|
|
עמוד:7
הקדמה מענייניו של הפרק הראשון הוא דיון בגבולותיה הכרונולוגיים של התקופה החתומה בגושפנקה הממלכתית כתקופת השואה . אולם עלינו לזכור כי השינוי הקטסטרופלי במעמדם של יהודי גרמניה בשנת - 1933 הוגדר בפובליציסטיקה העברית בארצות הברית ובפולין בתיבה המקראית "שואה" בשעה שאפילו רואי השחורות בקרבנו לא ראו בחלומותיהם המבועתים ביותר את בתי החרושת להמתת בני אדם . לאמיתו של דבר , ניכוסה של תיבה מקראית זו , השואה , כשם דבר לגזרות "הפתרון הסופי" בימי מלחמת העולם השנייה נשתרש בפינו ובידי המחוקק אגב גררא . אמת , יש בינינו שמצאו בדיעבד טעם להעדיף את השימוש במונח "השואה" כדי לרמוז שלמסעי החורבן וההשמדה בימי "הפתרון הסופי" אין אח ודוגמה בתולדותיהן של הגזרות שנתרגשו ובאו על גלויות ישראל בזמנים ובמקומות שונים , או כדי להימנע מהשימוש במונח המסורתי "גזרות . " דא עקא , שהמונח המופשט , הא היסטורי , " השואה , " הוא גדר פרוצה לשימושים רבים ושונים ולמבוכה כרונולוגית , דהיינו לטשטוש התהום הפעורה בין העמידה היהודית וחיי הדת והאמונה בשנים 1939-1933 לבין ימי מלחמת העולם השנייה . זאת ועוד , כשמדובר בתגובותיהם של יהודים על הגזרות הנאציות בימי מלחמת העולם השנייה ובחיי הדת והאמונה בגטאות ובמחנות למדנו בפרק זה להבחין בין התגובות על הגזרות הראשונות בימי המלחמה לבין התגובות על ההגליות ההמוניות למחנות ההשמדה , ואין חיי הדת והאמונה בימי הגטו הראשונים כבימי הגשמתו המלאה של "הפתרון הסופי . " כמו כן נבחן בפרק זה טיבה הכללי של ספרות העדות כמקור היסטורי ואת דרכם של אנשי הגות ואמונה מחוץ לארצות השואה , בימיה ולאחריה , לתבל את מסותיהם על משמעויותיה התיאולוגיות והפילוסופיות של השואה בתבלינים מרטירולוגיים והגיוגרפיים
|
|