|
|
עמוד:4
וביתר תוקף בתקופה שבונים עם חדש . הנה כאן העם החדש הזה הולך ונבנה , והנה כאן אנשים טובים בתקיעת השופר וגם מקשיבים להם : הם יזעיקו לטוב והשומעים ייענו להם ויפנו לעבר הטוב . גם הוא , גם כל ציבור יוצאי העלייה השנייה והשלישית - הסכימו לאפיון הספרות הזו : ספרות היא ספרות מגייסת ומגויסת . אגב , לבן גוריון לא היתה מעולם 'חצר משוררים / או 'שבט סופרים , ' ואם מישהו חושב שאלתרמן , מאיזו בחינה שהיא , היה נועץ בבן גוריון או מקבל ממנו הזמנה ישירה או עקיפה - הרי להד"ם . אלתרמן הזדהה אתו , ובן גוריון הזדהה עם אלתרמן , ובעיקר הזדהה עם ספרים כמו עיר היונה או שירים כמו 'הטור השביעי , ' בעוד שעיר היונה נחשבה בין ' המומחים' של ביקורת הספרות ככישלון , אינני בטוח אם בן גוריון קרא או ידע מה יש בכוכבים כחוץ , שהם תפארתו של אלתרמן אם קרא שירי ספר זה ועלעל בו . ואילו התיאור ההיסטורי איך חוזרים היהודים לארץ ומה קורה להם כאן , עם ההתפעלות העצומה מן המפעל הציוני , עם התמונות מן העלייה ומראשית ההתנחלות - זה היה בעיניו משהו שאין גדול ממנו , ואלתרמן גם הסכים אתו . היו כאלה שאמרו שאלתרמן שבר את הנבל הלירי שלו על מנת ליצור את העוגב 'החיובי' הזה . ואילו בן גוריון קיבל את האפוס הזה , האמין בו , ועודד כל מי שתרם לו . ולכן נכון היה מצדו להגיד לסופרים 'לכו אל המעברות , ' אבל לא כדי שימתחו ביקורת על הממשלה , אלא כדי שיעודדו את יושביהן ויהיו להם לפה . כשהאדם במצוקה הוא רואה עד גובה נעלו המבוססת בבוץ , בעוד שסופר רואה את המצוקה בפרספקטיבה ומעודד אותם : ' שאו מבט גבוה יותר . ' וזה המבט ההיסטורי . הוא היה סבור שהסופרים יהיו אלה שיעניקו לעם את המבט ההיסטורי , את הממד ההיסטורי , ואת הגדולה של השעה , וזו גם היתה תכונתו המיוחדת של בן גוריון ; ראיית הממד ההיסטורי , מעבר לקונקרטי המ ; די , מפני שבממד המרחק הקונקרטי , אין הרבה מעבר להרבה תלאות ומצוקה . הממד ההיסטורי הזה מתבלט במכתבים שכתב בן גוריון להורים השכולים . הוא הלא היה כותב להם מכתבים במו ידיו . לכל משפחה ששכלה את בנה כתב מכתב מיוחד , ובכל מכתב כתב משהו שנדמה לי שגם תפס את לב ההורים . בעצם שני משפטים : האחד , כי לבן שנפל אין תמורה , ולאהבתם את הבן הזה אין חילופין ולצער הזה אין ניחומים . והשני , שהבן היה שותף חשוב ומוכר לעשיית ההיסטוריה , וכשכולם ישכחו את כל המאורעות הקרובים , יזכרו רק את המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה - איך קמה מדינת היהודים - והבן שלכם עשה את ההיסטוריה הגדולה הזאת . הוא שייך למבט הגדול , לתנופה הגדולה . הוא שייך למה ששינה את היהדות ושינה את העולם , ולכן , אף על פי שאין ניחומים ליקר לנו , הוא השאיר אחריו גדלות של אמת מתקיימת ושל גאווה מתקיימת - והורים רבים , אני יודע , קיבלו את זה . וביחוד הורים לא דתיים , והיה להם אז כמין פתחון פה טרנסצנדנטלי , שותפות במעבר למקומי , היאחזות במעבר למוגבל , מעבר לחולף . המכתבים האלה , מבחינה זו מזעזעים אף כי בלתי מובנים לנו . איך אפשר כך לדבר אל בני אדם כשהם בוכים על הבן היקר להם - שידעו להרים ולשאת עיניים אל ההיסטורי ? כאילו איזו קשיות לב , כאילו היה הבן אמצעי למטרה , כאילו חייו שלו היו רק פירור בתהליך - מי יודע רוח אדם . לפני זמן מה דפדפתי בכרכים הישנים של הפועל הצעיר שהשאיר לי אבא , ומצאתי , בין השאר , ברכה לזוג שהתחתן : 'תחיו חיי יושר ... ' לא אושר אלא יושר ...
|
|