|
|
עמוד:9
פתיחה בדורות האחרונים אנו עדים לתופעה מרנינה : פריחה מחודשת של לימוד התנ"ך בחלקים רחבים בעם ישראל בכלל , ובתוך בתי המדרש בציבור הדתי לאומי בפרט . לאחר מאות שנים שבהן לימוד תנ"ך לא תפס חלק משמעותי מתוכנית הלימודים של המסגרות הישיבתיות והחינוכיות השונות , כיום הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהן . החזרה ללימוד תנ"ך כללה בראש ובראשונה עיסוק ברובד הפשט , והביאה לחשיפת רבדים עמוקים ומרתקים של המקרא . תהליך זה נקשר , כמובן , גם לשיבת עם ישראל לארצו , ועל כן התרחב גם העיסוק בצדדים הריאליים של התנ"ך , תוך הליכה בשבילי הארץ והיכרות עם השרידים הארכיאולוגיים מן העבר . אולם , החזרה ללימוד מעמיק של פשוטו של מקרא תבעה מן הלומדים התמודדות הן עם השאלות המורכבות העולות מלימוד הפשט כשלעצמו הן עם השאלות שהתעוררו ביחס למתודות מחקריות שהתחדשו ולממצאים שונים שהתגלו במאות השנים האחרונות . זה כמאתיים שנה שחקר המקרא המודרני מעלה תפיסות שונות שאינן עולות בקנה אחד עם התפיסה המסורתית של התנ"ך בעם ישראל . חוקרי המקרא לדורותיהם , שלא היו מחויבים לתפיסה דתית , הניחו כי המקרא הוא מסמך אנושי , שאין לו באמת מקור אלוהי או נבואי . ההנחה הבסיסית הזו עוגנה באופנים שונים , כגון :
|
|