על הספר ומגמתו

עמוד:10

העצמית , שהיא אשר נותרת כאשר כל השאר מתמוטט . שוב תתגלה ההתגברות העצמית כאמת הפילוסופית . מבחינה זו הן שפינתה והן ניטשה הם פילוסופים יהודיים , שכן עקרון היסוד שלהם הוא 5 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה . ' הקרבה שבין ניטשה לבין קירקגור ידועה ויש בה צדדים אחדים . בעיקר נהוג להדגיש את ראייתם הבסיסית המשותפת את פרטיותו של האדם כתחומה של המציאות בכ 1 ל 1 תה וכן את ביקורתם החריפה על ניוונה של התרבות לידי יומיומיות מדכאה וקריאתם לאדם הפרטי ליטול את גורלו בידיו ולגלות את אחריותו האמתית , שאינה כלפי חברתו ותרבותו , אלא כלפי עצמו . אולם עם זאת נראה שעיקרן של פילוסופיות אלה הפוך , שכן אין דבר מנוגד למחשבת ניטשה מן הנצרות . ניטשה שופך על הנצרות קיתונות לעג ושנאה ומאשים אותה בךרדור תרבות המערב , בדיכוי החיים , ורואה בה את מחלתו האיומה ביותר של האדם . חלק ג יראה , כי קיימת זהות בין ניטשה המורד בנצרות לבין קירקגור , שהוא פילוסוף נוצרי במוצהר ובמודגש , וזהות זו מתייחסת לעמדות היסוד שלהם . בחלק ג יתברר , כי מושג הטראגדיה של ניטשה זהה למושג הנצרות של קירקגור ; דיוניסוס יזדהה עם ישו כפי שקירקגור מבין אותו ; העלאדם יהיה נוצרי , אשר מממש עצמו עד תום ומתגבר על האדם שבו . כאן תגיע האירוניה שבפילוסופיה מן הסוג של שפינוזה , ניטשה וקירקגור לשיאה ותהלום מאוד את דברי ניטשה ב'מעבר לטוב ולרוע' סעיף : 40 'כל דבר שהוא עמוק אוהב את המסכה ... האם אין זה מן הראוי , שהניגוד דווקא ישמש תחפושת נכונה , לעטוף בה בושתו של אל ... ? נסתר אשר כזה , שמתוך אינסטינקט משתמש בדיבור למען השתיקה וההשתקה , והוא כמעיין המתגבר בהתחמקות זו מפני ההיגד . ' ... ניטשה , שהתיימר ליצור סגנון גדול לעלאדם שלו , סגנון אירוני , מסכה אשר תסתיר את האמת שבהתגברות עצמית על הכול , לא חלם שמסכה כזו סופקה , מבלי דעת , על ידי קירקגור , וכי העלאדם שלו יוכל להיות מוצג בסגנון הגדול ביותר שבאפשר , בהטעיה אירונית שלא תיאמן : בדמותה של הנצרות — זו הבזויה והמוקצה מחמת מיאוס , שאותה מתעב ניטשה יותר מכל דבר אחר . הנצרות — זו שזרתוסטרא יצא להציל מציפורניה את

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא