|
|
עמוד:8
נמסרו בשולי המקרא ; קבוצת ספרים זו מכונה פסבדואפיגראפה או אנטיליגומנה . שפתו המקורית היא עברית , והוא ניתרגם ליוונית ומן היוונית ללאטינית ( רומית ' ( לסודית ( היא הארמית המשמשת כשפת קודש של הכנסיות הנוצריות של לבנון ושל ארם נהריים ' ( לחבשית' ולכמה שפות אחרות . לא רק המקור העברי אלא גם התרגום היווני אבד' והספר ידוע לנו מכלים שלישיים בלבד . להלן עוד אבאר את הבעיות המעשיות הכרוכות במצב זה . אין שם קבוע ומקובל לספרנו . על פי רוב מכנים אותו ספר עזרא הרביעי כי במקרא הלאטיני הוא הרביעי בספרים הנק' ראים על שם עזרא ; אך יש המכנים אותו ספר עזרא השני . השמות 'אפוקאליפסה של עזרא / יחזון עזרא / יספר חזיונות עזרא' הם נסיונות שונים לכנות את החיבור על פי תוכנו . עזרא הסופר הוא כביכול מחברו של הספר . הוא זכה בחזיונות הכלולים בו והוא המתאר אותם . לאמיתו של דבר כתב את הספר מחבר אחר' השומר על עילום שמו . כתיבה כזו של ספרים על שמם של מחברים קדמונים' המופיעים כבעלי חזיונות' היתה דבר שבמסורת ; הספרים הנמנים על מסורת זו דומים זה לזה גם מבחינות אחרות . מסתבר שהיה חוג בישראל' בתקופה שתחילתה בימי החשמונאים וסופה בימי בר כוכבא' אשר ניסה בדרך זו להקנות לטענותיו סמכות של דברים שנאמרו ברוח הקודש . התחושה השלטת בדורם' שרק ספרים שנכתבו בזמנים שרוח הנבואה היתה עדיין מצויה בישראל ראויים לתשומת לב ולשמירה' היא שדחקה את ההוגים האלה לנהוג בדרך הסתר . אמנם הסתר זה אינו אלא שקר שקוף למדי ' והקורא של ימינו עלול להסיק ממנו' כי מוסרם של המחברים היה לקוי ושכלם של הקוראים היה רדום . לאמיתו של דבר' אין שקר זה אלא מוצא נוח ממבוכה קלה' שמצאה אמונה לוהטת . מחברים אלה באו לחדש אמת גדולה וחשובה בעיניהם' ומצאו להם בהסתר הספרותי דרך נוחה לפרסמה . ונראה לי שאחדים מקוראיהם האמינו בשקר' כי מאוד רצו להאמין באמת הגלומה בו' ואחדים לא ייחסו לו כל חשיבות' כי נעשה תירוץ מקובל' שקוף ושחוק .
|
|