|
|
עמוד:ו
כבר כסטודנט עבד בר אשר במפעל המקרא , והרים את תרומתו לההדרת ספר ישעיה וספר ירמיה במהדורת האוניברסיטה העברית . מחקר לשון המקרא ניכר בחיבוריו של בר אשר בעיקר כאספקלריה לחקר לשון חז"ל : לעתים תכופות הוא בוחן את הקשר בין לשון התנאים לבין לשון המקרא , ולא אחת הוא מעמיד את תופעות לשון חז"ל מול מקבילותיהן בלשון המקרא , מצביע על הדומה ומדגיש את השונה . בשאלת היחס בין שני הקורפוסים עמדתו ברורה : אחידות לשונית מכאן ועצמאות מכאן , כפי שזה בא לידי ביטוי במאמרו "אחדותה ההיסטורית של הלשון העברית ומחקר לשון חכמים" ( מחקרים בלשון א [ תשמ"ה , [ עמ' . ( 99-75 בר אשר ער במיוחד למעמד לשון המקרא המאוחרת , שהיא בעיניו חוליה מקשרת בין לשון המקרא הקלסית לבין לשון התנאים . בכמה ממאמריו על לשון חז"ל הוא רמז שוב ושוב אל הקשר בין לשון חז"ל לספר ירמיה , כגון הערתו על המשקל פעול : "דוגמות רבות ממשקל זה מזדמנות בספר ירמיה , ואין זה מקרה בעלמא" " ) צורות נדירות בלשון התנאים , " לשוננו מא [ תשל"ז , [ עמ' ;( 96 וכן : "זהו משקל אופייני לדקדוק לשון חכמים המבדיל אותה מלשון המקרא . אבל ניצניו של המשקל הזה מופיעים כבר בספר ירמיהו , יותר מ 700 שנה לפני חתימת המשנה" " ) לשון חכמים , " ספר היובל לרב מרדכי ברויאר , ירושלים תשנ"ב , עמ' . ( 660 אך בר אשר דן בלשון המקרא גם כשלעצמה וייחד לה בירורים משלה . דרך משל , במאמרו "איש יהודי היה בשושן הבירה" ( לשוננו לעם נ [ תשנ"ט , [ עמ' ( 79-76 הוא ליבן בבהירות האפיינית לו את ההוראה החדשה של יהודי במגילת אסתר ( בן העם והאמונה היהודית , לא מי שמתייחס אל שבט יהודה או אל ארץ יהודה . ( בבחנו את התואר הזה הרחיב את היריעה ופירש בעקבות חז"ל את הפועל מתיהד "מתגייר" ( לא "מעמיד פני יהודי , ( " ואף הצביע על השימוש המקביל בתואר ישראלית בפסוק "בן הישראלית ... למטה דן" ( ויקרא כד , יא , ( שבו המספר המקראי מציג תחילה את האישה מצד ייחוסה לעם ואחר כך מצד ייחוסה המשפחתי , בדומה להצגת מרדכי כ"איש יהודי ... איש ימיני . " במאמר "בינוני סביל של בניין קל בגזרת ע"ע במקרא" ( ש"י לשרה יפת : מחקרים במקרא בפרשנותו ובלשונו , ירושלים תשס"ו , עמ' ( 263-251 דן בר אשר בתצורת המילה נדה ובהוראותיה בלשון המקרא . תוך בחינה מורפולוגית , לקסיקלית וסמנטית , הוא הציע בזהירות את התפיסה שהמילה נדה משקפת שני הומונימים : האחד שם עצם מופשט בהוראת "טומאה" מהשורש נד"ד , השקול במשקל קטה , והאחר שם עצם מוחשי במובן "אישה בעלת טומאה" בצורת בינוני סביל של קל במשקל קט ( זכר ) / קטה ( נקבה . ( תפיסת נדה כבינוני סביל מבוססת על ניתוח מעמיק של הצורות הדומות נד , גז , גזה , שאף הן מקורן בצורות מהבינוני הסביל . לשיטתו אפשר שצורת הבינוני הסביל נדה נספגה לתוך שם העצם בנטייתם של הומונימים להיטשטש ולהיספג . ואלה אך דוגמות אחדות . בר אשר נדרש גם ללשון מגילות מדבר יהודה . מעורבותו בחקר המגילות הולכת
|
|