|
|
עמוד:99
רעש יש , אבל אפשר לדבר . אסור לדבר - את יודעת - אבל מדברים . " ואילו ברכה אומרת כי העבודה אמנם קלה , אבל הישיבה הממושכת מעייפת מאוד , ואין אפשרות לקום ולהסתובב אלא בהפסקות . דינה עובדת מ 7 : 30 בבוקר עד 16 : 45 אחר הצהריים . יש לה שלוש הפסקות : מ 9 : 00 עד , 9 : 15 מ 12 : 00 עד 12 : 30 ומ 14 : 00 ועד . 14 : 10 ברכה , שהיא אם לשלושה לילדים קטנים , עובדת מ 7 : 50 בבוקר ועד 16 : 30 אחר הצהריים , עם רבע שעה הפסקה בבוקר , רבע שעה אחר הצהריים , וחצי שעה לארוחת צהריים " . התלונה העיקרית היא על הלחץ בעבודה . כאשר נשאלה רחל שטרן , אחראית על רווחת הפרט במפעל "פיברוניקס , " מה הבעייה בה היא נדרשת לטפל בתכיפות הגבוהה ביותר , היא ענתה ללא היסוס : "בעיית הלחצים על העובדת . הממונה יושב מולך או מאחורייך , והתחושה שלך היא שכל הזמן מסתכלים עלייך . את צריכה לעשות חשבון כמה זמן את נמצאת בשירותים . " היא גם סיפרה כי מנהלי העבודה מפעילים לחצים כבדים על העובדות לעבוד שעות נוספות . בעייה מיוחדת נוצרת לאחר שנשים יולדות : בשנה הראשונה אחרי הלידה הן זכאיות לעבוד שעה אחת פחות ביום . לאחר מכן , באם הילד נמצא במעון , הן זכאיות לעבוד חצי שעה פחות ביום . לדידה של האחראית לרווחת הפרט , הקלה זו יוצרת בעיות למערכת , שכן האמהות הללו אינן עובדות שעות נוספות , והמעמסה נופלת על שכמי שאר הנשים . "הלחץ על הנשים האמהות הוא לא הוגן . מצד שני , יש צרכים של עבודה , ובגלל הגבלת תקנים אנחנו מפעילים לחץ נוראי לעבוד שעות נוספות . " הפועלות עצמן מספרות שהעבודה במפעלי אלקטרוניקה מאופיינת על ידי משטר עבודה קשוח ולחץ לעבוד שעות נוספות . דינה וברכה טוענות כי הן נתונות תחת פיקוח צמוד , וכי כל תלונה על עבודתן מגיעה למנהל . ברכה מתארת את המשטר במקום עבודתה כקשה : יש לחץ , ומנהל העבודה אינו מרפה מהן במשך כל שעות היום . בתקופות שיא לוחצים על הפועלות
|
|