|
|
עמוד:11
ב . סיומן של שש נבואות "הוי" האמורות על ממלכת יהודה בפרק ה' ( פס' ח-כג ) בא בפרק י / פס' א-ד . ואילו פסוקי הסיום של פרק ה ' - "על כן חרה אף ה' בעמו ויט קן ץליו ויכהו" וכר ( ה ' , כה-ל ) אין זה מקומם , והם מהווים סיום נאה לנבואה על מלכות ישראל האמורה בפרק ט ' ( פס ' ז-כ . ( ג . פסוקי הפתיחה של שירת הכרם ( ה " 0 ' , כתובים לפנינו כנבואה שנצרכה לדורות , והיא שירת הנביא על כרם ידידו . אולם לא זו היא שירת הכרם כמות שיצאה מפי הנביא . מתחילה נאמרה בלשון שירת בעל הכרם לכרמו : '" אשירה נא לידידי / שירת דודי לכרמי : כרם היה לי ידידי בקרן בן שמן . " ושוב , בכל אחד מן המקרים האלה נזקק הרב ברויאר להסביר בפירוט ובאריכות מה משמעותה של כל אחת משתי הקריאות העולות מפירושו : כיצד הייתה הפרשה ראויה להיאמר מלכתחילה , כיצד נאמרה לבסוף , ומה פשר השינוי שחל בה . הכול לפי אותה דרך פרשנית עקרונית שהוא הולך בה במקרים של 'תיקון טקסט' נקודתי-מקומי . ואם תרצו , הרי פה תחילתה של "שיטת הבחינות" הידועה של הרב ברויאר . הטקסט המקראי נקרא קריאה כפולה , בשינוי לשון או בהשמטת פסוקים או חלקי פסוקים , והפרשן מציע את משמעותה של כל 'בחינה ' . אפילו המינוח הזה , " שתי בחינות , " משמש תדיר בלשונו של הרב ברויאר , כשהוא מציע קריאה כפולה של הפסוקים . לימים , כאשר עסק באינטנסיביות ב ' שיטת המקורות ' של מבקרי המקרא , כבר הייתה מוכנה אצלו התשתית הפרשנית שעל בסיסה יכול היה לאמץ את דברי המבקרים ולהעניק להם משמעות אמונית . קו נוסף הבולט בפרשנותו של הרב ברויאר הוא ראיית המקרא כולו כאחדות אחת . לא רק בשאלות לשון וסגנון , אלא גם בתחומי הרעיונות והאידאלים הנבואיים : מה שסתום בפסוק אחד משלים הכותב בעזרת ציטוט או רמיזה ללשון הכתוב במקום אחר , או ללשונו של נביא אחר . אפשר לראות פה שימוש לשוני גרידא . במקום שהכותב ישתמש בלשונו-שלו כדי לתאר ולהסביר את דברי ישעיהו , הוא מעדיף לעשות זאת בעזרת ביטויים שנטל מלשונם של נביאים אחרים . אולם דומה שיש פה גם תפיסה עקרונית רעיונית : כל דברי הנביאים 5 דבר ה' הם , ומה שזה סותם זה פותח . . 5 אפשר לטעון שמשתקפת פה גישה א-היסטורית לספרי הנבואה , המנתקת את הנבואות מן הזמן והמקום שעל רקען נאמרו , ומבקשת את התוכן הרעיוני האוניברסאלי שלהן . יש בדברים האלה מן האמת , אולם ראוי לציין שבכמה מקומות מתייחס הרב ברויאר לתקופה
|
|