|
|
עמוד:12
לתאר את הקבלה כיסוד מוצק לקיום אורחות החיים היהודיים המעוצבים על פי ההלכה כנגד הערעור השכלתני , הרי בתקופה שאנו דנים בה , היינו מראשית המאה הי"ד ואילך , נטענה גם היא מגמות מסוכנות . בניגוד לאריםטוטליות השכלתנית פתוחה היתה הקבלה לקלוט אל קרבה את התסיסה המשיחית ולהיענות לה , ועם תסיסה זו היא נטענה הלכי רוח של התנגדות להלכה , בחינת חוק הקיום שב גלות , ומתוך כך אף גילתה קירבה מסוכנת לרעיונות דוגמאטיים של הנצרות , וזאת בתקופה שבה החריף מאוד הוויכוח היהודי נוצרי ושני הצדדים מגלים ידיעה מעמיקה במקורות הספרותיים של יריביהם . עובדות אלה דיין להסביר את נטייתה של המנהיגות הרבנית מן המאה הי"ד ואילך להסתייג בזהירות גם מן הקבלה ולחזור לעמדה של חסידות תמימה , המסתפקת בתוכנה הנגלה של התורה , ותולה את השליטות הדתית בקיום המצוות לשמן . ביסוס הדת היהודית על עיקרי אמונתה על רקע סכנותיה של האריסטוטליות הקיצונית ועל רקע ההסתייגות מן הקבלה , ואולי גם בהשפעה ישירה ועקיפה של המחשבה הנוצרית באותו דור , הסתמנו במחציתה השנייה של המאה הי"ד כמה נסיונות להציע למחשבה הדתית ולאורח החיים הדתי בישראל מצע תיאולוגי חדש , קרוב יותר לתפיסתה של החסידות התמימה . הנועז והמקורי בין הנסיונות הללו הוא ספר 'אור ה" לר' חםדאי קרשקש , שכבר נזכר למעלה כרבו של בעל העיקרים . ר' חסדאי קרשקש יצא בביקורת שיטתית ומוחצת על הפיסיקה האריםטוטלית , כדי לערער את סמכותו המופלגת של אריסטו וכדי להוכיח כי באמצעות השכל לא נוכל להוכיח אלא את מציאות האל , אולם הכרת רצונו וטובו לא תיתכן אלא בהתגלות האלוהית . משביםס ר' חסדאי את מעמדה של ההתגלות חזר וגזר מן התורה את עיקריה לפי סדר חשיבותם לקיומה ; ראשונה באים עיקרים שהכפירה בהם מפילה את התורה כולה . והם : א . ידיעת
|
|