|
|
עמוד:11
שונה היא לגמרי דעתו זאת של ג . שלום על ר' יהונתן אייבשיץ גם מדעתו של גריץ , המתנגד הרבה לר' יהונתן אייבשיץ ו"מקט רג" עליו . כי גריץ רואה את טבעו של ר' יהונתן כטבע של אדם בעל מוח' חד השכל וחריף , והוא מבקש מזון לשכלו בכל אשר הוא מוצא ואוחז בכל דבר שיש בו כדי לשעשע את רוחו . טבע זה הוא בודאי ההפך מטבעו של מעפיל משיחי . [ ב ] היש סמוכים להעפלה משיחית ברוחו של ר' יהונתן אייבשיץ גם בספריו ובדבריו המקובלים , שאינם שנויים במחלוקת ? בשאלה זו לא עסק ג . שלום במאמריו , ואף לא נגע בה . אבל מי שיבוא לעסוק בשאלה זו ימצא די חומר לתשובה עליה בספרי הדרש של רי יהונתן' ואין לך כמעט דרשה אחת בספריו , בין אם הוא קורא בה לאבל ובין אם הוא קורא בה לשמחה , בין אם היא נאמרה לשם תוכחת מוסר ובין אם מטרתה היא התעוררות אחרת , שלא יסמיך אליה גאולת ישראל מן הגלות ו"שבירת הגלות , " ועוד ענייני גלות וגאולה וענייני ציון וישראל , שהוא רואה אותו כחולה כולו בגלות חלי האהבה , וזהו "החלי אשר סובל משיח בשביל ישראל , אשר נאמר 'חליינו הוא נשא , "' ועל כן יש להתפלל ג פעמים ביום בתפילת "רפאנו" בעיקר לחלי זה " ) יערות דבש , " דרוש א . ( ואשר לחיים הפנימיים של הרב ר' יהונתן , חיי הנפש , שבלעדיהם לא נוכל לצייר לנו את איש ההעפלה הפנימית והפעולה הפנימית , אין ספרי הדרש שלו חסרים גם סימנים להם , ובכמה מקומות ונפל הגורל על תלמידו המובהק הגאון האמיתי הצדיק מו"ה זרח אייד ליץ זצ"ל , והלך ברעדה בראשונה אל הגן אשר היה אחורי ביתו לבקשו , והימים ימי קור גדול וקרח נורא , ובבואו אל הגן נשא את עיניו פתאום וראה את רבו יושב באחת הפינות על הספסל אשר עמד שם והשולחן לפניו מכוסה בשלג וכפור , והוא יושב מוטה בידו האחת על השולחן המכוסה בשלג , מוטרד ומעיין מאד במחשבתו כל-בך , עד שנתפשט מכל חושיו החיצוניים , בלי הרגשה כלל , ושקיל וטרי במוחו ושכלו בעיון גדול , ובגשתו אליו נתעורר מקול פסיעתו בחזקה , ואז שמע שאמר בזת הלשון : 'ניין , דער רמב"ם איז דאך גערעכט' ( לא , ואף על פי כן צדק הרמב"ם . " ( זו "המתיחות" היחידה שהכירה מסורת זו בנפשו של ר' יהונתן : הוא התקשה בדבר הלכה אחד של הרמב"ם והיה מוטרד בענין הלכי זה כמעט עד כלות החושים ...
|
|