|
|
עמוד:10
( בתחומי הקו הירוק ) אין נוצרים ואף לא אומנים . כדי לדייק נציין , שמדובר בנוצרים בכפרים . אוכלוסיה עירונית נוצרית אכן קיימת ביפו , בלוד , ברמלה ועוד , והיא שונה מזו הכפרית . ואף אם במוקיבלה שעל סיפה של ג'נין יש עדיין קהילה נוצרית זעירה , הרי שאין הם אומנים כלל ועיקר . מחייתם היא על הקרקעות בכפר . ב . האמנים הם הדרוזים ( הסופרים , משוררים , ציירים ובו , ( ' ורק בגליל ובצפון הכרמל , כאמור . ישנם , כמובן , גם רבים אחרים , אך הדרוזים בולטים בתחום זה . ג . ה"טביב השעבים" ( המרפאים העממיים ) הם הבדווים הצפוניים . ד . ה"סיחרים" ( השיח'ים , עושי הנפלאות ) רובם מוסלמים מכפרי הצפון ( עם הסתלקותם מן העולם של השיח' אידריס והשיח' אחמד ז"ל מבקע אל ע'רביה התחזקה עובדה זו ביתר שאת . ( ערב רב זה של עדות קיים בגליל בלבד . ביהודה ושומרון מרכזי האומנות הם בעיקר בדרום מזרח הר חברון , ביעבד וכן בעזה . מעמדם ומקצועותיהם של הנוצרים שונים מנוצריי הגליל , וכללית — רמת העבודות נופלת , בדרך כלל , מאיכות מוצרי הגליל . משנת , 1967 בעת שהגליל נחשף למוצרי יהודה ושומרון הזולים , נטשו מרבית אומני הגליל את אומנותם . ואין לכך המשך . עם הספר הראשון באה לעולם גם תרבות טיולים חדשה , הטיול אל "נופי האדם . " הספר "אומנים , מרפאים ועושי נפלאות בגליל" הפך עד מהרה למדריך טיולים . בדיוק לכך נתכוון המשורר : הדרך היחידה להחזיר עטרה ליושנה היא לחשוף , לפקוד ואולי אף לקנות ממוצריהם או שרותיהם של האנשים ועל ידי כך להשיב מעט עטרה ליושנה . " חדר ההמתנה" של הטביב השעבי ( המרפא העממי )
|
|