|
|
עמוד:9
אלו עוד לא היו לישראל" שכן הגזרות הנאציות אינן אלא חוליה מיוסרת מאוד בתולדות ישראל , אך לא מחוצה להן . וכשם שנגזרות הקודמות נאחזו היהודים בעקשנות באמונתם כן מן הדין שגם בגטו הנאצי לא נרפה מאמונתנו . והנה כעבור שנה "ביום ו' ערב שבת קודש יח כסלו תש"ג" 27 ) בנובמבר ( 1942 דאג הרבי להוסיף "הגהה" לדרשתו בחנוכה תש"ב : "רק כהצרות שהיו עד שלהי דשנת תש"ב היו כבר , אבל כהצרות משונות ומיתות רעות ומשונות משלהי תש"ב ... לא היו כמותם" " ) אש קודש , " עמ' קלט . ( בדרשה בפרשת עקב תש"א 16 ) באוגוסט ( 1941 טען הרבי מפיאסצ'נה כי יהודי החי בגטו ומקיים את חיי הדת "בכל יכולתו" כשהם מלווים בדאגה עמוקה על ההרס " הגופני והרוחני והריסת התורה והדת , " הרס שאולי לא יהיה לו תקנה , מחזק את כוח עמידתו הנפשית והרוחנית . גדולה מזו , הוא משפיע על הכוחות העליונים להחליש את יסודותיהם המטפיזיים של הטומאה והרוע . עם שלא התכחש לעובדה כי בגטו הנאצי "קשה" לנהל את חיי הדת "כפי שצריכים , " תבע שלא להשתמש בגזרות הנאציות כעילה להתבטל מלימוד "על כל פנים דברים שאינם של עיון או לומר תהלים . " והנה ב"הגהה" לדבריו אלה שהוסיף הרבי בסתיו 1942 הדגיש : "דברים הנ"ל נאמרו ונכתבו בשנת תש"א , שאף שהיו הצרות רבות ומרות מאוד ... עוד היו יכולין לקונן עליהם ... אף ליסר ולחזק את הקיימים לתורה ועבודה . לא כן בשלהי תש"ב ... אין דברים אשר בהם נוכל לקונן על צרותינו . " הנספח הקצר לפרק זה נועד להמחיש כי קובלנת הרבי מפיאסצ'נה לפני המלחמה על התמעטותם של יסודותיה האמוציונליים של החסידות כמו "שתיית יין , רקודין ושיחות החסידים" מושתתת על ההנחה המעוגנת בספרי יראים קלסיים כי השתייה בחברותה מעוררת את כוחות הנפש , מגבירה את השמחה וההתלהבות ומזרזת ומדרבנת את היצירתיות הקדושה . עניינו של הפרק הרביעי הוא דיון בשלוש תעודות מימי חורבנן של קהילות ישראל הקשורות זו בזו ומאששות זו את מהימנותה של זו . זירת המקום של שתיים מהן היא הונגריה , שלפני כיבושה בידי הנאצים שימשה מקלט לפליטי החרב מסלובקיה ומפולין . הראשונה בתעודות אלו היא משנות -1942 , 1943 השנייה ממאי 1943 עד ינואר 1944 והשלישית ממאי . 1944 בשתי התעודות הראשונות מגמות סותרות . בעוד מגמתה של הראשונה היא לקרוע
|
|