאונית בעולם ובישראל, תוך התייחסות לשינויים גלובליים, טכנולוגיים וחברתיים. השער השני מתאר יישומים מיטביים לשותפויות בין מוזאונים ובתי ספר בישראל. מדובר בבתי ספר ומוזאונים שבחרו לראות בביקור במוזאון חוויה מתמשכת, שאוצרת בחובה הזדמנות לחקר וגילוי, לרפלקציה ולחשיבה מרובדת. השער השלישי מציג אופק ליישום החוויה המוזאונית במרחבי חינוך נוספים, ובוחן גיבוש של פרופסיית החינוך המוזיאוני כדיסציפלינת חקר והכשרה.
מכון מופ"ת
מאת: יזהר אופלטקה
תיאור: זה שנים רבות השיח השולט במערכת החינוך מתמקד בהישגים לימודיים, בסטנדרטים פדגוגיים, באחריותיות המורה, בתחרות, בשיווק ועוד. בשיח זה, שרבים רואים כמייצג תפיסות עולם ניאו-ליברליות, נעדר מקומם של הרגשות בתהליך החינוך בבית הספר בכלל ובעבודת המורה בפרט. למותר לציין, כי רגשות שזורים בעולמם המקצועי של המורה והמנהל ומכוונים אותם בעבודתם החינוכית. הספר שלפניכם הוא ניסיון ראשון בשפה העברית לנתח בצורה שיטתית ואקדמית, תחת קורת גג אחת, היבטים רגשיים בעבודתם של אנשי חינוך. הכותבים בספר מאירים באור מחקרי היבטים של הבעת רגשות והדחקתם, דרכי ויסות רגשות ותחושות שמורים ומנהלים חשים במצבים שונים. הקורא נחשף לרגשותיהם של מורים ומנהלים בעתות של שינוי חינוכי, משבר ארגוני ובעיות משמעת, ולומד על מקומם של מגוון רגשות המתעוררים בעבודתם בבית הספר כגון בושה, גאווה, כעס, אמפתיה, אכזבה, חשש ודאגה אכפתית. בספר שלושה שערים: השער הראשון עוסק ברגשותיו של המורה מנקודות מבט שונות; השער השני עוסק ברגשותיהם של מנהיגים חינוכיים - מנהלים חינוכיים, מנהלי בתי הספר ומנהלות גן; השער השלישי מקשר בין התפתחות מקצועית של פרחי הוראה לבין רגשות בעבודת המורה. הדמויות המופיעות בפרקים השונים הן מנהלי בתי ספר יהודים וערבים, מורים, מחנכים, גננות, בוגרי בתי ספר בעבר ובהווה וסטודנטים להוראה.
מכון מופ"ת
מאת: חגית גור זיו
תיאור: הספר מספר את סיפורם של הפדגוגיה הביקורתית, הפדגוגיה הביקורתית-פמיניסטית והחינוך לתרבות של שלום מנקודת ראות תאורטית ופרקטית. הוא שזור בכתיבה אישית ומביא את עקרונות הפדגוגיה הביקורתית עם דוגמאות מהארץ ומהעולם. בין השאר מוצגת בו תורתו של פאוּלו פרֵירֶה, מחנך ופילוסוף ברזילאי שלימד איכרים עניים בברזיל קרוא וכתוב כדי שיוכלו להשתמש בזכות להצביע ולהשפיע. הספר מציג את השפעתן של הוגות פמיניסטיות על הפדגוגיה הביקורתית ומדגים זאת בפרויקטים מן העולם. הוא מצביע על המשותף לשתי הפדגוגיות ומתאר את התמזגותן לאחת; קושר את הפדגוגיה הביקורתית-פמיניסטית לחינוך לתרבות של שלום; ובוחן את הביטוי של חינוך זה בישראל במפגשי יהודים-פלסטינים. הספר מציע מסגרת חשיבתית לחינוך לתרבות של שלום מנקודת מבטה של הפדגוגיה הביקורתית-פמיניסטית מתוך מתן קול ונראות לקבוצות הנדחקות לשוליים ויצירת חינוך משמעותי לכל הילדים והילדות.
מכון מופ"ת
מאת: אילנה מרגולין, מיכל שני, פנינת טל
תיאור: ​ספר זה מציג סיפור מסע; מסע למידה מהותי ועתיר אירועים בן שש שנים של קהילת מפקחות על בתי ספר. המפקחות ביקשו לחשוב מחדש על תפקידן ולעצב מודל חדש ופורץ דרך של תפקיד המפקחת, ובכך להתוות את החזון ואת סדר היום של המחוז שבו עבדו במשרד החינוך. הספר מאפשר לעקוב אחר תהליך התגבשותה של הקהילה המקצועית, תהליך סוער ורווי תהפוכות; אחר תהליכי הלמידה והמחקר העצמי, שנעשו לתרבות רווחת בקרב חברות הקהילה, והתבססו על שזירה מתמדת של התאוריות שהן למדו בעשייתן היום-יומית; וכן אחר תהליכי השינוי שעברו המשתתפות ושהתחוללו בסביבות העבודה שלהן בשדה. התהליך המתואר בספר - שש שנות פעילותה של הקהילה ועוד שלוש שנות הניתוח והעיבוד של הנתונים וכתיבת הספר - הצמיח בסופו של דבר מודל אקולוגי אוניברסלי של פיתוח מקצועי במאה ה-21, מודל המושתת על למידה, על עשייה ועל מחקר במסגרת קהילה מקצועית.
מכון מופ"ת
מאת: ניר מיכאלי
תיאור: אחת לכמה זמן שב ומתלהט הדיון הציבורי בדבר מקומה הראוי של הפוליטיקה במערכת החינוך: האם, ובאילו גבולות, מותר למורים לבטא את עמדותיהם האישיות בענייני חברה ומדינה? האם נכון לעקר את תכניות הלימוד מתכנים ביקורתיים? עד כמה ערים אנו לרבדים של אינדוקטרינציה המסתתרים בין שורותיהם של ספרי הלימוד התמימים לכאורה? לעומת המבקשים לשמר את בית הספר כשדה ניטרלי ו“נקי“ מפוליטיקה, יש הטוענים כי שיח פוליטי פתוח בין מורים לתלמידיהם חיוני לטיפוח חשיבה עצמאית, אמיצה וביקורתית של אזרחים דמוקרטים המגלים עניין מתמיד במציאות שסביבם ומאמינים בכוחם להשפיע עליה. אסופת המאמרים מבקשת להעמיק את המבט בסוגיית מקומו של ”הפוליטי“ בתהליכי החינוך, ההוראה והלמידה. המאמרים, מפרי עטם של אנשי חינוך והגות מובילים, מציעים מגוון זוויות תאורטיות ומעשיות להתבוננות בסוגיה רגישה, סבוכה, מרתקת ואקטואלית זו.
הקיבוץ המאוחדמכון מופ"ת
מאת: אודי מנור
תיאור: במרכזו של ספר זה הקביעה כי קיימת אובייקטיביות, זאת בניגוד לרוח 'הפוסטמודרנית' הרווחת שלפיה אין ולא תיתכן אובייקטיביות, שהרי 'הכול בעיני המתבונן' ולכל אחד 'הנרטיב שלו'. באמצעות 'תרגיל החפץ', השווה לכל נפש, מוכיח הספר כי כל אחד מאתנו תלוי בעצם קיומו החומרי-כלכלי בזולת באופן מוחלט. אף שאין מדובר בדעה או בנרטיב , אלא בתיאור אובייקטיבי של המציאות, עובדת התלות ההדדית איננה תופסת מקום בשיח הציבורי והחינוכי, הרווי בתודעת אינדיבידואליזם. אין רע באינדיבידואליזם כמובן, אך הספר מבקש לטעון כי תפיסת האינדיבידואליזם הרווחת בימינו היא, לאמיתו של דבר, חלקית בלשון המעטה. בהתאם מנסה הספר להציע לה תיקון באמצעות הצגת נושאים שעל סדר היום מתוך הקשרים היסטוריים. בספר מוצגת השקפת עולם ובה התייחסות לנושאים מרכזיים כמו הפערים החברתיים, הזהות היהודית והסכסוך היהודי-ערבי. זהו למעשה ספר היסטוריה לאנשים שהיסטוריה איננה מקצועם. הוא מיועד לפיכך לציבור הרחב ולכל מי שהחינוך יקר ללבו. מעבר לתכניו יש בספר קריאה לחינוך פוליטי. לדעתו (הסובייקטיבית...) של הכותב, חינוך פוליטי הכרחי, כי הפוליטיקה היא השדה שבו מתקיים המאבק על דמותה של המדינה, וזו קיימת על מנת לשרת את החברה ואת האדם. אך על האדם המודרני בחברה דמוקרטית לזכור כי בסופו של יום המדינה היא הוא. את המתח הזה שבין יחיד לציבור אין כנראה בררה אלא לנהל מתוך שיח שיעמוד בדרישה הישנה-נושנה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
מכון מופ"ת
מאת: ג'מאל אבו חסין, סמדר גונן
תיאור: אחריות היא ערך מכונן בחברה דמוקרטית החפצה לשרוד ולהתפתח ולהיות מוסרית יותר. אף על פי כן, ערך זה אינו נדון כראוי במערכת החינוך ואינו מהווה יעד חינוכי. חינוך לאחריות צריך להיות אבן פינה בכל מסגרות החינוך – מגן הילדים, דרך בית הספר ועד למוסדות להכשרת מורים; עליו לעורר מודעות, ביקורת ואוטונומיה אצל הלומדים. רק כך יוכל כל אחד מהם להתנסות, לטעות, להיכשל, ולבסוף לקבל אחריות לפעולותיו. המפגש בינינו, מחברי הספר, ג’מאל וסמדר, נולד תוך כדי עבודה משותפת במכללת אלקאסמי ובשעות של שיחות על הוראה ועל ההבדלים התרבותיים בינינו. מצאנו עצמנו מסכימים על תפיסת עולם הומניסטית ועל החסרונות שבשיטות ההוראה המקובלות. מתוך הדיאלוג נולד הרצון לעבוד יחד ולחקור את הנושא שעניין את שנינו וראוי, כך חשבנו, שיעניין אחרים - טיבה של אחריות בכלל ובהקשר חינוכי בפרט. כתיבת הספר לוותה בקורס במכללת אלקאסמי במסגרת מסלול מצוינים. הספר מציג גם את תהליך העבודה בקורס ונותן ביטוי נרחב לתגובות הסטודנטיות.
מכון מופ"ת
מאת: ישעיהו תדמור, עמיר פריימן
תיאור: כוונת היוזמה שלנו היא להחזיר עטרה ליושנה ולשוב לעיסוק במהות החינוך, בציר המרכזי שלו; בשכבת עומק שמתחת ליסודות החינוך או – על פי דימוי אחר – בשכבה העילית ובספרה הרוחנית שלו. קובץ המאמרים נועד אפוא להשפיע על השיח הציבורי והחינוכי ולהטותו לשאלות היסוד של החינוך – לתכליתו העליונה, לייעודו רחוק-הטווח, לחזונו. מתוך ההקדמה

הספר הזה הוא חיוני, חשוב ופורץ דרך משום שהוא זועק את הצורך להתחדשות בחינוך ומכוון להעלות את החינוך אל ראש מעיינינו, במקום שראוי לו להיות. התחדשות הרוחניות, לא כפתרון דתי אלא כעוגן ערכי ורוחני, היא צו השעה, והספר מעלה זאת על נס ומדרבן לרנסנס רוחני בחינוך.
פרופ' (אמריטוס) שלמה גיורא שהם החלטת העורכים לכלול בספר מאמרים של מחברים בעלי כיוונים וסגנונות שונים מעשירה את העיון בו, מקנה לו עוצמה ייחודית ומצליחה לעורר בקורא שיח פנימי ביחס לחלקיו השונים. מגוון המאמרים בנושא החינוך הראוי והרוחני יסייע לקורא להכיר את הנושא מזוויות שונות ובממדים שונים. אינני מכיר ספרים אחרים (בעברית) הפורשים מגוון כזה.יש חשיבות מיוחדת לעיסוק במטרות החינוך מעבר ומעל להישגים הלימודיים. שתי מטרות מוסכמות בתחום זה הם חינוך למוסר ולערכים ופיתוח זהות אישית. ייחודו של הספר הוא בעיסוק שלו בנושא העומד לכאורה מעליהם – הרוחניות בחינוך.
פרופ' (אמריטוס) מרדכי ניסן
מכון מופ"ת
מאת: עמית גיש
תיאור: "חורבות מן ההווה" משרטט את מסלולי הנדודים של בונקרים צבאיים, שמאז ראשית המאה העשרים משוטטים בהתמדה על פני הגלובוס: בונקרים שראשיתם בדרום אפריקה של מלחמת הבורים ואחריתם בחומת ההפרדה שהקימה ישראל לאורכם של השטחים הכבושים, ואשר בתווך הוקמו באלפיהם לאורך גבולות צרפת, אנגליה וגרמניה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובפנים הארץ של אלבניה תחת שנות הדיקטטורה הקומוניסטית. על־אף שסימנים של הרס והזנחה גורמים להם להיראות כשרידיו של עידן קדום, הבונקרים הללו הם חלק בלתי נפרד מתקופתנו אנו: תוצר של פורענויות המאה העשרים, חלל שבו מהדהדים עדיין קולותיהם הנשכחים של אלו שאכלסו אותם, ושל אלה שנגדם הופנו. בהכילם את עוביו של החומר ואת פגיעותו לנוכח הזמן, הבונקרים הם נופים ארכיטקטוניים של יופי מוזר, שובה לב; צורה אסתטית יקרת ערך, השופכת אור על פגיעותם ועל שבריריותם של מפעלות האדם, כדי לפתוח, מתוך החורבן והאלימות, אפשרויות חדשות של עבודת זיכרון.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אסתי רידר־אינדורסקי
תיאור: הספר "ושאינן נראות" עוסק ברגע הולדתו של הפמיניזם החרדי. הוא מסקר את התהוותו, מלווה את תהליך צמיחתו חובק את צעדיו ההססניים הראשוניים וממשיג אותו לראשונה תיאורטית באמצעות מקרה הבוחן של קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" ותנועת "נבחרות" שנבעה ממנו. דרך המפגש עם נשים אלה, שהן מיעוט כפול – נשים חרדיות אקטיביסטיות, ופעילות למען אג'נדה פוליטית – מציע הספר הזדמנות לבחינה חדשה של המונח "פמיניזם חרדי". "ושאינן נראות" הוא ספר פוליטי. הוא עומד על יחסי הכוח, משרטט את תוצריו, מבקש לקדם שינוי, מדבר בשפה של צדק ושוויון זכויות. זהו ספר עם מטרה: השמעת קול. הקול של הכותבת – קולה של אישה חרדית הפוסעת את צעדיה הראשונים בעולם הפמיניזם, וקולן של נשים חרדיות באמצעותן היא ממשיגה את המונח "פמיניזם חרדי".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שוש סיטון, מרים סנפיר, גילה רוסו-צימט
תיאור: האם קיים גן ילדים ישראלי טיפוסי? ואם כן, מיהם האנשים שעיצבו אותו והטביעו את חותמם עליו?
שלוש מומחיות בתחום החינוך בגיל הרך מספרות את סיפור תולדותיו של גן הילדים בארץ ישראל מאז היווסדו בשלהי המאה ה-19 ועד ימינו בספר זה, שחברו בו מחקר, ידע וניסיון אישי. הספר מתאר את העולם התרבותי שנהגה ונבנה עבור הילד העברי והישראלי ואת התמורות שחלו בתרבות העברית, במדעי החברה והחינוך במשך מאה שנות חשיבה פילוסופית ועשייה נמרצת בשדה בחינוך. מרכזיותו של הילד בתהליך החינוכי היא אבן יסוד בתפיסת גן הילדים, אך במהלך השנים ובחילופי הדורות התחוללו בחברה העברית והישראלית תמורות שבאו לידי ביטוי במוסד גן הילדים. בגנים העבריים הראשונים נועדו הילדים לדבר עברית וללמד את הוריהם לדבר בשפת עֵבֶר, לחוות את חגי ישראל המתחדשים במולדת ולחגוג אותם עם הוריהם, ומשהוקמה מדינת ישראל חיו הילדים העבריים הללו את תרבותה בטבעיות השמורה רק לילידי המקום. תמורות בהרכב החברה הישראלית, שהייתה בתוך שנים אחדות לחברת מהגרים הטרוגנית, חלחלו גם למערכת החינוך, והיא נדרשה לתת פתרונות ייחודיים לקשיים דיפרנציאליים. בחלוף הזמן השפיעו על מערכת החינוך גם שינויים טכנולוגיים שהתחוללו בעולם המערבי והשפיעו עליה להתמקד בטיפוח הקוגניציה והלמידה של הילד. טובי המדענים, הפסיכולוגים והמחנכים עסקו בפיתוח תכניות לימודים שיהיה בכוחן לטפח את הילד כמדען פעיל, סקרן, חושב וחוקר, גישה שהתבססה על תאוריית ההתפתחות ותהליכי הבניית הידע של הילד מבית מדרשו של ז'אן פיאז'ה. מכאן נדדה נקודת הכובד הפדגוגית אל הילד האורייני. התאוריות הפסיכו-לינגוויסטיות, שבהשפעתן נחשפו ההבנות המוקדמות של ילדים צעירים את מערכת הכתב, הציגו גישה חדשה ומורחבת של תפיסת הלשון הדבורה והכתובה כמקשה אחת. בסוף המאה העשרים עמד במרכז גן הילדים הילד האינדיבידואליסטי, שנולד לחברה מרובת גוונים, הטרוגנית במרקמה האתני והתרבותי, חברה פתוחה לארץ ולעולם - הלוא זהו הילד הפוסט-מודרני, המאפיין גם את תקופתנו. אלה הפרקים המרכזיים בתולדות גן הילדים העברי והישראלי, המתוארות בספר זה מתוך גישה התפתחותית היסטורית רחבת יריעה, על בסיס מבחר עשיר של מחקרים ותיעוד היסטורי מילולי וחזותי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אור תשובה, דניאל הייבלום
תיאור: העיסוק המסמא בתוכן דוחק את הנחיצות לבחון ולערער את הידע הפוליטי שברשותנו דווקא באמצעות שאלות העוסקות בתשתית, במנגנונים ובתהליכי ייצור ויישום. לשם כך אנו פונות לשדה התרבות החזותית כמרחב אלטרנטיבי העשוי להעניק מפתחות לקריאה ולהפעלה מחודשת של התבניות והמנגנונים שבאמצעותם אנו רוכשים ומקנים ידע. במילים אחרות – אנו מבקשות להמיר את החיפוש המתמשך אחר נרטיב אלטרנטיבי בחיפוש אחר אלטרנטיבה לנרטיב, כפרקטיקה פוליטית חיונית. אנו חיים בתקופה של פוסט־אמת וריבוי אמיתות, של גלובליזציה מואצת שמביאה לשבירת גבולות אך גם להתמוטטות הדמוקרטיה ולריאקציה של מדינת הלאום. בהקשר המקומי, המאבק בין הנרטיבים השונים שמבנים את החיים בישראל־פלסטין מגלם תפקיד משמעותי בשימור הסכסוך וגורר עמו ניסיונות חוזרים ונשנים של האשמת האחר בביצוע עוול היסטורי. על רקע מציאות החיים העכשווית בישראל, אנו מבקשות להניח בצד, ולו לרגע, את העיסוק המתמשך שהיא מספקת לנו בנרטיבים היסטוריים ולאומיים ולהציע מבט אחר, החורג מעיסוק בתכני הנרטיבים עצמם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אדם ניר
תיאור: מהו שינוי? מהו שינוי ארגוני? מה מייחד שינוי ארגוני של בתי ספר ציבוריים? האם הציפייה שיתרחש שינוי מהותי בבתי ספר בעקבות החלטה פורמלית של קברניטי המערכת החינוכית היא סבירה וריאלית? שאלות אלה ואחרות עומדות במוקד ספר זה, המנסה להסביר מדוע מאפייניהם של בתי ספר ציבוריים כיום אינם שונים באופן מהותי מאלה של בתי ספר בעבר, חרף ניסיונות רבים לשנותם וחרף השקעה ממשלתית רבה של משאבים ביוזמות שינוי שונות. במטרה לעמוד על ההגיונות התיאורטיים של תהליכי שינוי ארגוני בבתי ספר, הספר מציע לאלה הלומדים על שינוי בארגונים, וכן לאלה העוסקים בשינוי של ארגונים, יסוד עיוני המנתח את מורכבותם של תהליכי שינוי ושל האתגר הכרוך בשינוי בארגונים בכלל ובבתי ספר בפרט. דגש מיוחד מושם על תיאור הקשיים שתהליכי שינוי מציבים בפני יחידים ובפני מערכות ארגוניות ועל חשיבות ההלימה בין מאפייני השינוי ובין נסיבות וצרכים ארגונים ייחודיים להצלחה במיסוד שינויים. הספר מביא את סיפוריהם של חמישה בתי ספר שנדרשו ליישם שינוי שעיקרו ניהול עצמי, בהתאם למדיניות שהכתיב משרד החינוך במערכת החינוך הישראלית, ומעלה תהיות בנוגע ליכולתם הפוטנציאלית של שינויים מערכתיים מוכתבים לעצב מחדש את תהליכי ההוראה והלמידה בבתי הספר.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר, מאיה חושן
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2017 מכנס בפעם השנייה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: משה ליסק, אלון גל, גרשון בקון, פנינה מורג-טלמון
תיאור: אף שאנו משופעים בעיונים פוליטיים, סוציולוגיים ומשפטיים על משמעותה של הדמוקרטיה בישראל, מעטים המחקרים העוסקים ברקע ובשורשים ההיסטוריים שלה. הספר בדרך הדמוקרטית הוא נדבך ראשון המבקש למלא את החלל הריק. המאמרים המקובצים בו מלמדים כי לתרבות הפוליטית הדמוקרטית שורשים עמוקים ועשירים: היהדות, ההיסטוריה הקהילתית, התנסויות יישוביות וציוניות, ומסורות דמוקרטיות זרות. מיטב החוקרים המשתתפים בכרך הזה בוחנים אותם בשיטתיות וקובעים כי כל אלה יחדיו השפיעו על מנהיגי התנועה הציונית ואזרחי ישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ערן גוסקוב
תיאור: הספר שלפניכם מעדכן את תפיסת מושג הפטריוטיזם בהתאמה לחזית הכתיבה המחקרית בת זמננו, ובוחן האם בעת הנוכחית נכון ואפשר לחנך לפטריוטיזם במדינת ישראל. בחינה מעשית־ישראלית זאת מתקשרת לבחינה תיאורטית רחבה יותר של היתכנות החינוך לפטריוטיזם לאומי בעולם שמדינותיו כבר אינן מדינות לאום במובן הפשוט והמקובל של מושג זה. הספר מציג את אופי החינוך לפטריוטיזם כפי שהוא התקיים ומתקיים בפועל במדינת ישראל ומצביע על אנומליה ואי־התאמה בין חינוך זה לבין רוח הזמן הכללית שמנשבת בעולם; בינו לבין השקפת עולמם של בני הציבור הישראלי־חרדי ובני הציבור הישראלי־ערבי; ובינו לבין חלקים בחברה הישראלית הכללית שנחלשה בקרבם עוצמת הרגש הלאומי־יהודי־ציוני, וזאת מסיבות פוליטיות, דמוגרפיות ותרבותיות מגוונות. הספר מציע מענה לקשיים בחינוך לפטריוטיזם ישראלי דרך פיתוחו של מושג ה"פטריוטיזם האזרחי המכיל", שבסיסו אזרחי ולא לאומי, שאותו תוכלנה לאמץ הקבוצות השונות בחברה בישראל, ושאליו, על פי ההצעה, ניתן יהיה לחנך את רובו המכריע של הדור הישראלי הבא.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עמיה ליבליך
תיאור: מאיר (37), מסעדן: "[...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים". בראשית שנות האלפיים חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש: תחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ, המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. היו מהם שהפגינו בשדרות ערינו בקיץ 2011, ואחרים שהתביישו להכריז בפרהסיה על צורכיהם. יש מהם שאף דנים באפשרות לעזוב את הארץ מסיבות אלה. עניים אלה הם אנחנו, ובעיקר הצעירים החיים בארץ הזאת, מאותגרים כלכלית, רוצים לחיות, לא רק לשרוד. במשך שנה ראיינה המחברת אנשים ונשים במגוון גילים שנענו לקריאתה האינטרנטית, הגדירו עצמם עניים חדשים ובאו לספר את סיפורם – כיצד הגיעו למצב הנוכחי, ובמה הם תולים את עוניָם. מתוך כך ברור מהו עוני בעיניהם: חישובים אם כדאי לקנות מילקי במרכול; אם להזמין חבר לארוחת ערב; אם אפשר לקנות כרטיסייה חודשית לאוטובוס. יש הקושרים את מצבם בכישלון מערכתי ואחרים מאשימים את עצמם. בסיפורי החיים מתגלה הדמיון ביניהם וגם כיצד כל אחד הוא ייחודי ואחר.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף . בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית. היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות. בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עידן ירון
תיאור: בספר זה מוצג לראשונה ומנותח לפרטיו 'מעשה שקולניק': אירוע רציחתו של מחבל פלסטיני כפות על ידי מתנחל יהודי במרס 1993. הרקע למעשה 'בימים ההם', ומשמעותו 'בזמן הזה', נידונים כאן לראשונה מתוך מכלול המסמכים המשפטיים והאחרים, הפרסומים בעיתוני התקופה, ובראש ובראשונה מתוך החשיפה המלאה והבלעדית של יורם שקולניק עצמו את מניעי המעשה, טיבו, משמעותו והשלכותיו: זה הגיוני. זה מסתדר בראש. זה מתאים לשכל הישר. הציבור מבין את זה, בעיקר הציבור הדתי לאומי, אף שאינו בנוי למעשים גרנדיוזיים כאלה. אנשים שפוגשים אותי ברחוב ניגשים ואומרים 'כל הכבוד!' [...]. גם אם החוק והמשפט אינם מכירים במעשה, קיבלתי את ההשראה לעשותו מהתורה: מוסרית, היה צריך להרוג; זהו מעשה בעל ערך! ביצעתי את המעשה 'לשם שמיים', ולא מתוך מניע אישי כלשהו [...]. המתנחלים הם שק האגרוף של המדינה — של השלטון, של התקשורת ושל מערכת המשפט [...]. זה הסיפור האמתי; זו האמת שלי. "ספר זה מהווה מסמך סוציולוגי־פסיכולוגי, וככל הנראה גם משפטי, מעמיק ומרתק [...]. נראה שתפקידו של הכותב אינו בהכרח הרואי, ולא תמיד מעורר סימפתיה כלפיו מצד מושא כתיבתו. עם זאת, הוא מאפשר לקורא לראות את החלקים השונים של התצרף וליצור מהם תמונה שלמה ומורכבת [...] ובו בזמן להיצמד לגישה נטולת שיפוט שאינה מפֵרה את היושרה האישית והמקצועית." (פרופ' אוֹריה תשבי, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סמי סמוחה
תיאור: רבים מאמינים שבישראל היהודים נסחפים לימין ולדת, המדינה תקועה יותר ויותר בשליחותה היהודית־ציונית ובכיבוש, והאזרחים הערבים־פלסטינים עוברים בהדרגה פלסטיניזציה ואסלאמיזציה. התוצאה היא תהליך ארוך טווח של ניכור הדדי והקצנה של כל הצדדים. סקרים שנתיים של עמדות של ערבים ויהודים אלה כלפי אלה וכלפי המדינה עשויים לשפוך אור על התוקף של גישת הרדיקליזציה הזו. זה מה שמדד יחסי ערבים־יהודים בישראל שם לו למטרה להשיג מאז השקתו ב־2003. הוא מבוסס על סקרים ארציים מייצגים ונותן תמונה מגוונת, מפורטת ומורכבת של עמדות היהודים והערבים. המדד הוא יחיד במינו בגין התבססותו על סקרי דעת קהל שנערכים מדי שנה וממוקדים באופן בלעדי בשתי האוכלוסיות השסועות לעומק אלו. כמה מהשאלות המוצגות לערבים בסקר: האם אתה רוצה שילדיך ילמדו בבתי־ספר יהודיים? האם יש לישראל זכות קיום? האם אתה משלים עם ישראל היום כמדינה בעלת רוב יהודי? האם אתה חושש מפני גירוש המוני (טרנספר) של חלק מהאזרחים הערבים? באיזו מידה זהותך היא ישראלית או פלסטינית? באיזו מידה יש לך אמון במנהיגים הערבים בישראל? אלו צעדים צריכים הערבים בישראל לנקוט כדי שהמדינה והיהודים יתייחסו אליהם בשוויון, בכבוד ובאמון? והנה כמה מהשאלות שהיהודים נשאלים: האם אתה מוכן שילדים ערבים ישראלים ילמדו בבתי־הספר של ילדיך? האם אתה מוכן שהממונה עליך בעבודה יהיה ערבי? האם אפשר לתת אמון ברוב האזרחים הערבים? האם האזרחים הערבים מסכנים את המדינה בגלל שהם עלולים לפתוח במרד עממי? האם יש לערבים זכות לחיות בישראל כמיעוט בעל זכויות אזרח מלאות? אלו צעדים צריכים היהודים לנקוט כדי שהאזרחים הערבים ירגישו שישראל היא מדינתם והם אזרחים בעלי זכויות שוות בה? פרסום זה בעברית מדווח על הממצאים לגבי 16 סוגיות מפתח בסקרי מדד 2015 ומציג השוואה שיטתית עם סקרים מאז 2003 ובמידה מסוימת גם עם סקרים קודמים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גילת יצחק, שוש סיטון
תיאור: הכשרת פרחי הוראה לתפקידם כמורים וכגננות היא משימה מורכבת מאין כמותה ויעידו על כך השינויים הבלתי פוסקים בתכניות ההכשרה כחלק מהמסע למציאת הנתיבים המתאימים ביותר ל הכשרת עובדי חינוך איכותיים. במסע המתמשך הזה ישנה חשיבות עצומה לא רק למחקר עצמו אלא גם לשילוב הידע המחקרי בתהליך ההכשרה המעשי ולכן, טיב הקשר שבין התיאוריה למעשה החינוכי הוא אחת הסוגיות המרכזיות בה מרבים לדון העוסקים בהכשרת מחנכים לכל הגילאים. הדיון בסוגיה זו המוצג באסופת המאמרים הנוכחית על ידי מרצים ומרצות לחינוך במכללת לוינסקי לחינוך שאוב מניסיונם העשיר ומהמומחיות שרכשו כחוקרי חינוך וכמכשירי מורים וגננות כאחד והוא עשוי לתרום להחלטות שיקדמו את ההכשרה להוראה. עורכי הספר הם מרצים וחוקרים בשדה הכשרת המורים בישראל.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורלי שפירא-לשצ'ינסקי
תיאור: ספר זה מסכם למעלה מעשור של מחקרים בנושאי אתיקה ארגונית, פיתוח קודים אתיים בקרב אנשי חינוך והוראה, והתנהגויות נסיגה של מורים כגון איחורים, היעדרויות ועזיבה. הספר מחבר בין תיאוריה לפרקטיקה, וומיועד לחוקרים ולסטודנטים בתחומי ניהול ומנהיגות מערכות חינוך, כמו גם לשאר בעלי העניין במשאב האנושי בארגוני חינוך.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סמדר שרון
תיאור: ספרה של סמדר שרון מציע מבט ביקורתי נדיר על תהליך ההתיישבות בשנות החמישים. הספר מבוסס על מחקר היסטורי, סוציולוגי ופוליטי של תהליכי התכנון של חבל לכיש, של תהליך היישוב של המהגרים כחלק מההנדסה הדמוגרפית במרחב הקולוניאלי ושל פרויקט התִרבות הציוני. הניתוח המדוקדק של מסמכי ארכיון ומקורות ראשוניים נוספים פורש באופן מרתק את תפקידם של מומחים וסוכנים שונים — אם מתכננים ואם פוליטיקאים בעלי חזון — בפרויקט ההתיישבות בסְפר הישראלי המתהווה. לאורך הספר מתחדדת ההכרה התיאורטית והפוליטית בחשיבות הפרקטיקות המייצרות את המרחב הלאומי בשנות החמישים כאתר קונקרטי בו התכנון המודרני מייצר משמעות הנתפסת כמובנת מאליה, והופך את הסביבה למתווכת ולמשעתקת של יחסי הכוח. ספר זה מהווה תרומה חשובה למדף הספרים העוסקים ביחסי חברה, אתניות, פוליטיקה ומרחב בישראל.(פרופ׳ חיים יעקובי)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סיון רג‘ואן שטאנג, נועה חזן
תיאור: מהי תרבות חזותית? מה נכלל בחקר התרבות החזותית, בעולם בכלל ובישראל בפרט? לראשונה בעברית, הספר תרבות חזותית בישראל נדרש לנושאים אלה, תוך התייחסות ביקורתית לשינויים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים שעוברת החברה הישראלית. ציורים ובניינים, מוזיאונים וארכיונים, סרטים וכרזות, בולים וגלויות, תצלומים, תהלוכות, תערוכות ואפילו מכוניות, שעוצבו בישראל והתקבלו זה כבר כחלק בלתי נפרד וכמו־טבעי של המרחב המקומי, מוצגים ב־ 21 מאמרי הספר לצפייה ביקורתית מחודשת. כן נכלל בספר תיק עבודות של אמניות מקומיות עכשוויות, המציבות שאלות בנוגע לסדר החזותי וליכולתן לחתור תחתיו.
מאת: סוזי רוסק, אריאלה דניאל-הלוינג, אורית דהן
תיאור: הספר התשמע קולי? סיפורי הצלחה של בוגרי אקדמיה עם ליקויי למידה מתאר מחקר על בוגרי מכללה שהשתתפו בפעילויות של מרכז תמיכה לסטודנטים עם ליקויי למידה בזמן לימודיהם האקדמיים. הוא מהדהד ברגישות את קולם האישי של הבוגרים באמצעות שיתוף תפיסותיהם האישיות בנוגע להצלחה ופירוט הדרכים שבעזרתן למדו להתגבר על קשייהם, לחשוף את יכולתיהם ולהצליח. החוקרות לא ביקשו להניח הנחות מוקדמות על מהי "הצלחה" ומהם גורמיה בבואן למחקר. הראיונות שהן ערכו עם הבוגרים וניתוח השיח שעלה בעקבות הראיונות עמם הובילו אותן לגיבוש המושג "הצלחה".
מכון מופ"ת
מאת: רות זוזובסקי
תיאור: ספר ייחודי זה, הוא אסופת סיפורים פרי עטם של חוקרים שפעלו ופועלים ביחידות המחקר של המכללות לחינוך. הספר משקף את המהפך הגדול שעברו המכללות לחינוך בארבעים השנים האחרונות בעקבות תהליך האקדמיזציה, ובמיוחד את השינויים שחלו בפעילותן המחקרית. הסיפורים מתארים את פעילותן של יחידות המחקר ואת תהליך הפיכתן מיחידות סמך קטנות שמטרתן הייתה לשרת צרכים פנימיים של מקבלי ההחלטות במכללות, לרשויות מחקר שהרחיבו את טווח מחקריהן וקיבלו על עצמן את משימת טיפוחה של תרבות חקר במכללות.
הסיפורים שנכתבו עוסקים בנושאים הבאים: תרבות המחקר הייחודית שהתפתחה במכללות לחינוך; תפקידן של יחידות/רשויות המחקר בטיפוח סגל חוקר וביצירת אתוס מחקרי במכללה; גורמים אתיים וכלכליים המשפיעים על פעילותן של יחידות/רשויות המחקר; יחסי אנוש ויחסי כוחות המשפיעים על פעילותן של יחידות/רשויות המחקר. הבחירה בסוגה הסיפורית נועדה ללחלח במקצת את הכתיבה המחקרית הנוקשה ולהגמיש את כלליה. הכתיבה הסיפורית אמנם התגלתה כקשה וכשונה מאורחות הכתיבה המחקרית המוכרים לכותבות, אולם היא מיטיבה להמחיש את התלאות, הבעיות והקשיים מכאן ואת ההצלחות, ההתקדמות וההישגים מכאן וכך לצייר תמונה מלאה וססגונית של הפעילות המחקרית במכללות. בדרכו המקורית ספר זה מעשיר את הקוראים בשפע של מידע ותובנות לגבי התהליך המתואר, ובמקביל מעורר תחושות הזדהות ולא פעם אף מעלה חיוך על שפתיהם של כל אלו שעסקו במחקר במכללות לחינוך.
מכון מופ"ת
מאת: חוה סימון
תיאור: ההקשבה העמוקה לקולותיהם של מדריכות ומדריכים פדגוגיים ותיקים ומנוסים לצד ההקשבה לרטט העולה משתיקותיהם עוררו את שאלותיה של המחברת על מהות ההכשרה להוראה בזיקה לתודעה הורית. כך נסללה הדרך להבניית גישה פדגוגית-נרטיבית להכשרת מורים, השאובה מתחום הספרות היפה, האתנוגרפיה, הפסיכולוגיה והחינוך, הפילוסופיה ותאוריות פמיניסטיות. השפה ההורית-חינוכית המתגלה מסיפוריהם של המרואיינים היא שפה המיטיבה לשלב איכויות הנתפסות כאִמהיות וכאבהיות "בדיבור אחד". תפיסת הורות כזאת דוחה את הנטייה המציגה גבריות בהוראה כמרוחקת, כמנוכרת וכפטריארכלית ומערערת על התפיסה שהוראה אמהית היא דפוס רגשני ופשטני. שילוב זה מאפשר לכונן דפוס פדגוגי-הורי א-מגדרי מכבד כלפי שונות מכל סוג; דפוס שהתכונה האמהית של אכפתיות ורגישות מתמזגת בו בצורה טבעית עם התכונה האבהית של הענקת נחמה. כל זאת מבלי לוותר במהלך ההדרכה על הדרישות האקדמיות המקובלות. הדגשים אלה מאפשרים לתרום לפיתוחו של דיון חינוכי מכיוון אחר ולהעניק רובד אינטלקטואלי נוסף לשיח ההכשרה להוראה. הספר נועד לעוסקים בחינוך, בטיפול ובייעוץ, לחוקרים איכותניים, לסטודנטים ולהורים לבנים ולבנות בשנות הבגרות של חייהם.
מכון מופ"ת
מאת: ספייה חסונה ערפאת
תיאור: הספר מפנה זרקור לפעילות קריאת ספר של הורים לילדיהם בחברה הערבית ולתרומתה של פעילות זו להתפתחותם. אף שהנושא נחקר רבות בעולם המערבי, בקרב משפחות דוברות ערבית הוא נחקר אך מעט. הספר מתבסס על מחקר מקיף שהעריך את התהליכים האורייניים המתרחשים במשפחות ערביות ואת משמעותם להתפתחות האוריינית בשפה הערבית על מורכבותה ועל ייחודה. הוערכו המאפיינים החברתיים-כלכליים של משפחת הילד והסביבה האוריינות שבה גדל, נעשה ניתוח מעמיק של האופן שבו אימהות קוראות ספרים לילדיהן בגיל הגן, ונבחנה תרומת המשתנים השונים לרמת אוריינות הילד בגיל הגן ועם תחילת הלימודים בבית הספר. הספר נותן תמונה רחבה של התהליכים האורייניים המתרחשים בעת קריאת ספרים ותיווכם לילדים, אשר מסייעים להם לגשר בין השפה המדוברת לכתובה. גישור מסוג זה עשוי לחזק את נקודת ההתחלה של הילד בדרך אל האוריינות.
מכון מופ"ת
מאת: עירית קופפרברג, שונית רייטר, גילת יצחק
תיאור: הספר הוא אסופת מחקרים חדשים המציגים היבטים שונים הנוגעים לעולמם של ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. כל המחקרים עוסקים במושגים שילוב והכלה. הספר פונה לקהל יעד של חוקרים ושל אנשי מקצוע הפועלים בשדה החינוך המיוחד, שימצאו בו ידע תאורטי עדכני וייחשפו למגוון שיטות עבודה עם תלמידים וסטודנטים עם צרכים מיוחדים. אנו מקווים שהספר ישמש מנוף לאיסוף של ידע בתחום החינוך המיוחד שייטיב את עולמם של ילדים ובוגרים עם מוגבלויות.
מכון מופ"ת
מאת: מרים מבורך
תיאור: מיהי המנהיגה במערכות החינוך לגיל הרך? מהי מנהיגות חינוכית בגיל הרך? מבנה מערך החינוך בגיל הרך בישראל, המורכב בעיקר ממוסדות חינוך קטנים ואוטונומיים, מספק למנהלת הגן כר נרחב של פעילות ניהולית וארגונית בנוסף לפעילות החינוכית-פדגוגית. בתפקיד זה, השונה מהותית מתפקיד המורה בבית הספר, המחנכות בגיל הרך (גננות המנהלות כיתות גן) מובילות צוות ויוצרות קשר בין הגן לקהילה שבה הוא ממוקם, ובכך הופכות למנהיגות חינוכיות, מבלי להיות מודעות למעמדן ולהשפעתן הגדולה על הקהילה. ספר זה חושף סוגים שונים של מנהיגות במערכות החינוכיות בגיל הרך על בסיס מחקרים בפרדיגמות שונות, ומאפשר הצצה נדירה לעולמן המורכב של מנהלות הגנים, המעונות, החטיבות הצעירות ומחלקות החינוך לגיל הרך בחינוך הקיבוצי והכפרי. האחריות המונחת על כתפיהן יוצרת עומס רב, אך עם זאת מאפשרת להן לצמוח ולהצמיח את הסביבה שבה הן פעילות. ניהול מערכות חינוך הוא מקצוע הדורש לימוד תאורטי לצד התנסות מעשית. הספר תורם להבנת גוף ידע חשוב, מחקרי ופרקטי של ניהול חינוכי בגיל הרך, ומאפשר למנהלות מערכות חינוכיות בגיל הרך להתוודע לכיווני חשיבה ועשייה של מנהיגות חינוכית. הספר מבוסס על עבודות סיום של סטודנטיות לתואר שני במכללת לוינסקי לחינוך.
מכון מופ"ת
מאת: יוסי שביט, יריב פניגר, רינת ארביב-אלישיב
תיאור: בשנים האחרונות סוגיית שוויון ההזדמנויות במערכות חינוך נדונה רבות בשיח הציבורי והפוליטי, וזאת בעקבות הגידול המהיר באי-השוויון הכלכלי והחברתי. אחת התובנות המרכזיות שפיתחו סוציולוגים של החינוך במשך עשרות שנות מחקר, היא שמערכות חינוך נוטות לשמר ולשעתק אי-שוויון חברתי יותר מאשר הן מאפשרות את צמצומו. דפוס זה חוזר על עצמו במדינות שונות ובתקופות שונות, ולפיכך דרושה בחינה מפוכחת של התפיסה, כי המפתח ליצירת חברה שוויונית יותר הוא הגברת השוויון בתחום החינוך וההשכלה. השוואות בין מדינות שונות, ולעתים גם בין מערכות חינוך שונות בתוך אותה המדינה, מלמדת כי לאופן הפעולה של בתי הספר יכולה להיות השפעה ניכרת על מבנה ההזדמנויות ההשכלתיות. משמעות הדבר היא שמדיניות חינוכית משמשת את המדינה ככלי מרכזי להתמודדות עם פערים חברתיים. קובץ מאמרים זה מבקש להציג תמונה רחבה ועדכנית של המחקר בנושא שוויון ההזדמנויות בחינוך. המחקרים אשר נאספו לספר זה בוחנים פערים מעמדיים, אתניים, דתיים ומגדריים בשלבי לימוד שונים ובמערכות חינוך שונות. המאמרים מאפשרים להכיר את הנושאים המרכזיים בתחום אי-השוויון ההשכלתי אשר מעסיקים סוציולוגים ואנשי מקצוע נוספים במדעי החברה, כמו גם מִגוון של שיטות מחקר כמותיות אשר מהוות בסיס חשוב לבחינת תחום זה. חלק מהכותבים בספר הם חוקרים מובילים בתחומם בעולם, ואילו כותבים אחרים הם חוקרים ישראלים צעירים.
מכון מופ"ת
מאת: שי פרוגל, דורית ברחנא לורנד
תיאור: הספר שלפנינו מספק מענה דחוף, עשיר ומאתגר לפער הבלתי נסבל במערכת החינוך הישראלית בין ההכרה שהחינוך לאמנות הוא יסוד מרכזי בפיתוח אישיות הצעירים ובהתחדשות התרבות לבין השוליות הנידחת שהוא זוכה לה בפועל במכלול תכנית הלימודים. המאמרים הנכללים בספר מלמדים על חשיבות החינוך לאמנות דרך הדגשת הזיקה שבין התפתחות אסתטית להתפתחות אתית ולהיבטים החברתיים של העשייה האמנותית. הספר פותח בדיון ממבט-על בשאלת מקומן של האמנויות במערכת החינוך, ובהמשכו מציע דרכים מעשיות לשילובן במערכות החינוך בבתי-הספר ובמכללות לחינוך.
הקיבוץ המאוחדמכון מופ"ת
הצג עוד תוצאות