|
|
עמוד:12
" המושג 'גליל' נצטייר בימים ההם בדמיוננו כמין אזור שמעבר להרי חושך , מעין סיביר בתקופת הצאר הרוסי , וכדי ללכת שמה יש צורך באומץ לב מיוחד והכנה נפשית . אולם דברי א . א . [ אשר ארליך ] שנאמרו בתש ובאומץ ותיארו את הגליל בצבעים יפים ומושכי לב , השפיעו הרבה על אחדים מחברינו , שהודיעו בו במקום כי אכן הולכים הם הגלילה ... בין הראשונים הייתי גם אנוכי . " אשר הצליח לגייס לעזרה חבורה נלהבת של כמה עשרות פועלים , שנדדו בקבוצות , במסע רגלי מפרך שארך כשלושה ימים , עד הגיעם למסחה . על הקבוצה הראשונה שמנתה שנים עשר פועלים , נמנה יצחק שרפמן . הם הלכו בדרךלא דרך , תועים בדרכם . עזרה להם בניווט מפה של ישראל בלקינד ( מנהיג ביל"ו , חלוץ החינוך העברי בארץ , ( דודו של נעמן בלקינד איש ניל"י . בערב השלישי הגיעה הקבוצה למבואות הכפר הערבי דבורייה , השוכן ממערב לתבור . סיפר על כך שרפמן : " החושך כבר כיסה את הארץ . לכן העדפנו להישאר ללון בכפר בין אנשים מאשר ללון בשדה ... נקלע בדרכנו נזיר מן הנזירים שעל התבור , שדיבר רוסית רהוטה . הוא הוביל אותנו לבית המוכתר והיה למליץ בינינו לבינו . כך נודע לנו כי קרובים אנו לכפר תבור כדי "שירבעט סיגרה " [ מהלך עישון סיגריה ... [ הזהר הזהירונו בני הכפר לבל נעיז ללכת שמה בלילה , כי הדרך משובשת בליסטים ערבים , ואלה יעמידונו ככלי ריק ואולי גם הרוג יהרגונו . משום כך מזמינים הם אותנו ללון אצלם הלילה ... הצעת המוכתר נתקבלה על דעת כולנו וכך עבר עלינו הלילה הראשון בגליל בשינה על מחצלאות ... כשאנו ערים כל הלילה , לפי תור , ושומרים עם אקדח ביד . " כשירדו הפועלים מהכפר דבורייה שבשיפולי ההר , למחרת בבוקר , ראו מבעד לערפל את שורת בתיה הלבנים וגגותיה האדומים של מסחה . לפתע , כך סיפר שרפמן , "ממרחק מה הסתמן מה שהוא , מעין דמות , והדמות רצה , מקפצת , גומאת ארץ , ולא ארכו הרגעים ולפנינו ארליך , נרגש , נושם , נושף , מתנשק , מתחבק , מאושר , שמח ומשמח . " את פני הפועלים , שנכנסו לכפר בשירה ובריקודים על אף עייפותם ורגליהם הבצקות , קיבלה דבשה . על כך הוסיף שרפמן : " לא עוברת חצי שעה לערך [ מהפגישה עם ארליך ] והנה מחכה לי ... ההפתעה האמיתית , זו אשת ארליך , שעמדה לצד ביתה . אישה צעירה ויפה , סבר פנים אמהי , מרוגשת ודוק של דמעות בעיניה וכל הבעתה אומרת טוב לב . במילה אחת אמא , אף כי צעירה היא כל כך . התרגשתי עד לדמעות בהזמינה אותנו הביתה בקולה הערב ... בבית שולחן ערוך ועל השולחן תה , חלבה , תמרים - מאכלי תאוה בימים ההם , והיא עומדת עלינו לשרתנו ; לזה היא מוסיפה עוד חתיכת חלבה מהפחית , לזה עוד חופן תמרים ... אופן טיפולה בנו ודרך התנהגותה הצטיירו בדמיוני כדמות אמא המקדמת פני ילדיה , אשר שבו אליה ממרחקים ... ככה קיבל בית המורה ארליך את ראשוני הפועלים העברים בגליל התחתון . " ארליך התקשה לשכנע את האיכרים בכפר לקבל את הפועלים לעבודה . הם חששו שהדבר יגרור תגובה אלימה משכניהם . בימים שקדמו לבואו של ארליך , נהגו השומרים בני השבטים בסביבה להיכנס מדי פעם לכפר רכובים על סוסים , כשהם יורים מאקדחיהם באוויר , כדי להפיל אימה על התושבים . התנהגותו של אשר , שעמד מולם ללא פחד והראה להם את נחת זרועו , שימשה מופת לאיכרים ולילדיהם . אשר פעל בניגוד לדעה הרווחת כי יש להתפשר עם הערבים
|
|