|
|
עמוד:105
החובה להתייחס בכבוד אל העניים בעת עוניים . חכמים טרחו להדגיש את החובה להקפיד בכבודם של עניים בנסיבות חברתיות וציבוריות שונות : תנו רבנן : בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה , והיו עניים מתביישים . התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים ( מועד קטן כז ע"א-ע"ב . ( בעת כינוסים ציבוריים של שמחה או של אבלות נדרשת הקפדה מיוחדת על כבודם של עניים וצמצום הפערים החברתיים , ולו למראית עין . התקנה להביא תשורות לבית האבל בסלי נצרים נועדה להצניע את ההבדלים בין העשירים לעניים ולאפשר גם לעניים להשתתף במחווה החברתית בלי שיבושו במתנתם הצנועה לפני כול . כך נהגו גם בנות ירושלים בחגיגות המחול בט"ו באב וביום הכיפורים : אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו . [ ... ] וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא יתבייש את מי שאין לו ( משנה , תענית ד , ח ; תענית לא ע"א . ( הרגישות החברתית שביסודו של מנהג זה הייתה מקור למגוון תקנות חברתיות , כגון הדרישה לקביעת גבולות לגובה הפאר והבזבוז בשמחות , ולהבדיל באבלות , שהותקנה בקהילות רבות במשך הדורות . עם זאת יש לזכור שהתורה אינה מעודדת שוויון קיצוני מהסוג שנהג בכתות מדבר יהודה או בחברה הקומוניסטית , וניתנת בה לגיטימציה לפערים כלכליים וחברתיים המאפשרים תחרות והישגיות . כדבריו של קהלת , החכם מכל אדם : 118 ייתכן שיש בה גם כדי לעודד הנהגה של תלבושת אחידה או קוד לבוש בבתי הספר ובמוסדות ציבור וארגונים .
|
|