|
|
עמוד:206
לכנותן " מצוות האחווה , " אינן נכללות בשבע מצוות בני נח ואינן מחייבות את עם ישראל כלפי מי שאינו נכלל באומה . חברה אנושית יכולה להתקיים באופן סביר גם בלי מצוות השבת אבדה , עם כלכלת ריבית מפותחת וגם עם " צינורות ניקוז" לרוע מן הסוג של נקימה ונטירה , רכילות , לשון הרע ואפילו הונאה במידה מוגבלת . הדרישות ברמת האחווה שהתורה מציבה כלפי כלל בני האדם , אף שבמבט ראשון הן נראות לא מזיקות ומוסיפות חסד וטוב לעולם , נתקלות לא אחת בהתנגדות של שומרי משמרת זכויות האדם . הזכויות הנובעות מערכי סולידריות אלה מצמצמות את מידת החירות האישית , וזהו אחד המקורות להתנגשות בין ערכי ה"בין אדם לחברו" של התורה ובין ערכי הליברליזם . המחלוקת על היקפו של חופש הביטוי היא דוגמה מובהקת לכך . תפיסת האחווה והסולידריות של פרשת קדושים דורשת להימנע כליל מכל ביטוי העלול לפגוע בזולת , ואילו התפיסה הליברלית מצמצמת את החובה להיזהר בכבודו של הנפגע לשם הגנה על חופש הביטוי . דוגמה אחרת שעסקנו בה בשער הקודם היא המתח שבין האיסור " לא תעמוד על דם רעך , " המחייב אדם לפעול באופן אקטיבי להצלת זולתו , ובין עמדות ליברליות , המתנגדות להטלת חיוב שכזה על אדם , שכן יש בכך בשום פגיעה בחירותו . הקדושה אינה חלק מזכויות האדם . אדרבה , החתירה לקדושה ולכינונה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש מחייבת הטלת מגבלות על זכויות האדם האישיות . בתוך תרי"ג מצוות אמנם יש מצוות רבות המרחיבות זכויות שביסודן הן זכויות אדם ראשוניות , מצוות שלכאורה מעצימות את כבוד האדם ואת זכויותיו , אבל הן מתאפיינות בהיותן פנים ישראליות , וכך מיניה וביה הרחבה זו כוללת גם צמצום והבדלה בין ישראל לעמים ו"בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו . " 248 ברוך שורץ , " קדושת ישראל בתורה" ( שורץ , תשנ"ו . ( מצוות " ואהבת לרעך כמוך" שייכת לעולם הקדושה , ולכן אי אפשר לראות בה ערך אוניברסלי . זו הסיבה שאי אפשר לקבל את הצעתו של יצחק שילה לכונן את החוקה של מדינת ישראל על ערך " ואהבת לרעך כמוך" ( שילה , תשס"ג , ( שכן דרישה מוסרית זו גבוהה מכדי להחילה על כלל אזרחי המדינה .
|
|