אליעזר כגן: דבר המתרגם

עמוד:יב

הבסיס הטכני של הגלוסר , אלא בכל מקום שיש שוני בין מוהל לוולרס הוא מביא בסוגריים את הפרק ואת מספר הבית והצלע של וולרס . אך גם בזאת לא הסתפק וולף . בסוף הספר , מעמ ' 902 ואילך , הוא מביא נספח , המשתרע על פני 109 עמודים , ובו מקבילות העמודים של שלוש המהדורות , שבעזרתן אפשר לאתר כל בית אצל מוהל ואצל וולרס וכל שורה אצל מאקאן ועל ידי כך לאתר כל מלה בשלוש המהדורות . אין הגלוסר של וולף מראה מקומות בלבד , הוא גם מילון מצוין . כל תיבה מובאת עם פשרה ותעתיקה בגרמנית . היות שהפרסית חסרת תנועות , התעתיק גם מורה איך להגותה . מרובות הן המלים שיש להן משמעויות מספר . למשל : המלה אב , פירושה מים , נהר , ים , אגם , דמעות , דם , ברק , כבוד , תהילה וכוח . לכל משמעות נתן וולף מראה מקום ברשימה נפרדת ממוינת על פי שמות המלכים ומספרי הבתים . ולא די בזה : גם הצירופים השונים ממוינים מיון פנימי נפרד , כגון מים ואש , מים ועפר , מי הים , מי הנהר וכיוצ"ב . בגלוסר משוקעת עבודת נמלים של בעל ידיעה עצומה ומוחלטת בלשון הפרסית וגם אינטרפרטציה מילולית ועניינית של הטקסט . בשביל המתרגם זהו אוצר שאין לו שיעור . רק המשתמש בו מסוגל להעריך נכונה מה רבה חשיבותו המדעית . את הספר הגיש הרייך הגרמני מתנה לאומה הפרסית ליובלה ה 1000 בימי שלטונו של היטלר , ואת מחבר הספר , היהודי פריץ וולף , שלחה האומה הגרמנית כעבור שנים מספר להשמדה . משהתחלתי מתרגם ממהדורת מוסקבה , כבר לא עמד לעזרתי הגלוסר של וולף ; שכן אין תיאום בין הגלוסר של שלוש מהדורות המאה הי"ט ובין מהדורת שנות השבעים של המאה העשרים . מעתה השתמשתי בו כבמילון בלבד , ואת הבחירה באפשרויות השונות של כל ניב הייתי צריך לקבוע על רעת עצמי . מספור הבתים השאה נאמה , כידוע , הוא מעין תולדות חמישים מלכי איראן מהיווסד המלוכה ועד נפילת איראן בידי הערבים . 50 פרקים מוקדשים למלכים אלה , ולכל אחד מספור משלו . המסורת קבעה שכל מלך ועוד 11 הגדות ראויות למספור משלהן , לפיכך יש בספר 62 פרקים , שכל אחד מתחיל בספירה חדשה , מהם פרקים גדולים 4 , 343 ) בתים ) ומהם פרקים קטנים 10 ) בתים . ( המסורת הפרסית הקפידה לשמור על מתכונת זו בכתבי היד . מוהל , וילרס והמהדורה המוסקבאית שומרים על ספירות אלה ; לא כן מאקאן . המתרגמים שהזכרנו זנחו את הספירה המסורתית . האחים וורנר נטשו את מבנה הבית בן שתי הצלעות , ולא הקפידו על ההקבלה בין התרגום לטקסט . המסורת האפית והדרמטית האנגלית לימדה אותם להשתמש בפנטאמטרים יאמביים , המתירים את הפסיחה התחבירית מטור לטור . על כן הספירה איננה מועילה לזיהוי הבית מהמקור בתרגום , ומהתרגום במקור . במקום ספירת הבתים הם מציינים את העמודים שבמקור . התרגום הרוסי , השומר בדרך כלל על הבית על ידי החריזה , בחר בספירה רצופה של כל כרך ולא במספור נפרד לכל מלך . לעומתם , נהגתי במספור כפי שמצאתי במקור . כל מלך זוכה לספירה חדשה , וכן פרקי המשנה הנוספים שהזכרתי . הלכתי בעקבות וולף ונתתי לכל מלך אות מן האלף בית העברי , מה שמקל על השימוש במפתח השמות , ולאחר כל בית בתרגום במקורו .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר