|
|
עמוד:11
שלח איאס יד בנפשו בשעת טירוף הדעת , ואילו אצל סופוקלס מחליט הוא על כך ומבצע את זממו כשהוא שפוי בדעתו . איאס ה הומרי הוא גיבור אגדי , הממעט בדיבור , שכל עצם תפארתו וגדולתו הם מעשי גבורתו וכוחו האלוהי . לעומת זאת אצל סופוקלס מתגלה לפנינו האדם שבו : נפשו העשירה , הסוערת והמתלבטת בין רגשות שונים . ולבסוף- הקבורה , חידוש חשוב מאוד ורב ערך מנקודת ראותם והשקפת עולמם של הקדמונים , ( כמה חוקרי סםרות ניסו להוכיח , ששליש הטראגדיה כולה , כלומר : החלק הבא אחרי מותו של איאס-אינו משתלשל בדרך הטבע ממהלך העלילה היסודית . ( אל נשכח , שקבורת המת נחשבה ביוון העתיקה לחוק קדוש , שהוא חוק בל יעבור , שכן אין נשמת המתיכולהלמצוא מנוחה מנדודיה בלא קבורה כדת וכדין . בעיה זו שימשה נושא למחזות רבים , וסופוקלס עצמו עשאה פינה ויתד בטראגדיה שלמה ' , אנטיגונה / כמו כן קבורתו של איאס' שהיא אקורד אחרון במחזה , מונעת את הסיום הקודר והפסימיסטי מן היצירה כולה . יתר על כן : הקבורה היתה בעיני היוונים מעין ריהאביליטאציה של הגיבור הנערץ.- הן איאס זה נחשב לאבי הדמוס ( שבט ) האטי איאנטיס , שחש לעזרת האתונאים במלחמתם אצל םאלאמים וקיבל מידם אותות תודה , אהבה וידידות . טיהור שמו ודמותו של איאס , ההרוס האטי הדגול , בא מידי האלה אתונה עצמה , היא ששלחה בו את חיצי זעמה על גאוות לבו היתרה ' ) היבריס ( ' ועל מחשבתו שהיתה 'מעל מידת האדם' . ( 779-776 ) הצד הפוליטי מודגש גם ביחס לאחים האטרידים , אגאממנון ומנלאוס , הנידונים בטראגדיה לחובה . אץ ספק , שהאתונאים מחאו כף בתיאטרון בשומעם את דברי טווקרוס הפונה אל מנלאוס : .. / על ספרטה # T : t ~ : בטף , :: אך - י לא על - צבא יון ' ! 1 TT T : וכמו כן הריעו לו בדברו קשות עם אגאממנון העריץ והנוהג תמיד בשרירות לבו הרע . ( 1315-1265 ) איאס הניכור המונומנטאלי קורץ מאותו חומר עצמו , שממנו עוצבו אטאוקלוס , כסרכסס וםרומיתיאוס של אייסכילוס . אך הטרא-
|
|