|
|
עמוד:ח
לפניו או שקודמיו הסבירו באופן לקוי . כך הוא , למשל , מחקרו על בניין נתפעל , שבו הראה שנתפעל בינוני עשוי לפתוח בנו"ן כצורת העבר ולא רק במ"ם ; וכך גם דבריו על משקל פעול , שבהם הראה שהוא עשוי להחליף את הבינוני הפועל , כפי שהדבר רגיל בלהגי הארמית של ארץ ישראל . את קיומן של שתי הצורות הללו השתית על בסיס איתן , והעניק להן הסבר בלשני משכנע . בסוג זה של מחקר הוא הרחיב את יריעת הדקדוק , וכלל בו גם צורות שנחשבו טעויות בעיני קודמיו . בסוג אחר של מחקר הוא תיאר , תוך בחינה מחודשת ברוחב הדעת ובשיקול הדעת , סוגיות דקדוק שלמות שכבר נידונו בעבר בצורה חלקית או מקוטעת . כך הם , למשל , דיונו במערכת הבניינים של לשון התנאים , בצורת הנסתרת בעבר של פועלי ל"י ול"א , בצורות ההפסק , ועוד . בשנים האחרונות עוסק בר אשר בתיאור שיטתי של מערכת השם בלשון חז"ל . הוא פרסם תיאורים מקיפים וממצים של המשקלים בלשון חז"ל על פי עדי הנוסח המעולים בהשוואה ללשון המקרא ובבחינה מפורטת של כל שם וכל משקל . המחקרים הללו מצטרפים ובונים יחד , נדבך על גבי נדבך , תיאור דקדוקי כולל , לקראת ספרו הגדול על דקדוק לשון חז"ל , שהוא שקוד עתה על השלמתו . ג . במסלול השלישי נכנס בר אשר לתיאורים כוללים ומקיפים של לשון חז"ל ושל מעמדה לאור הישגי המחקר . בזכות פעילותו הנמרצת בחקר לשון חז"ל והתעניינותו הנלהבת בכל המתרחש בו ובזכות ראייתו המקיפה והמעמיקה הצליח בר אשר להעמיד לא מעט תיאורים כוללים . בכך הוא הולך בעקבות מורהו הגדול פרופ' יחזקאל קוטשר , שאף שעסק בפרטי הלשון לא שכח את חשיבות הסקירה הכוללת ואת הגדרת צורכי המחקר . בכמה מאמרים תיאר בר אשר את תרומת המחקר החדש להכרת לשון חז"ל ואת תרומת לשון חז"ל להכרת תולדות הלשון , כגון מאמרו הקלסי "לשון חכמים - דברי מבוא" ( ספר היובל לרב מרדכי ברויאר , ב , עמ' ( 688-657 שהציג בו מזוויות ראייה אחדות את לשון חז"ל ואת הדרכים הנאותות למחקרה . מאמר זה הוא מעין חלון ראווה ללשון חז"ל , וכל הרוצה לטעום את טעמה המיוחד , לעמוד על קסמה , ולהתבשם מהישגי מחקרה ילך אצל מאמר זה . דומה שפסגת הישגיו בתחום זה הוא מאמרו המפורסם "הטיפוסים השונים של לשון המשנה" ( תרביץ נג [ תשמ"ד , [ עמ' , ( 220-187 ששרטט בו לראשונה בבהירות שלושה טיפוסי לשון המתקיימים במסגרת כתבי היד המהימנים של המשנה . במחקר זה נתברר שהבדלי הנוסח הרבים שבין עדי הנוסח , היוצרים מבוך עצום של צורות מתחלפות , יש בהם שיטה וסדר , ואין הם נובעים מטעויות . לכולם יש חזקת קדמות וכולם משתלשלים מתקופת חיותה של הלשון . דבר זה הוכח בראיות מופתיות על פי עדים שמחוץ לתחום ספרות חז"ל , כגון הכתובות , מגילות מדבר יהודה והעברית נוסח שומרון . תרומתו של מאמר זה כפולה . לחקר עדי הנוסח שבידינו - לקבוע את ערכם ולומר שאין עדותו של אחד מהם עוקרת את עדות חברו ; ולחקר הלשון המקורית שאינה בידינו - להראות את המגוון ששרר בה בתקופת חיותה . מאמר זה
|
|