|
|
עמוד:9
א . מערכי חיים ויצירה . 1 בין תקופה לתקופה רעיון התחיה בצורתו המודרנית , העלה את הספרות העברית לשלבי התפתחות אחרים , סלל לפניה מסלולים חדשים וקידם אותה בצורתה כבסגנונה . ניתן לומר , כי הספרות יצאה למרחב , שבו היא מצויה עד עכשיו . היא חרגה ממסגרותיה והרחיבה תחומיה לשקף את הווייתו הקונקרטית של העם ואת נסיונו הנפשי של היחיד . היא פנתה לדבר אל העם כולו ולכבוש אותו אל האידיאלים שלה . היא נתכוונה להרחיב את חוג קוראיה , עם שהיא מספקת להם כל מה שספרות נורמאלית עשויה לספק , בצאתה מצמצומה היהדותי אל העולם במלוא תפוסתו . היא חידשה את לשונה תוך הרחבתה על כל שכבותיה ההיסטוריות והתאמתה לכושר ביטוי של צרכים ושאיפות חדשים . רגילים אנו לשכוח מומנט היסטורי חשוב . בשלוש העשיריות האחרונות של המאה התשע עשרה , נכנס למעגל ההתוודעות העצמית , המרכז היהודי הגדול בפולין הקונגרסית , שהיתה מבחינה מדינית חלק ממדינת רוסיה , אבל יחידה בפני עצמה מבחינה תרבותית . באותן השנים נתעוררו יהודי פולין אל ההכרה הלאומית החדשה ; מקובצים בעיירות קטנות ובכמה ערים גדולות ( ורשה , לודז' לובלין , זאמושץ , ( סמוכים אל העם הפולני , שהוא עצמו נאבק לעצמאותו הלאומית ולחירותו המדינית , נסתפחו אל תנועת התחיה הלאומית ואל הספרות העברית במלוא התלהבות נפשם החסידית . משכילי פולין העידנים והקלים , הם שדחפו את הספרות העברית להתפתחות מהירה יותר , לתמורות חדשניות , לשינוי טעם , ובעיקר קמו עליה להוציאה מחיבוקה של ההשכלה שהגיעה לידי דרגת ניוון . מראשי הדוחפים והמתקוממים האלה , היו שלושה יהודים פולנים גדולים , נ . סו קולוב , ( 1936—1859 ) י . ל . פרץ ( 1915—1852 ) וד . פרישמן , ( 1922—1859 ) שבכוח ידיהם ממש החרידו את הספרות העברית מרבצה , עם שהם מעבירים אותה מתקופה לתקופה , הן בביקורתם ובהתרסתם כלפי ספיחיה של ספרות ההשכלה והן ביצירתם העצמית ששימשה כעין דוגמה חדשה . גם אם קשה לדבר על יחידים המשנים תקופות , ואף בתחומה של ספרות , ניתן לומר כי שלושה אלה היו מראשי הגושרים
|
|