פרק ה קניין

עמוד:126

ע"ב , ( כלומר , אין להגביל את זכות השימוש של אדם בחצרו בשם החשש שמא יגרום נזק או יפריע לשימוש של השכן בחצר הסמוכה . ההלכה נפסקה כרבי יוסי , בהסתייגות : אם פעולתו של השכן גורמת נזק ישיר לרשותו של חברו , אזי גם רבי יוסי יודה שאופן שימוש זו אסור . פסיקת ההלכה כרבי יוסי מורה שזכות השימוש של האדם בנכס שלו גוברת על חובת הזהירות שלו מפגיעה בזכות השימוש של זולתו . חכמים החולקים עליו סבורים שיש להעדיף את הגבלת הזכויות כדי למנוע פגיעה בזולת . זו דוגמה מובהקת של חובת האיזון בין זכויות , מכיוון שהיא מציבה זה מול זה שני שכנים שהנכסים שלהם דומים והדרישות שלהם מקבילות . המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי מצביעה על המתח הפנימי הקיים בהלכה ובמוסר בין שני הקטבים של הזכויות . ובנוסח אחר , באיזו מידה זכויותיו של האדם מוגבלות וכפופות לחובתו לכבד את זכויותיו של זולתו . במובן מסוים שאלה זו בתחום הקניין דומה לשאלת החובה לסכן את עצמו כדי להציל את חברו בתחום זכות החיים . הפרת זכות הקניין משפטי התורה הנוגעים לזכות הקניין קובעים את הזכויות , את האיסור להפר אותן ואת הענישה והפיצוי במקרים של הפרה . בפרק זה נמנה כמה מצוות עיקריות המבוססות על זכות זו ונדגים מפרטי ההלכות שלהן . נתמקד במקרים שבהם זכויות האדם היסודיות מופיעות באופן מובהק , ובמקרים שבהם כמה זכויות וערכים מתנגשים . לא תגנוב האיסור לגנוב ולגזול הוא תוצאה ישירה של זכות הקניין . ניסוח אגדי מדרשי של זכות זו כערך מצוי במאמרו של בן עזאי : " אין אדם נוגע במוכן לחברו [ ... ] כמלא נימה" ( תוספתא , יומא ב , ז ; לח , ב . ( נראה שכוונת דבריו של בן עזאי 151 בבא בתרא כה ע"ב . רמב"ם , הלכות שכנים י , ה . 152 ראו לעיל עמ' . 73 153 דבריו של בן עזאי נאמרו על " סוד הקטורת" שהיה שמור אצל בני בית אבטינס ולא גילוהו לאחרים . לסוגיה זו השלכה מעניינת על הדיון המודרני בנושא זכויות הקניין

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא