אחד שלא חזר

עמוד:66

אחד שלא חזר יהושע אשכנזי פורסם לראשונה בגליון מבט מל"ם , 58 ינואר 2011 מוטי בן יצחק היה מש"ק מודיעין שנשלח גם הוא לתגבר את מערך התצפיות הצה"לי בדרום התעלה . מוטי נפל בשבי יחד עם חבריו למוצב “ ליטוף , " והפעם האחרונה שהוא נראה בחיים הייתה בכניסה לכלא עבאסייה . במשך כשנה הוא נחשב לנעדר עד שהוחזרה גופתו בידי המצרים בקילומטר . 101-ה מוטי בן יצחק , בן אסתר ויוסף , נולד בבאר טוביה בסוף מרס . 1954 אביו יוסק'ה , ניצול שואה ממחנה בוכנוולד , עלה ארצה 1945-ב והגיע עם קבוצת נוער למושב באר טוביה ולימים הקים בה את ביתו ואת משקו . אסתר , אמו של מוטי , בת חיפה , קראה לבנה על שם אחיה מרדכי וין שנפל בתש"ח בקרב על שחרור חיפה . מוטי גדל בבאר טוביה ולמד בבית הספר “ מבואות" ובתיכון האזורי . בשנה שלפני גיוסו לצה"ל למד במכון למדריכי נוער בבית רוטנברג בחיפה . הוא היה נער שמח , אהוב ובעל ערכים . מגיל צעיר התעניין בנעשה במשק ועזר להוריו ברפת ובשדה , ובכל שנות לימודיו בתיכון הדריך את הילדים ואת הנוער בכפר . חניכיו אהבו אותו , אמרו עליו שהוא מנהיג ויוזם , איש תכנון וביצוע , איש שיודע להשליט משמעת ואת הכול הוא עושה ברוח טובה . תמיד הוא היה הולך בסנדלים , במכנסיים קצרים , בחולצה כחולה ובסרט אדום , והחיוך על פניו היה משלים את התמונה . על אהבתו לבאר טוביה , למשפחתו ולסובב אותו כתב בשירים שנמצאו לאחר מותו והתפרסמו בחוברת לזכרו . כשהגיע זמן הגיוס התנדב מוטי והתקבל לשייטת , אך שישה חודשים מאוחר יותר הוא נאלץ לעזוב את היחידה בגלל פגיעה ברגלו ושובץ מחדש לחיל המודיעין . את ראש השנה תשל"ד , אוקטובר , 1973 הוא חגג בביתו ולמחרת החג ירד דרומה , אל המוצבים שעל גדות התעלה . במכתב האחרון שהתקבל ממנו כתב : “ אני מבקש מאוד שאם לא אתקשר , אל תדאגו . " המוצב הקטן מותקף מוטי בן יצחק יורד דרומה על מחלקת המודיעין הנמצאת בביר גפגפה . לאור הדיווחים הרבים אשר זרמו מהתצפיות במוצבים הוא מצטרף אל אביו ליבנה , גיורא מרכוס והנהג עובדיה גבריאל והם עושים דרכם לתגבור התצפיות . מוטי וגיורא מוצבים במוצב “ ליטוף א , "' בדרום האגם המר הקטן , שמאויש בתקופה זו על ידי לוחמי מילואים של “ החטיבה הירושלמית . " הקמ"ן ליבנה ( וייס ) ועובדיה גבריאל מתמקמים במוצב “ מפצח" הדרומי יותר . כדי לשפר את יכולת התצפית היו מוטי וגיורא מאיישים את מוצב “ ליטוף ב , "' המרוחק מעט מהמוצב המרכזי , בשעות היום בלבד ומדווחים משם את תצפיותיהם . בימים שקדמו למלחמה העבירו השניים לליבנה הקמ"ן מאות דיווחים משמעותיים על תנועות של כוחות הצבא המצרי , על פינוי המוקשים ועל הכנסת טילי נ"מ וטילים לפיצוח מוצבים . כמו ליבנה , הם ראו והעבירו את כל הסימנים לסכנה המתקרבת . ביום שבת , 6 באוקטובר , כבימים קודמים , התמקמו מוטי וגיורא במוצב “ ליטוף ב , "' ואליהם הצטרפו אהרון יעקב , ברוך שמש והסמל שחורי מהחטיבה הירושלמית . הם העבירו דיווחים רבים בכל אותו הבוקר . בשעה 13 : 55 התקבלה ההוראה על כוננות חירום , ובאותו הרגע נפתחה אש אינטנסיבית על המוצב הקטן . כוח חילוץ לא הגיע במשך אותו הלילה , ולמחרת כבר כותרו החמישה על ידי כוחות גדולים של הצבא המצרי . מוטי וחבריו זיהו את היקף הכוחות סביבם והגיעו למסקנה שאין להם שום סיכוי לצאת בחיים מהמצב הזה אלא על ידי כניעה . נראה בפעם האחרונה הראשון לצאת מהבונקר היה שמש . מוטי וגיורא יצאו אחריו , ואליהם הצטרפו היתר . מפקד הגדוד המצרי הורה לגיורא ולאהרון ללכת למוצב “ ליטוף א "' עם דגל לבן ולשכנע את מפקד המוצב להיכנע כמוהם . את שמש ואת מוטי בן יצחק לקחו המצרים עמם והעבירו אותם בסירת גומי אל התעלה . זו הייתה הפעם האחרונה שבה ראו אנשי המודיעין את מוטי , חברם למחלקה , כשהוא בחיים . ברוך שמש סיפר לאחר שחרורו מהשבי שאחרי שחצו את התעלה הועברו שניהם לג'יפ צבאי שהסיע אותם לסואץ . במהלך הנסיעה התנפלו עליהם כפריים רבים באלות ובקלשונים וניסו לבצע בהם לינץ , ' ורק התערבותם של החיילים המצרים הצילה בשלב הזה את חייהם . בעיר סואץ הם הועלו על משאית והוסעו לכלא עבאסייה שבקהיר . בכניסה לכלא הם הופרדו זה מזה ו"זכו" כל אחד לסדרת עינויים משלו . לפנות ערב , לאחר העינויים , שוב הם מצאו עצמם זה לצד זה על ג'יפ אחר . שמש , כאשר ידיו ועיניו קשורות , הבין כי בג'יפ נמצא שבוי נוסף וניסה למשוך את תשומת לבו בעזרת מכות מרפק , כשהוא שואל לשלומו . מוטי זיהה את קולו של שמש . “ מי זה ? שמש " ? הוא לחש אליו והמשיך , “ זה אני , מוטי , הייתי בחקירות . היכן היית " ? שמש ענה לו שגם הוא היה בחקירות , ומוטי שאלו אם היה לו קשה . השניים הספיקו להחליף ביניהם עוד כמה משפטים עד שהושתקו על ידי הקצין המצרי שישב לצדם . הג'יפ נעצר , ובשלב זה נפרדו דרכיהם של השניים . שמש נלקח לאולפן טלוויזיה לצורך ריאיון שנעשה עמו ולא שמע יותר דבר על מוטי . לאחר כחודש ימים בשבי המצרי כונסו השבויים לפגישה עם שר המלחמה המצרי , ושמש ניסה לאתר את מוטי בן יצחק בין השבויים – אך לשווא . סיבת המוות : שטפי דם בחלוף הימים הוכרז מוטי כנעדר , הודעה על כך נמסרה למשפחתו , וכל ניסיונותיה לאתר את תמונתו או פרטים נוספים במרכז לזיהוי נעדרים שהוקם בתל אביב לא העלו דבר . שנה אחר כך הוחזרה גופתו של מוטי בקילומטר , 101-ה ובתעודת פטירתו כתבו המצרים כי נפטר מ"שטפי דם פנימיים . " אבי ליבנה , מפקדו של מוטי , שומר עד היום על קשר עמוק וחם עם משפחת בן יצחק . “ כשחזרתי מהשבי באה משפחתו של מוטי לבקר אותי בבית החולים וציפתה לקבל ממני תשובות לגבי גורלו של מוטי , " מספר ליבנה . “ בפגישה הייתה אווירה מתוחה כי אני הרי הייתי הקצין שלו ואני אמור לפתור את התעלומה הטראגית , אמרתי להם שאין לי מושג , כי לימים נודע שהוא נראה בפעם האחרונה מוסע לקהיר עם עוד כמה שבויים בג'יפ מצרי ומאז נעלם . “ משראינו בתעודת הפטירה את סיבת המוות ‘ דימומים פנימיים , ' אנחנו בהחלט יכולים להניח שמוטי אמר שהוא מש"ק מודיעין אבל שבעצם לא היה ברשותו מידע היות שהיה חדש בתפקיד ובגזרה . מוטי לא ידע וכנראה לא רצה לספר כלום , ולכן המצרים הרגו אותו בעינויים . "

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר